בית רידב"ז מ

על דברי שחדשתי דכל עיקר הפסול דכתב בכ"י לסופר וכו' הוא משום לשמה דהוי כסתמא דבזה ס"ל הפוסקים ז"ל כהרמב"ן ז"ל (והמבין האמת רואה בעינים מאירות בתורה שכן הוא דהא בדף ע"ב ע"א גרסינן עד שישמעו את קולו וסיפא דברייתא מובא בירושלמי שכתב בכ"י לסופר וכו' וע"ז מסיק עד שישמעו את קולו ובבבלי מסיק על האי ברייתא ישמעו לאפוקי מאומר אמרו קולו לאפוקי מדר"כ ולשיטת רוב הפוסקים ז"ל דלאו דווקא מדר"כ אלא אפילו בברי נמי לא מהני כ"י ונמצא דאומ"אמ' וכ"י הוא ענין אחד וכיון דאומר אמרו דהפסול משום דהוי סתמא לשיטת הרמב"ן ז"ל כמו כן בכ"י לסופר וכו') ומשום דאשה לאו לגירושין קיימא והעליתי להלכה היכי דהגירושין ביד הסופר וכו' אז כו"ע מודים ולפיכך לא משתמיט לא בבבלי ולא בירושלמי ולא בפוסקי' ז"ל להביא שכתב בכ"י לסופר כתוב ולעדים חתומו ותנו, משום דבתנו כיון דהגירושין בידי הסופר מבטל החסרון. ע"ז הקשו לי ידידי א"כ חוזר קושיות הגמרא בדף ע"א ע"ב אי הכי עד שיאמרו אמרו ותנו מיבעיא לי' הרי דאין שום תקנה וצד היתר לאמר לאחרים, ומאי שנא כתב ידו מאומר אמרו כיון דבתרווייהו הפסול משום סתמא. אומר אמרו הפסול משום סתמא להרמב"ן ז"ל ולהפוסקים זכרונם לברכה דפסקו כמותו גבי כתב יד

ידעתי היטב שהקושיא הזאת יצא מבין שניכם ע"כ ידידי הנני ללמד לכם להבין היטב הפי' המשנה. כי אם היתם מבין פי' המשנה והברייתא אז לא הקשיתם זאת וזה לשון המשנה בדף ע"א ע"ב אמרו לו נכתוב גט לאשתך ואמר להן כתובו אמרו לסופר וכתב ולעדים וחתמו אע"פ שכתבוהו וחתמוהו ונתנו לו וחזר ונתנו לה הרי הגט בטל עד שיאמר לסופר כתוב ולעדים חתומו ע"כ לשון המשנה ובברייתא בדף ע"ב ע"א כתב סופר לשמה וחתמו עדים לשמה אע"פ שכתבוה וחתמוה ונתנו לו וחזר ונתנו לה הרי הגט בטל עד שישמעו את קולו שיאמר לסופר כתוב ולעדים חתומו ע"כ לשון הברייתא. ידידי צריך לשום לב להבין דברי תורתינו הקדושה איזה רבותא יש בברייתא ובמשנה בלשון אע"פ, דגרסינן אע"פ שכתבוהו וחתמוהו ונתנוהו לו וחזר ונתנו לה איזה רבותא יש בתיבות הללו והאיך היה יכול להיות באופן אחר בודאי סופר הכותב גט לשמה אינה מתגרשת בכתיבתו עד שימסיר הגט להבעל או לשלוחו של הבעל וימסור להאשה ואיזה רבותא יש בזה אע"פ שכתבוהו וחתמוהו ונתנו לו וחזר ונתנו לה. ועוד צ"ב להבין תיבות הללו אע"פ שכתבוהו וחתמוהו התיבות הללו מיותרין הם לגמרי הא מיירי בזה והברייתא מתחלת בזה שכבר כתב וחתמו כדגרסינן כתב סופר לשמה וחתמו עדים לשמה והו"ל לסיים ונתנו להבעל ונתן לה וכן בהמשנה אמרו לסופר וכתב. ועוד צ"ב גדול לשון המשנה אמרו לו נכתוב גט לאשתך ואמר להן כתובו לאיזה צורך התחיל התנא בלשון השאלה דשאלו אם רוצה לכתוב גט עבור אשתו לאיזה צורך צריך השאלה והו"ל למינקט אמר לשנים כתבו גט לאשתי אמר לסופר וכתב כלשון המשנה בדף ס"ו וככל המשניות שבמס' זו ולמה לן השאלה ולמה נקט התנא בסגנון הזה

אחי הפי' פשוט מאד דהתנא קמ"ל רבותא דשנים מן השוק התפיסו לאחד ושאלו אותו אם מסכים שיכתוב גט לאשתו והסכים להם שיכתבו ואמר להן כתובו ואמרו לסופר וכתב ולעדים וחתמו לשמה. והסופר והעדים שבקשו מאתם אלו שנים מן השוק שיכתוב גט לשמה עבור יוסף בן שמעון ועשו כן הסופר העדים הבקשה של הנהו תרי מן השוק וכתבו וחתמו והיה הוי אמינא דכתבו וחתמו למסור להנהו בי תרי מן השוק שבקשו מאתם והמה ימסרו להבעל והבעל יתן לאשה על זה סיפרה לנו המשנה אע"פ שכ שכתבוהו וחתמוהו ונתנוהו לו ר"ל שכתבו וחתמו בעת כתיבה גופיה ע"ד דהכי ליתן הגט להבעל ולא להנהו בי תרי שביקשום אלא כתבוהו וחתמוהו ונתנוהו לו ר"ל להבעל מ"מ הגט בטל ולא מיבעיא כשכתבו וחתמו למסור להני בי תרי והני בי תרי מסרו להבעל פשיטא דפסול אלא אפילו כשכתבו וחתמו למסור להבעל גם כן פסול ולא אמרינן דל הני בי תרי מכאן דהא כתבו ישר להבעל והא"מ דדמי כמו שאמר הבעל בעצמו להסופר בלא ממוצע דהא כתבו וחתמו למסור ישר להבעל בלא ממוצע ג"כ פסול ורבותא עוד יותר אפילו כשלא צוה הבעל להנהו בי תרי שיכתבו גט עבורו דנימא דהקפיד הבעל דווקא המה יכתבו המה שנבחרו מאתו ולא אחר ז"א אלא דהנהו בי תרי פגעו בו ושאלו אותו אם יכתבו גט לאשתו והסכים דאז יש לאמר דאם היו פוגעים בו הסופר גופי' והיה שאל לו היה גם כן בטח מסכים ע"ז קמ"ל התנא דהגט בטל כיון שנכתב על פי צוו של ממוצע ואע"פ שכתבו