בית רידב"ז לח

הגט מ"מ צריכין לע"ח משום התקנה אף לר"א דהוקבע בזמן התלמוד ולא משנין מהגטין הראשונים אך דהוא מסיק דלאו דווקא אלא עצה טובה הוא לכתחלה כתוס' והרא"ש ז"ל. וכן מוכרחים אנחנו לאמר כן דאילו לדעת הת"ה ז"ל קשה ג"כ הא לר"מ נמי אין צריך לפרש שמותיהן בגטין בזה"ז דקורעים את הגט כקושית הב"ש ז"ל ונשאר בקושיא וע"כ מפרש הגר"א ז"ל דהוא התקנה אליבא דר"א ואף דלא שייך התקנה בזה"ז מ"מ אין משנין מגטין הראשונים אך הגר"א ז"ל פסק כתוס' והרא"ש ז"ל דזהו אך עצה טובה ולא מעכב והמהרש"ל ז"ל חולק על התוס' והרא"ש ז"ל וס"ל דתקנת חכמים הוא ולא עצה טובה ונמצא דלהתוס' והרא"ש ז"ל ובאור הגר"א ז"ל איני אלא עצה טובה ולא דינא ואינו מעכב אף בלא מקום עיגון והיש"ש ז"ל יחידי הוא בהלכה הזאת, ואך כדי לצאת ידי כל הפוסקים ז"ל יש תקנה הזאת שתיסע האשה למקום השליח או שהשליח יבוא אל האשה ויכתוב השליח הגט בכ"י או בקריעת נייר חלק וימסור לה בע"מ ואח"כ יקח הגט מידה ויצוה לעדים שיחתמו וימסור לה עוד הפעם ובזה תהיה מותרת לכל אדם בלא שום ספק דלהפוסקים ז"ל דפוסלין באומר אמרו אפילו במקום עיגון ולא מהני המסירה השניה משום דהוי מזויף מתוכו הא נתגרשה במסירה הראשונה על ידי עדי מסירה לבד וחתימת עדים אינו מעכב בפרט במקום עיגון דאיני אלא עצה טובה. ולהמהרש"ל ז"ל דס"ל להחמיר בלא עדי חתימה אפילו במקום עיגון לכתחלה קודם הנתינה לדידי' מתגרשת בנתינה האחרונה דלדידי' כשר באומר אמרו במקום עיגון ובפרט שהרבה פוסקי' ז"ל אחרונים מקילין בכ"י והרבה מקילין באומר אמרו במקום עיגון וכן הרמב"ם ז"ל מכשיר בכ"י וכן התוס' ז"ל במס' גטין ד' ע"ב ע"א מקילין גם כן בכתיבת יד עיין שם ד"ה קולו דלא ס"ל דהרכנה הוי כשמיעת הקול (כמו הרשב"א ז"ל בשם הירושלמי) אלא כיון דקים לן דמתרצה לא בעינן שמיעת קול כלל ולא אתא אלא לאפוקי מדר"כ אבל גבי פקח מהני כתב יד ועל כן כפי עצתינו הנאמנה תהא האשה הזאת מותרת להנשא לכל גבר על פי דת משה וישראל כן נראה לפענ"ד הלכה למעשה וד' יאיר ענינו בתורתו ויצילינו משגיאות ככתוב גל עיני ואביטה נפלאות מתורתך אמן

סימן ג

מה שהשבתי לרב אחד בענין הזה

הקשה לי רב אחד בענין עשות שליח לסופר ולעדים בכתב. האיך יתפרש הירושלמי בריש מס' תרומות ובגטין פ' מ"ש דגרסינן שם ארשב"ג בד"א בחרש מעיקרו אבל פקח שנתחרש הוא כותב ואחרים מקיימין כתב ידו התיב רבב"מ והא מתניתא פליגא הרי שכתב בכ"י לסופר כתוב ולעדים חתומו אע"פ שכתבו וחתמו ונתנו לו וחזר ונתנו לה הרי גט בטל ויכתוב ויקיימו אחרים כ"י א"ר יוסי אמור סופא ולית היא פליגא עד שישמעו את קולו שיאמר לסופר כתוב ולעדים חתומו ולא אפילו הרכין בראשו ואת אומר לית כאן אף הכי לית כאן אר"מ אית כאן היא הרכנת הראש היא שמיעת הקול עכ"ל הירושלמי והק' הרב הנ"ל דכיון דלהפוסקים ז"ל דכתב ידו לסופר לא מהני אפילו בבריא דמפרשין הברייתא דהרי שכתב בכ"י לסופר וכו' דאפילו בברי נמי לא מהני כתב ידו לסופר א"כ קשה למה מותיב רבב"מ מהך ברייתא על רשב"ג דס"ל דפיקח שנתחרש כותב ואחרים מקיימין כתב ידו משמע דאבל על רבנן לא קשיא לי' מהך ברייתא והא גם על רבנן קשיא ג"כ דהא רבנן לא פליגי על רשב"ג אלא דווקא בפיקח שנתחרש אבל בברי ס"ל לכו"ע דמהני והא האי ברייתא מיירי אפילו בברי להך פוסקי' ז"ל וחזינן דלא מהני

והשבתי לו להאיר עיניו בענין הזה דהנה הרשב"א ז"ל כתב להק' כיון דכ"י לסופר לא מהני אם כן היכי תנן במתניתין הרכין בראשו בודקין אותו האיך מהני הרכנת הראש. מתרץ בשם הירושלמי דהרכנת הראש הוי כשמיעת הקול. והרא"ש ז"ל מתרץ ב' אופנים אופן אחד דהרכנה איכשר דהוי כשמיעת הקול אופן ב' דאיפשר דנשתתק דאי איפשר באופן אחר אקילו בי' משום תקנת עגונות ומביאו ב"י ז"ל וכתב הב"י ז"ל דלפי תירוץ