בית רידב"ז לז

ואכתי יש לנו לעיין מה נעשה בחתימת העדים הא הוי אומר אמרו ועוד לנו לעיין כיון דהשליח הוא בווילנא והמגורשת בפיטסבורג האיך ישלח לה ע"י שליח שני הא הוי אומר אמרו כיון דבתחלת השליחות הוי במילי לא מהני אפילו לאח"כ כשנעשה מעשה בפועל דהא גרסינן בהמשנה אמר לשנים תנו או לג' חתומו ותנו הרי אלו יכתבו ויתנו וקשה בשלמא כתיבה וחתימה הוי מילי אבל לאחר שנכתב ונחתם למה לא יעשו שליח על הנתינה הא הנתינה לא הוי שוב מילי וכבר נתלבטו השוסקי' ז"ל בהאי דינא המהר"ם גאלאנטי ז"ל ועוד פוסקים ז"ל אחרונים ועיי' בקצה"ח ז"ל ס' רמ"ד אך בזה כבר העליתי בתוס' הרי"ד במס' גטין בפ"ג בראיות ברורות דרשאי ליתן לאחר ליתן הגט לאחר הכתיבה דלא הוי שום מילי ע"כ בהנתינה אין עיכוב ויכול לעשות שליח שני על הנתינה אבל בדבר חתימת העדים בודאי הוי אומר אמרו וכבר נפסקה בשו"ע דאומר אמרו פסול, ונראה דבזה יש להקל שימסור הגט ע"י ע"מ דהא אנן קיי"ל דאע"פ דאין עליו עדים אלא שנתנו לה בפני עדים כשר דקי"ל כר"א דע"מ כרתי ובמקום עיגון יש להקל בל"ס לכתחלה בלא ע"ח כלל ומשום דמודה ר"א במזויף מתוכו דהוא פסול ע"כ טוב יותר שלא לחתום כלל ע"ח דהא הפסול דחתימת העדים באומר אמרו הוא משום לתא לשמה דהוי סתמא כדברינו לעיל ואנן קי"ל דכשחתמו עדים שלא לשמה לא מהני אח"כ ע"מ דמשום דזה נמי נקרא מזויף מתוכו כדאיתא בריש מס' גטין דף ד' ע"א עיי"ש בסוגיא ובתוס' ז"ל עיי"ש ע"כ טוב יותר דלא יחתמו עדים כלל וימסור הגט בע"מ לבד דזה כשר דקי"ל דע"מ כרתי כר"א כדאיתא בשו"ע ס' קל"ג ובס' ק"ל והגם דהמהרש"ל ז"ל ביש"ש ז"ל כתב דאיני כשר בלא ע"ח רק במקום עיגון ובאופן דווקא בשנמסר הגט כבר אבל קודם הנתינה לא מהני אף במקום עיגון מ"מ אין לנו אלא פסק השו"ע והרמ"א ז"ל דפסקו כתוס' והרא"ש ז"ל דהא דתיקון ר"ג ע"ח מפני תיקון העולם הוא לעצה טובה ולא משום תקנה דאילו למהרש"ל ז"ל אפילו בדיעבד פסול לאחר הנתינה בלא ע"ח אך במקום עיגון כשר וקודם הנתינה לא מהני במקום עיגון ואילו להשו"ע בס' קל"ג מכשיר המחבר ז"ל אפילו שלא במקום עיגון וכן הרמ"א ז"ל מכשיר בס' ק"ל ס"ח אפילו שלא במקום עיגון ותמה אני על המהרש"ל ז"ל דפסק כן לדינא הא בזה"ז דקורעין את הגט לא שייך כלל התקנה כדאיתא בב"ש ז"ל סק"ל ס"ק א' ואך כל עיקר דצריכין לע"ח הוא משום דלכתחלה נהיגין לכתוב גט שיהא כשר, אף לר"מ כמו שכתב הב"ש ז"ל בשם ת"ה ז"ל ופשיטא כיון דהלכה כר"א דע"מ כרתי פשיטא דלא בעינן בזה עיגון וכל עיקר שמחמיר המהרש"ל ז"ל הוא כמ"ש שם בהדיא אפילו יש לחוש לעיגון אין ליתן לכתחלה לנגד התקנה בלא ע"ח משום דלאו עצה טובה הוא אלא תקנה (ודלא כתוס' והרא"ש ז"ל) והא בזה"ז דקורעין את הגט לא שייך כלל התקנה ואין לאמר דס"ל להמהרש"ל ז"ל דאפילו דבטל הטעם דהתקנה מ"מ לא נעקר הדין של התקנה משום דהוי דבר שבמנין וצריך מנין אחר להתירו ז"א דהא מבואר בהרא"ש ז"ל ברפ"ק דמס' ע"ז דבמקום דמפורש בתלמוד דתיקונו הוא אך משום טעם זה בשבטל הטעם בטלה התקנה. אך במקום דאיני מפורש הטעם אלא תקנת חכמים סתם אפילו בשבנתבטל הטעם התקנה במקומה עומדת ועיי' בפר"ח ז"ל ביור"ד ס' קט"ז דמבואר ג"כ כן וכבר בארתי זאת בתשובה ס"ב עיי"ש והכא מפורש בהמשנה הטעם דהתקנה דגרסינן במשנה העדים חותמין על הגט מפני תיקון העולם הרי מפורש הטעם דלפיכך עדים חותמין על הגט הוא מפני תיקון העולם. וכיון דהטעם הוא מפני תיקון העולם על כן בזמן הזה דקורעין את הגט ממילא לא הוי שוב תיקון העולם ופלא גדולה דעת היש"ש ז"ל דכתב להחמיר אפילו במקום עיגון מפני התקנה דהתקנה איני עצה טובה אלא תקנתא דרבנן הוא הא בזה"ז לא הוי משום התקנה דשמא ימותו סהדי או אזלי למדינת הים דהא קורעין את הגט אלא כל עיקר דבעינן חתימת העדים הוא משום דבעינן לכתחלה הגט שיהא כשר אף לר"מ כדכתב הת"ה ז"ל הנ"ל והאיך החמיר המהרש"ל ז"ל אף במקום עיגון בלא חתימת עדים ליתן לכתחלה גט משום התקנה הא התקנה לא שייך בזה"ז ואולי המהרש"ל ז"ל ס"ל דלא כת"ה ז"ל הנ"ל אלא בזה"ז הוא ג"כ מפני התקנה ואף דלא שייך התקנה בזה"ז מ"מ ס"ל דלא משנין לכתחלה אף במקום עיגון מהגטין דנכתבו בזמן התלמוד ולא כת"ה ז"ל הנ"ל. וכן דעת הגר"א ז"ל בס' קל"ג דלא כת"ה ז"ל הנ"ל דכתב שם הא דצריכין לעדי חתימה הוא משום התקנה דתיקון העדים שמא ימותו סהדי או אזלי למנה"י והוא אליבא דר"א ומפרש כן להשו"ע ז"ל ומסיק דזה לאו דווקא אלא עצה טובה הוא כתוס' ז"ל והרא"ש ז"ל ומוכח דס"ל דאף בזה"ז שקורעין את