בית רידב"ז לו

הפוסקים ז"ל שום פסול בעולם לפסול כתב ידו והתשו' מהרי"מ זצ"ל דלא נחית לדברינו אלה פלא בעיני הלא דברינו ברורים לאמש"ת דע"פ שבררנו העומק הענין של הפסול דכ"י לא שייך כלל כשכותב כתבו וחתמו ותנו והברייתא דמובא בבבלי דף ע"ב ע"א כתב ספר לשמה וחתמו עדים לשמה ונתנו לו וחזר ונתנו לה פסול עד שישמעו את קולו דמחמירין הפוסקים ז"ל אף בכ"י משום דרישא דברייתא מובא בירושלמי בזה"ל הרי שכתב בכ"י לסופר כתוב ולעדים חתומו וכתבוה וחתמוה ונתנו לו וחזר ונתנו לה פסול עד דישמעו את קולו שיאמר לסופר כתוב ולעדים חתומו עכ"ל הברייתא התם מיירי בכתבו וחתמו לבד והנותן הוא הבעל וקמ"ל אע"פ שהסכים הבעל לא מהני. אבל לא מצינו לא בבבלי ולא בירושלמי ולא בתוספתות ובפוסקים ז"ל להפסיל הכ"י בכותב כתבו ותנו. ואולי כיון דהיה לפני הרי"מ ז"ל הב' תקנות ע"כ לא נחית בזה כל כך דהא פשיטא דבהדי ב' תקנות יש לסמוך במקום עיגון. אבל עכ"פ דברינו בע"ה ברורים המה

ואכתי יש לנו לעיין מה נעשה בכתיבת הגט בנ"ד דהאיך יאמר לסופר לכתוב הא מילי לא ממסרי לשליח ואפילו דהוי כאומר אמרו ע"פ התוספות ז"ל דף ס"ו הנ"ל כיון דיודע דגט צריך שלשה סופר וב' עדים וע"כ כשצוה לשנים הוי כאומר אמרו לצרף עוד שלישי וה"נ בנ"ד כיון שיודע שא"י לכתוב ע"כ כונתו שיאמר לסופר לכתוב ולעדים שיחתמו זה לא מהני כלל מב' טעמים א' דבאומר אמרו ג"כ פסול לרוב ראשונים ז"ל ולפסק הטוש"ע ז"ל ב' אפילו למאן דמיקל באומר אמרו במקום עיגון מ"מ בכתיבה שיאמר לסופר כתוב לא הקילו אלא באומר בפירוש אבל לא אמרינן נעשה כאומר אמרו כדמוכח בפירוש בסוגיא דף ס"ו ע"ב דגרסינן שם הא כתב הגט נעשה כאומר אמרו ומודה ר' יוסי באומר אמרו ע"כ. א"כ קשה מההיא דגרסינן במשנה שם אמר ר' יוסי נומינו לשליח אפילו לב"ד הגדול שבירושלים תנו גט לאשתי שילמדו ויכתבו ויתנו ולמה צריך שילמדו לכתוב יאמרו לסופר ולעדים שיכתבו ויחתמו כיון שיודע שאינן הב"ד יכולין לכתוב כדאיתא שם בסוגיא, אלא ע"כ דבכתב הגט לא אמרינן דנעשה כאומר אמרו כיון דבידם ללמוד לכתוב או לקרוע נייר חלק ולמלאות הקרעים דיו ע"כ לא אמרינן בזה דנעשה כאומר אמרו, אך באי ס"ל דהאי כתובו כתב ידן הוא אמרינן גבי כתיבת הגט דע"ז נעשה כאומר אמרו לסופר שיכתוב ולא שיכתבו בעצמם כדפרש"י ז"ל אי ס"ל דהאי כתיב דקאמר לא הוי אלא כתב ידן איכא למימר דכתב הגט מדלא קפיד עליה נעשה כאומר אמרו עכ"ל פי' דהוי כאילו אמר בפירוש כתבו בכתב ידכם דהוא החתימה וע"כ כתב הגט דלא קפיד נעשה כאומר אמרו או כפי' התוס' ז"ל דלא מפרשי ע"כ כפירש"י ז"ל דהא מפרשין דה"ה דמבעיא לי' מבי רב לשמואל באומר לשנים תנו עיי' בעמוד א' תוד"ה אמר וע"כ מפרשין דכיון דגט בעי ג' הוי כאמר בפירוש שיצרפו עוד ג' ומבעיא לן מה רוצה הבעל דיעשו הם עכ"ל ז"ל והוא דווקא באמר לשנים דכיון דגט בעי ג' והוא אמר לשנים ע"כ כונתו למימר אמרו לג' שישתתף עמכם וע"כ מיבעיא לן אי כתב הגט או כתב ידן מה רוצה הבעל שיעשו הם אבל באומר לג' תנו ואינן יודעין לכתוב ע"כ כונתו שיכתבו בעצמם ולא אמרינן דהוי כאומר אמרו למי שיודע לכתוב ולחתום ז"א אלא דילמדו לכתוב ולחתום כיון דיש לזה העצה שילמדו לכתוב לא הוי כאומר אמרו בזה וא"כ בנ"ד אף דהוי כאומר אמרו דהא גט בעי ג' אבל לא לענין מעשה דהכתיבה אך עכ"פ לא מספקא לן בנ"ד האיבעיא דהגמ' מה רוצה הבעל שיעשו הוא או דיכתוב או דישתתף לעדות (בהא נשאר איבעיא דלא איפשיטא והא דלא מובא בפוסקים ז"ל האיבעיא הזאת משום האי פסול דאומר אמרו פסול ע"כ לא מובא זאת בש"ע. אבל להנך פוסקים ז"ל דמכשירי במקום עיגון נשאר הך איבעיא דלא איפשיטא) ז"א דהא אביו פסול לעדות וע"כ הוי כאומר אמרו לעדים אבל לא הוי כאומר אמרו על כתיבת הגט דהא יכול ללמוד לכותב ע"כ בנ"ד ע"פ הלכה למעשה יכתוב אביו בעצמו כעצת המשנה ילמדו ויכתבו ויתנו ועוד הא השליח יכול לכתוב כתב מושיטא וע"פ יש להקל בשעת הדחק כל כתב יד ואפילו שלא במקום עיגון אלא לאחר הנתינה כמבואר בב"ש ז"ל סק"כו סק"ד וכ"ש במקום עיגון דמותר לכתחלה כדאיתא ברמ"א ז"ל סק"כו וכבר נעשה מעשה ע"פ חכמים בגט דש"מ דנדחקה השעה ומ"מ טוב הוא שילמוד את הכתב כי איש בן תורה הוא ובנקל לו ללמוד או לכל הפחות בקריעת נייר חלק.