בית רידב"ז לה

שלא יגרש וע"כ חשיב סתמא, ואפילו דאדם עושה שליח שלא בפניו וחשיב שלוחו אבל לא הוי שליח על לשמה

והחולקין על הרמב"ן ז"ל וס"ל דשליח שלא בפניו מהני גם לענין גט ס"ל הנ"מ כשעשאו בקול אבל בכתב מודים לסברת הרמב"ן ז"ל דהוי לענין לשמה כמו שנכתב שלא בצוואת הבעל והוי סתמא דהא איש ואשה לאו לגירושין קיימא והרי הוא בחזקת שלא יגרש עד דישמעו קולו ואח"כ מצאתי בס' הזכות להרמב"ן ז"ל בפ"ב דמס' גטין וז"ל ז"ל שכל עיקר אינה נפסלה כתיבת אחרים מעצמן אלא דאין כתיבה שלהם לשם גירושין לפי דאין האשה מצויה להתגרש ובגט שלהם ומחשבה שלהם שמא תתגרש זה איני כלום דבעינן כתיבה כריתות לה לשמה עכ"ל ז"ל הרי מפורש כונת הרמב"ן ז"ל כמו שכתבתי וע"כ כ"ז דווקא כשכתב להם בכתב לסופר שיכתוב ולעדים שיחתמו ולא כתב להם שיתנו ג"כ וע"כ כ"ז שלא שמעו מפיו לא הוי שילוחיו לענין לשמה דהא אשה לאו לגירושין קיימא והרי הוא בחזקת שלא יגרש כ"ז דלא שמעו מפיו ממש והגם דאדם עושה שליח שלא בפניו ובכתב הנ"מ לענין שליחות דעלמא אבל לא לענין לשמה וה"נ הוי שלוחו אבל לא לענין לשמה משא"כ בשכתב להם בכ"י כתבו ותנו או בנ"ד דכתב לו גירשוה בהא לא שייך למימר דאשה לאו לגירושין קיימא והרי הבעל בחזקת שלא יגרש עד דישמע מפיו ז"א דהא ניתן לי כח הגירושין ובידו לגרשה דהא שלוחו הוא על הנתינה אפילו שלא בפניו דהא לכו"ע עושה שליח שלא בפניו וגם בכתב על הנתינה ונמצא דהוא במקום המגרש בעצמו וממילא בטל החסרון דלשמה דהוא בעצמו כותב שפיר לשמה על לגרש בו וע"כ גרסינן בבבלי דך ע"ב ע"א גבי וכתב שלא בצוואת הבעל רישא דברייתא וסיפא דברייתא מובא בירושלמי גבי כתב בכ"י לסופר כתוב ולעדים חתומו אע"פ שכתבוהו וחתמוהו ונתנו לו וחזר ונתנו לה הרי הגט בטל עד דישמעו את קולו שיאמר לסופר כתוב ולעדים חתומו ולא משתמט בשום מקום למתני כתב בכ"י לסופר כתוב ולעדים חתומו ותנו. וכן כל הפוסקים ז"ל דמביאין זאת להלכה ובטוש"ע אה"ע ס' ק"כ דכתב בכ"י לסופר כתוב ולעדים שיחתמו לא יכתבו ויחתמו ולא משתמיט חד מהם לכתוב דכותב חתמו ותנו משום דבזה לכו"ע כותבין ונותנין

ואין להק' לדברינו אלה מההיא סוגיא דמס' גטין דף ס"ו ע"ב דגרסינן שם אמר ריב"א שלחו לי' מבירב לשמואל ילמדינו רבינו אמר לשנים כתבו ותנו גט לאשתי ואמרו לסופר וכתב וחתמו הן מהו וכו' וכו' ואי ס"ל האי כתובו כ"י הוא הא כתב הגט כשר והא אמר שמואל הלכה כר' יוסי דאמר מילי לא ממסרי לשליח ולכאורה קשה מאד לפי דברינו דילמא לא מהני כתובת הסופר הא הסופר כותב לשמה לשם איש ואשה הזאת ולא יהא אלא כותב מעצמו לשם איש ואשה הזאת דהא כל עיקר דפסיל בשכתב סופר לשמה וחתמו וכו' ונתנוהו לו וחזר ונתנו לה דפסול עד דישמעו את קולו היא משום דהוי סתמה דאשה לאו לגירושין קיימא אם לא כששמע מפיו והכא קיימי בחזקת לגירושין דהא אמר להם גם תנו ז"א דהא סוף סוף השתא נמי דהגירושין ביד השליח נמי אמרינן דאשה לאו לגירושין קיימא דהשליח לא יגרש ג"כ דהא לקולא לא אמרינן חזקה שליח עושה שליחותיו עיי' בדף ס"ד וע"כ צריך לשמוע מפיו דהבעל גופי' דאז בחזקת לגירושין קיימא דלא קיימא בחזקת לגירושין עד דישמעו מפיו דהבעל והא לא שמעו מפי הבעל גופי' אך שומע מפי השליח המגרש ואף דהשליח עומד כעת במקום המגרש ובידו לגרש אך כיון דמילי לא ממסרי לשליח איני עומד השליח במילי במקום הבעל דיהא בחזקת גירושין קיימא ואמירתו לא כלום אלא כאילו הסופר כותב מעצמו ולא חשיב על מילי השליח במקום הבעל והוי נכתב שלא בצואת הבעל דלא שמעו לקולו והוי כמו ההיא דמשני הר"נ ז"ל על קושיות הרא"ה ז"ל דמקשה על הרמב"ן ז"ל דמנ"ל להגמ' דר' יוסי ס"ל דמילי לא ממסרי לשליח דילמא הוא משום דלא שמע מפי הבעל ומתרץ הר"נ ז"ל דאי היה ס"ל לר' יוסי דמילי ממסרי לשליח א"כ היה השליח במקום הבעל והוי דומה בשומע מפי השליח כמו דשומע מפי הבעל אך מכיון דמילי לא ממסרי לשליח א"כ לא חשיב בזה כלל שליח על מילי ולפיכך הוי הפסול דלא שמע מפי הבעל, וה"נ דכוותי' דהשליח איני עומד במקום המגרש על לשמה דבחזקת לגירושין קיימא כיון דמילי לא ממסרי לשליח אם כן לא שמע הסופר מפי הבעל והוי סתמא ולא חשיב לשמה

וע"פ דברינו דבכותב בכ"י לסופר ולעדים כתבו וחתמו ותנו בזה לא נמצא בש"ס