בית רידב"ז לא

הח"ס ז"ל מקיל בס' רי"ז במקוה של מי גשמים כשנפסק מה שאין כן במקוה הזאת שברור שהוא מעין

וחכם אחד רצה לאמר דבנ"ד לא הוי אלא מדרבנן דהא לשיטת רוב הפוסקים ז"ל דשאובים דהמשיכוהו כולה לא הוי אלא מדרבנן כדאיתא במהרי"ט ז"ל והכא הוי שאובין דהמשיכוהו כולה אבל לפענ"ד נראה דאיני כן מלבד שמוכח בהדיא שיטת רש"י ז"ל דשאובין שהמשיכוהו כולה הוא מדאורייתא עיי' במס' חולין דף פ"ג בפרש"י ז"ל ד"ה זוחלין מלבד זה נראה לפענ"ד דלא שייך כאן כלל הא דשאובין שהמשיכוהו כולה, דהנה הרא"ש ז"ל כתב בכלל לא דהא דהשאובים נכשרו ע"י השקה הוא בתורת כמו מים טמאים שנטהרו בהשקה דהו' כזרועים ומביא ראי' מת"כ דגרסינן מנין אם טמא יטהרנו פי' אם המקוה חסר או שאובים ת"ל מעין ומקוה יהיה טהור כו' ומדקאמר אם טמא יטהרנו משמע דהוא כעין טהרת מים שמטהרים בהשקה כל דהוא עכ"ל עיי"ש ר"ל דמים שאובים הוא בגדר טמא וצריך לטהרו והכשרו הוא טהרתו ועיי' במס' נדרים דף ע"ו בסוגיא אם מטבילין כלי טמא לטהר יטבילו כלי לכשיטמא יטהר עיי"ש בכל הסוגיא בענין אם אמרינן ק"ו הזה ומסקנות הגמ' שם בהאי ק"ו מכורה כבר יוצאה איני מכורה א"ד שלא תמכור ומסקנת הר"נ ז"ל שם דהק"ו הוא ק"ו גמור, אך לענין טומאה הוא גזה"כ דלא מהני. ואיתא במס' תמורה דף י"ב גבי המשכה הברייתא דראב"י מקוה דיש בו עשרים ואחת סאה מי גשמים ממלא בכתף תשע עשרה סאה ופותקן למקוה והן טהורין דהשאיבה מטהרת ברבייה והמשכה עד כאן הרי לפנינו דגם הא דהמשכה מטהר שאובים הוא ג"כ כמו טהרת מים מטומאה וכמו דלמד הרא"ש ז"ל מהא דת"כ דהוי כעין טהרת מים טמאים לקולא ק"ו דאנחנו למדין גם לחומרא ונמצא לפ"ז בנ"ד לא שייך כלל המשכה דאימתי היה ההמשכה אם בהא דנמשך מן הגיגית דהיא הטשאפ למעין הא הוי ע"י צינורות טמאים כמו שכתבנו לעיל דאיני עשוי לשמש להקרקע ומה דנמשך ע"ג העלי' מלבד דאנן נהיגין כהרמ"א ז"ל דאין המשכה מועלת אלא ע"ג קרקע וכן פסק הש"כ ז"ל להלכה הא לבד זה הא בעינן דיבוא להמקוה מהמשכה בדבר שאיני מקבל טומאה כדאיתא בשו"ע ס' ר"א סעיף מ"ד עיי' בביאור הגר"א ז"ל, ואי מה דנמשך מהמעין לבית הטבילה ז"א דהא כשנתחברו אל המעין הוי מי מעין וכשמקלח ונשפך לתוך בית הטבילה הרי מקלח מי מעין ואימתי נעשו שאובים הוא לאחר שנפסק מהמעין ואז לאחר דנעשו שאובים לא הוה שוב המשכה וההמשכה דקודם שנעשו שאבים בשעה דהיה מי מעין לא מהני לטהרו על אח"כ כשיהיה שאובים דהא הוא כעין טהרת מים טמאים דלא מהני על אח"כ והא הכא נעשה מתחלה מעין תיכף בשנכנס לתוך המעין טרם שנמשך מחוץ למעין וכשנמשך מן המעין ולחוץ לבית הטבילה הרי נמשך מי מעין ולא שייך דהמשכה יטהר השאובין דלא מהני המשכה לטהר השאובין אלא דווקא שהיה מי שאובים ונמשך הוי ההמשכה טהרה לטהרה מטומאת שאובין אבל לא מהני המשכה למי מעין לטהרו על אח"כ כשיהיה שאובין ולא מצינו ההמשכה כה"ג

ועוד והוא העיקר דאפילו היה המשכה כדת והוי להנך מרבוותא ז"ל דרבנן מ"מ לא שייך כלל הקולא למימר ספיקא דרבנן ולקולא דשמא נמצא בתוכו מים כשירים כ"א סאה ז"א דהא פסק המהרי"ט ז"ל ס' י"ט דאימתי אמרינן ספק מים שאובים כשר משום דהיא מדרבנן הנ"מ כשהיה לו חזקת כשרות מתחלה דהיתה תמיד מקוה כשירה אבל כשלא היה לו חזקת כשרות מתחלה לא אמרינן ספק שאובין לקולא וחולק על הרמ"א ז"ל בסעיף ד' עיי"ש שמביא ראיה גדולה מפורשת לזה וההיא תוספתא מקוה שהניחה ריקם ובא ומצאה מלא כשר שהביאו בתוס' ז"ל במס' ב"ב ובהרא"ש ז"ל במס' ב"ק וסוף נדה דלחד שיטה הוא משום דספק מים שאובים הוא מדרבנן הוא ג"כ משום שהיה בו מתחלה חזקת כשרות ואח"כ נתרוקים ויש להמקוה חזקת כשרות דהא תמיד נתמלאה בכשרות כמו כן עתה מוקמינן לה בחזקתה ומפרשין ההיא תוספתא שחזקת המקואות כשירים הפ' כדפירש הר"ש ז"ל במס' מקואות פ"ב וז"ל ז"ל וחזקות המקואות כשרים כלומר דספק מים שאובים חזקת כשרות למקוה עכ"ל ז"ל והו לשיטת הר"י ז"ל דס"ל דשאובין מדרבנן ולשיטת החולקין ז"ל וס"ל דשאובין מדאורייתא מפרש וז"ל ז"ל דחזקת המקואות כשרות הכי פירושא דסתם מקוה עושין לטבול בו ומספיקא תלינן להכשיר דחזקת עושה מקואות עושהו בכשרות ותדע דקתני סיפא צינור וכו' מכתשת כו' עיי"ש והנה לשיטת הר"י ז"ל דהוי מדרבנן דמפרש חזקת המקואות כשירים כלומר שפסק מים שאובים חזקת כשרות למקוה ר"ל דלגבי ספק מים