בית רידב"ז ל

הוא כשנמשך מים ממנו להמקוה ולא לענין לטבול בתוכו כמו שכתב המחבר ז"ל בעצמו בכס"מ על הרמב"ם הזה לפיכך כתב לפסול המקוה ולא כתב לטבול בו איידי דבעי למתני סיפא פוסל נקט רישא איני פוסל. עכ"ל ז"ל וכמו שכתבנו לשונו לעיל א"כ קשה האיך כתב סתמו בסיד לבד עדיין הוא פוסל את המקוה וקשה דהאיך יפסול להמקוה כיון דלא טבל בתוכו הא הכריע הב"י המחבר ז"ל כהר"ש והרא"ש ז"ל לענין המשיך ממנו מים ולהר"ש ולהרא"ש ז"ל גם בסיד לבד לא חשיב סתימה להחזירו לתורת כלי וא"כ האיך יפסול את המקוה במשיכת מים ממנו ולא היה לו אלא לפסוק כהרמב"ם ז"ל לענין סיד לבד דהוי כלי לענין איסור לטבול בתוכו אבל לא לענין לפסול המקוה וכ"כ הגר"א ז"ל מפורש שבסיד לבד להרא"ש ולהר"ש ז"ל לא חשוב סתימה ולא הוי כלי ולהרמב"ם ז"ל הוי כלי וצע"ג על דברי הגרע"א ז"ל אך לפי דברינו ניחא שפיר דלא יכול לפסוק ולכייל על כל הכלים דבסיד לבד לא חשיב סתימא לענין שאובין משום דלא ידעינן ממה היה הקסטלון ולא ילפינן לענין סתימה מכלי זו לכלים אחרים והרא"ש ז"ל קאי על קסטלון לפירוש הברייתא ולא להלכה ולא ידעינן ממה נעשה הקסטלון ועל כן לפי זה בנ"ד לענין הלכה אפילו לדעת הגרע"א ז"ל דלענין שאובין פסק המחבר ז"ל כשטת הר"ש והרא"ש ז"ל מ"מ לא פסק כהר"ש והר"אש ז"ל לענין סתימה להקל כוותייהו לגמרי דאל"כ הו"ל לאשמעינן אם סתם הנקב בסיד וצרורות או בסיד לחוד לא חשיב סתימא להחזירו לתורת כלי ולמה פרט בסעיף מ' דווקא בסיד וצרורות דזהו לכ"ע אבל בסיד לחוד דלהרמב"ם ז"ל חשיב כלי ולהר"ש ולהרא"ש ז"ל איני חשיב כלי הו"לל בסיד וצרורות או בסיד לחודא לא חשיב סתימא להחזירו לתורת כלי ולהקל כהר"ש והרא"ש ז"ל א"ו משום דהמחבר כלל הדין בכל הכלים מש"ה נקט סיד וצרורות דבזה מקילין לפסוק כהר"ש והרא"ש ז"ל דסיד וצרורות לא חשיב סתימה משום דבזה אף להרמב"ם ז"ל לא חשיב כלי משום דהוי דרך בנין וזה שייך לכל הכלים משא"כ בסיד לחודי' אפילו כשמכריע לענין שאובין לפסוק כהר"ש והרא"ש ז"ל מ"מ לא מצי לכייל על כל הכלים דסיד לא הוי סתימא דהא הר"ש והרא"ש ז"ל קאי על קסטלון לפרש הברייתא ואין אנו למידין על כל הכלים משום דלא ידעינן במה נעשה הקסטלון אין לנו למילף ולהחליט על כל הכלים שלא חשיב סיד סתימא ע"כ נקט מלתא דפסיקתא סיד וצרורות בבנין דבזה מקילין לכו"ע דלא חשיב סתימה להחזירו לתורת כלי דהא אף להרמב"ם ז"ל איני מחזיר לתורת כלי דאילו להר"ש ולהרא"ש ז"ל שמשום סתימה נגע בה לא ידעינן איזה כלי היה הקסטלון שבהתוספתא ועל סתימה אין למילף מכלי א' על חבירו ע"כ סמכינן אך בסיד וצרורות דלא הוי סתימא להחזירו לתורת כלי משום דבזה אף להרמב"ם ז"ל כן מטעם בנין. וא"כ בנ"ד שהכלים שלנו כמו הטשאפעס שבזמנינו אלה עושין ג"כ דרך בנין כבנין בית ובכמה זאוואדין עושין טשאפעס עגילים מבנין גמור כמו בנין בית ממש ובנאים בונין אותה ולא בעלי מלאכות באנדארעס העושים כלים על כן פשיטא דכשמפקקו בדרך בנין הוי גם כן כלי

והנה המקוה שנעשה בעיר סלוצק יצ"ו בשנת תרס"ב בשעה שחפרו הבור ומצאו מים חיים והוא סמוך לנהר וגובה מהנהר וכשמצאו מים שוטף וראו שאינו שוה בגובה מי הנהר וכששאבו ממנו דלי טרם שהתחילו לדלות דלי השני נתגברה המים ונתמלא הדלי הראשון בבאר החליטו שהוא מעין ויש לו מקור בפ"ע ואינו מי הנהר עד שהיה דיעות בזה דעת אחד שהוא מעין גמור ודעת אחד שהוא ווערחאוואדקא אבל עכ"פ החליטו שאינו מי הנהר אלא מקור בפ"ע וע"כ כשנפסק החיבור ממעין פשיטא שחוזר למשפטו הראשון וכל הבנין שלהם שסומכים על הח"ס ז"ל שכתב ולית מאן דחס למ"ש הש"ך ז"ל בס"ק מ"א ובס"ק קי"ב ובאמת איני ענין לנ"ד והוא כעוכלא לדנא כאשר בארנו שהח"ס ז"ל מיירי במקוה שהיא באר נובע כמו ש"כ הט"ז ז"ל בשו"ע סעי' ט"ו וז"ל ז"ל כגון מקואות אלו שמקורם ממקורות של מעין עיי"ש והח"ס ז"ל סובב בכל התשובה בזה, וע"כ אין מדבריו ז"ל שום ראי' כאשר ביארנו ומה שעשו בכמה קהלות קודש מקוה כזו הוא משום דסומכים על המשכ"י ז"ל דהבארת הסמוכים לנהר כל שלח ידענו שיש לו מקור בפ"ע הוא אינו מעין אלא מקוה. ובמקומות הללו רוב הבארות שמסתפקין מהם המה מי נהר כי שוה גובם מי הנהר עם גובה הבארות כידוע לכל, וכבר כתב בס' ל"ש ז"ל כיון שגובהם שוה ברור הדבר שהוא מי הנהר בלא שום ספק עיי"ש ולא כהמשכנ"י ז"ל דמסופק בזה וע"כ הוי לי' דין מקוה ובמקוה יש להקל כשנפסק החיבור דלא שבקינן הודאי של המפרשים ז"ל לנגד המפרשים ז"ל שנסתפקו וגם