בית רידב"ז כח

בתר היציאה מן המעין ושם מוחזק לן על שניהם על כשירין ופסולין ז"א דהתם במעין אין נפ"מ כלל בהחזקה מי יצא יותר דהא התם בתוך המעין כולם כשירים דהשאובין כשירים גם כן ובשעת יציאתו מן המעין דרך המזחילה לתוך הקאחיל הוי כולם פסולים משום דזוחלין אז דהא המעין הזה הוא מעין עומד ולא זוחל ופסול בזחילה כדאיתא בט"ז ז"ל וכל עיקר דנתהוה כשירים ופסולים הוא נעשה בבית הטבילה לאחר סתימת הברזא לאחר שנפסק החיבור דאז עלינו לדעת איזה מים נכנסו בתוכה א"כ הוי ספק מים שאובים בלא חזקת כשרות דהא אין לנו שם חזקה כלל אם נכנסו כלל מים כשירים מ' סאה לבית הטבילה דהא ע"כ דהא דבסעיף כ' דדיינינן לפי חשבון או מחע"מח הוא לאו דכן היא טבעית ז"א דא"כ למה בסעיף כ"ב אמרינן דכל הפסולין יצאו והא הוא לנגד הטבעי אלא ע"כ כדכתב הראב"ד ז"ל דיש סברא דאחרונים דוחקים הראשונים לצאת ויש סברא דהראשונים קרובים לצאת ע"כ בסעיף כ"ב דהוא מדרבנן אנן תלינן דיצאו הראשונים ולפי זה למה בסעיף כ' דהוא מן התורה לא חיישינן שמא יצאו כל האחרונים הוא ע"כ משום דכיון דהוחזק לן דנכנסו מים כשירים לתוך הבור וכשנתמלא הבור לאחר כמה ימים ונקוה וקיימי וכיון דהוחזק לנו מים כשירים דנכנסו לתוך הבור מה"ת לבטל ע"י היציאה חזקת מים כשירים ולהעמיד החזקת מים פסולין ע"ז אמרינן דלפי חשבון או מחעמ"ח כי שקולין הם חזקה דכשירים והפסולים כאחד משא"כ כאן אין לנו שום חזקה דנכנס מ' סאה מים כשירים כלל, וכבר נפסק בשו"ע והוחלט דספק מים שאובין פסול עיי' בשו"ע ס' ר"א ס"ג ברמ"א ז"ל ואין להקשות על דברינו מההיא דכתב הראב"ד ז"ל על ההיא מתניתין דבור מלא שאובין ואמה יוצאה ונכנסת הנ"ל דכן הוא גם במתניתין דמלא בכתף ונותן לעליון עד שיורד לתחתון ואי ס"ל דלא נפקי כהדדי או האי פסול או האי פסול דהוי כנטל סאה ונתן סאה ואמרינן עד רובו אלמא ש"מ דכי הדדי נפקי וש"מ דלא קפדינן בכה"ג אלא דלא נשקיל רובא דמקוה כתירוצא דתרץ בפ' הערל משו"ה תרוייהו מתכשרי עכ"ל ז"ל ולדברינו יקשה הא התחתונה אין לה חזקת מקוה וניחוש שמא נפקי בהתחתונה רובא של שאובין ז"א דהא התם מתכשרי השאובין בהשקה דלא איפסקון להך שיטה והא דבנטל סאה ונתן סאה דבעינן דלא נשקיל רובא היא מדרבנן כדאיתא במס' יבמות הנ"ל ע"כ מקילינן ואמרינן דלא שקל רובא – והראב"ד ז"ל דמביא ראי' מהך מתניתין דממלא בכתף ונותן לעליון עד שיורד לתחתון על ההיא סברא דהמים יורדים יורדים לפי חשבון או מחע"מח הוא דלא אמרינן דמכח המים האחרונים דוחקים הראשונים וממהרים הראשונים לצאת או דהמים היורדים באחרונה קרובים יותר לצאת בתחלה וע"כ הוי הוכחה לחד צד ע"ז מביא ראי' מהך מתניתין דממלא בכתף ונותן לעליון ויורד לתחתון הנ"ל דלא הוי הוכחה לשום צד אלא דכי הדדי נפקי ויש לתלות דנפקי בהדדי אבל אין לנו הוכחה דע"כ תרווייהו בהדדי נפקי דהא הוי ספק אם לפי חשבון או מחע"מח ובסעיף כ"ב אמרינן בדרבן דכל הפסולין יצאו אלמא דאין לנו הוכחה ע"ז אלא דתלינן כן משום דאין לנו הוכחה על האחרונים או על הראשונים אבל אין לנו הוכחה דתרווייהו כהדדי נפקי דהא סוגיא ערוכה היא בירושלמי במס' תרומות פ"ד או דכל הטבל עלה בידו או מזה ומזה עלה בידו עיי"ש דאך אנן תלינן ע"פ הדין אבל אין הוכחה לזה עיי"ש בראב"ד ז"ל בס' בה"נ ומובא בב"י ז"ל ותמצא כן עיי"ש וכונתי דגבי האמה דנכנסת ויוצאת לא אמרינן כמו גבי ג' לוגין מים שאובין (דסעיף כ"ב) דתלינן שהפסולין יצאו והוא משום דהאחרונים דוחקים הראשונים כדאיתא בשו"ע אלא אמרינן דאדרבה יש סברא יותר לאמר דהמים אחרונים קרובים יותר לצאת עיי"ש ויש סברא לכאן ולכאן תלינן דבהדדי נפקי וכן במשנה דממלא בכתף ונותן לעליון ויורד לתחתון תלינן גם כן דבהדדי נפקי ואין הכרע לשום צד ועיי' בתשו' הרא"ש ז"ל כלל ל"א דכתב וז"ל ז"ל כשנפלו ג' לוגין בעליונה וירדו מיד לתחתונה ל"א דהיינו ג' לוגין שאובים עצמם דירדו לתחתונה דאי אפשר שלא יתערב מעט במי בריכה עליונה עכ"ל ז"ל אלמא דלא ברור לן דכי הדדי נפקי אלא הם קרובים יותר לצאת אך דקולט מעט ממי בריכה וכמו כן הכא בנ"ד שדחקו המים שאובין על ידי צינור עמוק לתוך הבור ומלמטה הוא צף מיד וקרוב יותר למקום הצף אך אי אפשר שלא יקלוט מעט מים כשירים

ואין תקנה לתקן המקוה הזאת באופן שינקוב הטשאפ הגדול שהשאובין בתוכו ולחברן לקרקע ע"י יתדות ולסותמו אח"כ והוי קבוע ולבסוף חקקו וכדאיתא בשו"ע ס' ז' ועיי' בפ"ת ז"ל בשם מרכבת המשנה שכתב כן התקנה הזאת. הא הגאון רע"א ז"ל כתב דזה התקנה הוא דווקא לענין להתיר מים הנמשכים דרך כלי כזה אבל אסור לטבול