בית רידב"ז כז

הדין דסנ"ה וכו' עייי"ש מדוע כתב הנו"ב ז"ל דשם במקוה אני תמה ביותר על האיסור מדוע התמיה ביותר על האוסר במקוה יותר מהאוסר במעין. א"ו דבמעין יש מקום לאסור יותר ממקוה היוצא לנו מזה דבנ"ד כשנפסק מהמעין חזר למשפטו הראשון ואינו כשר אלא באופן שימשיך שמונים סאה דיהא בבירור מ' סאה מי מעי' ומ' סאה שאובי' כי גם במעין אנן מחמרינ' דבעי מ' סאה ואין להקל כדאיתא בסעיף מ' ואפילו לדעת המקילין במעין מ"מ במעין שנפסק ס"ל לכו"ע דבעי מ' סאה כדאיתא מפורש במהרי"ק ז"ל ס' קנ"ו עיי' בדגול מרבבה סק"ל

ועוד והוא העיקר דאפילו היה בכאן מים שאובין לא יותר ממי המעין ואפילו מחע"מח לא דמי לההיא דסעיף כ' כ"א כ"ב גבי בור דמלא שאובין והאמה נכנסת ויוצאה ממנו דמחשבין מים היוצאין לפי חשבון כשירים ופסולין בס' כ' וגבי שלשה לוגין שנפלו למקוה מ' סאה דחשבון שכל הפסולין יצאו והוא בפ"ג דמקואות וכדפי' הרא"בד ז"ל דגבי בור מלא שאובין לא מהני עד שיצאו מיליאן ועוד דהכא כיון דכולו שאובין חשבינן המים שיצאו לפי חשבון הכשירים והפסולין וכמו שמבואר כ"ז בש"ך ז"ל ס"ק נ"ו דאזלינן הכא והכא לחומרא אם המים פסולין מרובים מהכשירים חשבינן מחע"מח וכשהמים הפסולין מועטים מהכשירים חשבון לפי חשבינן עיי"ש ועיי' בריש פ"ד במס' תרומות בסוגיא אם כל הטבל עלה בידו אי מזה ומזה עלו בידו עיי"ש. והוא משום דבאמת מספקא לן ולא ידעינן כמה יצאו מזה וכמה מזה ע"כ אזלינן לחומרא אבל עכ"פ יותר ממע"חמ ויותר מלפי החשבון לא חשבינן ולא אמרינן שמא כל הפסול עלה בידו והכשירים יצאו ז"א דלא דמי כלל נ"ד לההיא דבור מלא שאובין והאמה נכנסת ויוצאת ממנו. דהתם ע"כ לא חשבינן יותר מלפי חשבון או מחע"מח משא"כ בנ"ד שפיר חיישינן שמא היו בבית הטבילה רוב מים שאובי' ומיעוט מים כשירים פחות ממ' סאה ולא שייך כאן לפי חשבו' או מחע"מח והוא דאיתא בתוספתא מקוה שהניחו ריק' ובא ומצאה מלאה כשר מפני דזה ספק מים שאובי' ורצה הר"י ז"ל להוכיח מכאן דכולו שאוב הוא מדרבנן לפיכך האו ספיקו לקולא ע"ז כתב ר"ש דאדרבה מכאן מוכח דהוי דאורייתא דמסיק שם בתוספתא מפני דזה ספק מים שאובי' וחזקת המקואות כשירים פי' כשאדם עושה מקוה עושה כדי לטבול בו ע"כ איני ממלאהו מים שאובין אלא ממשיך לתוכו מים כשירים לטבילה משמע דמשום הך חזקה כשר וה"פ מפני שזה ספק מים שאובין וחזקת המקואות כשירים מוציאו מידי ספק ע"כ וודאי כשר ואי לאו הך חזקה היה פסול מספק דספיקא דאורייתא היא תדע דקתני סיפא צינור המקלח מים למקוה והמכתשת נתונה בצדו ספק מן הצינור למקוה ספק מן המכתשת למקוה פסול מפני שהפסול מוכיח (פי' הר"ן ז"ל במס' שבועות דאין לתלות בזה יותר מבזה) ואם יש רוב מקוה כשר מפני דזה ספק מים שאובין ומדמכשרינן כשיש רוב מקוה מספק וכשאין רוב פסלינ' מספק כיון דאין כאן חזקת המקואות כשירות וכו' וכו', אלמא דשאיבה דאורייתא ופסלינן מספק, כשאין חזקת עכ"ל ז'"ל ומובא ברא"ש ז"ל בה' מקואות עיי"ש ועיי' בתוס' ז"ל במס' ב"ב דף ס"ו ע'"ב. וא"כ הכא בנ"ד דבית הטבילה לא היה לה חזקת כשירות כלל דהא אין לה מים כלל וכשנשפך בתוכה המים קודם שנסתם הברזא לא היה לה חזקת כשירות דהא הוי זוחלין ואימתי נתכשרה הוא לאחר דנסתם הברזא ואז הוי לן ספק אם רוב מים שאובין בתוכה (כשנפסקה מהמעי' הוי שאובין כנ"ל) ואין בתוכה מ' סאה מים כשירים או דהוי בתוכה מ' סאה מים כשירים ולא היה לה מעולם חזקת כשרות א"כ הוי ספק מים שאובי' בלא חזקת כשרות מקואות משא"כ בההיא דסעיף כ' גבי בור מלא שאובין והאמה נכנסת לו ויוצאת ממנה דהתם מוחזק המקום הזה במים כשירים ובמים פסולין ע"כ לא נוכל למימר דיצאו מכאן כל הכשירים ונשארו הפסולין ז"א דהא מוחזק בכאן גם מים פסולים ע"כ אמרינן בע"כ דמשניהם יצא אך דלא ידעינן כמה ע"כ מחמרינן או לפי החשבון או במחע"מח ואין ספק מוציא וודאי שהוא מוחזק לן ודמיא לרישא דהתוספתא משא"כ בנ"ד דלעולם לא היה בבית הטבילה חזקת מים כשירים וספק לן כעת שנתמלאה מים לאחר דנסתם המגופה והברזא איזה מים הוא בתוכה מ' סאה או מהשאובין או מהכשירים וספק לן על תחילת הכניסה אם נכנס כלל מים כשירים לתוכה ואיני מוחזק לן כלל מתחלת הכניסה והוי דומה ממש להסיפא דתוספתא הנ"ל ספק מהצינור מקלח להמקוה או מהמכתשת דכיון דאין לה חזקת מקוה כשירה הוי ספק מים שאובים ופסולה ואין להקשות מה חזית דאזל בתר הכניסה דבית הטבילה ליזול