בית רידב"ז כו

היוצא לנו מזה הלכה ברורה כשמש דלענין הפסק נפ"מ גדולה בין שנפסק מים שאובין ממעין בין שנפסק ממקוה מי גשמים. וע"כ כפי שסתם השו"ע בס' נ"ב במקוה כשירה שנתחבר כשפ"ה למקוה פסולה דהוא אך השקה ונגיעה בעלמא כשר אפילו לאחר ההפסק הוא דווקא במקוה עם מקוה דחשוב זרעים וכשר אפילו לאחר ההפסק, אבל במקוה עם מעין סתם בס"י דבהפסיק בטל החיבור ואפילו שהוא לא על ידי ונגיעה בעלמא אלא דהמעין היה בתוך הבריכה, כשנפסק בטל החיבור וחוזר למשפטו הראשון, וסותם השו"ע כדיעה השניה שברי"ו ז"ל, והסומך להקל בשאובין העומדים בתיבה פשוטה כשנפסק מן המעין שלא חזר למשפטו הראשון וסומך על הפ"ת ז"ל שכתב בשם הח"ס ז"ל שהתיר בשנפסק ואפילו מן המעין טועה ואינו מרגיש שחכמי הדורות ז"ל שלית מאן דחש למ"ש הש"כ ז"ל בס"ק מ"א וס"ק י"ב חלילה וחלילה לא דחו הדברים הק' שיטות ראשונים ז"ל המובא ברבינו ירוחם ז"ל ולהקל כנגדם באיסור כרת ובני נדה רח"ל אלא אך בעובדא דידהו דהוא במקוה אחר הנקיון ומקואות נובעים דמדינא אפילו שאובין כשירים אך אנו נוהגין כהרמ"א ז"ל להחמיר והרמ"א ז"ל גופיה מסיק דחומרא הוא אך על לכתחילה אבל לא על בדיעבד ובמקום טורח גדול סומכין אפילו לכתחילה. עיין ברמ"א ז"ל ס"מ דכתב הדברים הללו. ע"כ בזה לא החמירו ונקטו הדיעה של יש מכשירין. ומצאתי בס' גדולי טהרה מגאון גדול וקדוש שכתב מפורש דגם המקוה הזאת נעשה ע"פ הדחק שלא היה אפשר באופן אחר שבעולם עיי"ש **(ובעו"ה בשנים האחרונות נתפשט עשיית מקוה הזאת וזהו לאחר שהלכו הגאונים ז"ל לעולמם ולא נתנו לנו סדר בזה ולחלק כל חלוקי דינים שיש בזה ונעשית ע"פ המיחאניק שמביא תעודה מרבנים [קטנים] והרב דהעיר סומך ע"ז התעודה והמלאכה נעשית מאליה והעיקר הסמיכה היא על הח"ס ז"ל הנ"ל ובאמת דהח"ס ז"ל אינו חולק על הראשונים ז"ל ועל הש"כ ז"ל אפילו במקוה אך דשם דא"א בענין אחר הוי כדיעבד עי' בשו"ת ב"א ז"ל שכתב כן והוא דוקא במקוה אבל במעיין גם בדיעבד פסול ובמקום אחד שנעשה ע"פ חכם אמיתי הורה כהלכה להמשיך עוד צינור קטן רחוב קצת וחללו הוא כחוט השערה ולא יותר ופותחין הברזא הקטנה ומוליכין הצינור על גובה הכותל וע"ג הכותל גופי' נפסק הצינור לגמרי ונתמשך המים ע"ג הכותל גופי' כחוט השערה ממש באופן שלא יעשה זוחלין ואז כשר והוא ע"פ התוס' ז"ל במס' חגיגה דף כ"ב וכן נפסק בשו"ע כי לא מצינו שום פוסק בעולם שבא אחר הש"כ ז"ל שיחלוק עליו וע"כ כיון שיכולין לתקן כן אין שום היתר משום פוסק בעולם בלא זה וכ"ש בנ"ד במעיין דאף בדיעבד פסול)** ואנן מה נענה אבתרי' אחר שהוא שאובין גמורין מעולם לא היה נמצא שום גדול בישראל ושום פוסק מעולם להכריע בשום אופן בעולם והאינם מבינים וסומכים על הפ"ת ז"ל הנ"ל ואינם יודעים לחלק במרחק רב שהוא כרחוק מזרח ממערב וכדי שיעשוהו מורה, וזה הוא כבן סורר ומורה וכבר אמה"כ ישרים דרכי ה' צדיקים ילכו בם ופושעים יכשלו בם. המקום ירחם על עמו

ואדרבה מהח"ס ז"ל גופיה ראיה לדברינו דלא מקילין כנגד הרבינו ירוחם ז"ל דהא כתב הח"ס ז"ל בס' רי"ב דאם יש עוד איזה צד חומרא כגון מעיין מרודד ונפסקה הקילוח שפיר חוששין לסברת רבינו ירוחם ז"ל גבי מעין אך באין עוד צד חומרא אלא הענין של נסתם הקילוח מהמעין בזה לא מחמרינן כרבינו ירוחם ז"ל גבי מקוה והוא משום דיש להמקוה נבייה של עצמה אך דנקו אותה ונתמלא שאובין ואז כשנטהרו ע"י חיבור למעין ונפסק, בזה לא פסקינן כרבינו ירוחם ז"ל משא"כ ביש גם עוד צד חומרא כגון שמרודדת המעין בזה לא מהני אעפ"י שהשאובין היא המקוה שיש לה נביה תחתיו והשאובין הוא חומרא מחשש דעת הקדמונים ז"ל דס"ל דגם במעין נאסר שאובין מכל מקום כשיש עוד איזה צד חששא חיישינן לדעת רבינו ירוחם ז"ל, (ולכה"נ סובר הח"ס ז"ל דכל מקוה דיש לו נביה תחתיו לדעתו דהוי מעין ולא מקוה ולא כמשכנות יעקב ז"ל, ואולי במדינת הח"ס ז"ל גם המשכנות יעקב ז"ל מודה), ולפ"ז ח"ו בנ"ד שבית הטבילה אין לו מים נובעים כלל והוי ספק שאובין גמורין לא כ"ש שיש לחוש לדעת רבינו ירוחם ז"ל, וגם מהנו"ב ז"ל ראיה לדברינו דמעיין חמור ממקוה בנפסק הקילוח דהא כתב הנו"ב ז"ל הנ"ל דמתמה על הש"ך ז"ל דמשמעות הש"ך ז"ל דאינו מפורש ברבינו ירוחם ז"ל אלא דמשמע מלשונו דיש אוסרין והרי אף שלא נתפרש בזה נתפרש ברבינו ירוחם ז"ל שהביא הש"ך ז"ל ס"ק קי"ב דמביא רבינו ירוחם ז"ל בזה ב' דעות ושם אני תמה ביותר על האיסור שהרי דין זה הוא ממש