בית רידב"ז כד

המים דע"י השקה חזרו למשפטם הראשון הוי ראיה גדולה לדין הזה מהמשנה מפורשת הזה ואם ירצה בע"ד לחלוק בין טהרת זוחלין לטהרת שאובין דבשאובין נכשרת מי המעין אך לא לזוחלין. ז"א דא"כ למה נקט המהרי"ק ז"ל והטור וב"י ז"ל דבריכה זו מלאה מי גשמים הול"ל בריכה מים סתם והפסיקה הרי הוא כמקוה אבל לשיטת הראב"ד ז"ל והרשב"א ז"ל אין מכאן שום ראי' להוכיח דהשקה דמעיין גרע מהשקה דמקוה דלא חשיב זריעה גמורה ז"א דהא דלא משום דלא חשיב זריעה גמורה אלא דגם המעיין בעצמו כשנפסק הקילוח הראשון חזר לדין מקוה, ולא משום דבטל ההשקה וחזר למשפטו הראשון ועכ"פ ראי' גדולה ונכונה דאין עליה תשובה כלל משיטת רבינו הטור ז"ל גופי' דפסק גבי מקוה כהרא"ש ז"ל דלאחר דנתערב הפסול עם הכשר אפילו רגע נשאר לעולם בהכשרו אפילו נסתם אח"כ עכ"ל ז"ל, ואילו במעיין פסק הטור ז"ל כשיטת המהרי"ק ז"ל דמעיין שהעבירו ע"ג בריכה הוא בריכה של מים וכשפסיק הקילוח הראשון חזרה למשפטה הראשון ולא אמרינן כיון דנתערב עם המעין והוכשר פסול דזוחלין והוכשר למעיין אפילו רגע נשאר לעולם בזה ההכשר אפילו נפסק הקילוח אח"כ הרי מכאן דחלוק מעיין ממקוה אעפ"י דבמקוה נשאר לעולם בהכשרו כדמוכח מהמשנה ג' דמקואות אבל במעיין חזרה למשפטה הראשון כדמוכח מהמשנה מעיין שהעבירו ע"ג בריכה, משום דהזריעה למעין לא הוי זריעה גמורה כנ"ל וע"כ שפיר כתב רבינו ירוחם ז"ל דיש מתירין גבי מעין וע"ז כתב הש"ך ז"ל דמשמע דיש אוסרין ר"ל דאינן מסתפקין כמו גבי מקוה אלא אוסרין לגמרי, ורבינו ירוחם ז"ל קמ"ל דאפילו במעין יש מתירין כמו גבי מקוה וע"ז כתב הש"ך ז"ל וטוב להחמיר, ולא מסיק לכתחילה אלא טוב להחמיר אפילו בדיעבד דבמקוה צריך להחמיר אך לכתחילה ולא בדיעבד משום דלא שבקינן שיטת המתירין בודאי לנגד המפרשים ז"ל דמסתפקין משא"כ במעין דיש אוסרין לגמרי אפילו מאן דמתיר במקוה מהמשנה ג' דמקואות מ"מ אוסרין גבי מעין מהמשנה דמעין שהעבירו ע"ג בריכה וא"כ בנ"ד שהוא מעין דהא אינו כמו הבארות מים שבכל העיר שמסתפקין מהם שיכולין לשאוב אותם משא"כ המעין הזה דשוטף כ"כ עד דאי אפשר להדלותו ובכל פעם כשנוטל ממנו דלי אחד טרם דשאבו השניה נתמלא הדלי הראשון פשיטא דהוא מעין נובע ואינו מי הנהר ובפרט שעומד המי המעין גובה ממי הנהר הרבה דמזה מוכח דאינו מי נהר אלא יש לו מקור בפ"ע כמו שכ' הל"ש ז"ל עיי' בכ"ת סקל"א עיי"ש בל"ש ז"ל הצ"ל ומה שכ' בתשו' משכנות יעקב ז"ל דספק לנו במדינות העומדים בין הנהרות ובצעי המים אם הוא מעין או מי נהר הוי מקוה הרי מסיק שם דווקא במקום שיש לספק דאין למעין מקור בפ"ע רק ממי הנהר נמשכין לו המים מתחת לקרקע הוי ספק מעין או מקוה אבל בנ"ד דיש לו מקור בפ"ע כנ"ל בודאי הוא מעין גמור וא"כ בנ"ד הו' ספק כריתות. ואל תשיבני מהמקוה דמביא הח"ס ז"ל דנעשה בעירו ע"פ חכמי הדורות דב' מקואות סמוכים ונקובים זל"ז כשפופרת הנוד בעליון וכשמנקים אחד מהן משליכין שאובין אל חבירתה עד שתתמלא עד הנקב ומשם משקה לחבירתה עד שתתמלא ושוב מנקין חבירתה וחוזרת ומתמלאת ע"י השקה כנ"ל ולית מאן דחייש למ"ש הש"ך ז"ל סקמ"א וקי"ב עי"ש בס' רי"ד ושם בס' רי"ב מכשיר ג"כ כה"ג עי"ש

זה אין ראי' לנ"ד דהתם מיירי הכל במקוה שהוציאו המים ממנה לנקותה והמקוה הוא בור שיש לו נביה וידוע שקשה לפקוק נקבי הנבי' כדאיתא בשו"ע ס"מ ברמ"א ז"ל וע"כ השאובין גופי' היא חומרא דהא הרמ"א ז"ל כתב שם דהעיקר דאין שאיבה פוסלת במעיין אך לכתחלה אנו מחמירין משום שיטת הפוסקי' ז"ל דשאיבה במעיין והא דמעיין מטהר בכ"ש הוא דוקא לטבילת כלים אבל העיקר כדעת הפוסקי' ז"ל דמעיין מטהר בכ"ש אף לאדם, א"כ לפ"ז לא מחמרינן עוד כהש"כ ז"ל בס"ק מ"א וס"ק קי"ב לחשוש על ההפסקה ומקילינן כהנך פוסקי' ז"ל להכשיר כשנפסק והאיך מלאו לבם לחלוק על הב' דיעות שבר"י ז"ל וע"כ הכשירו חכמי הדורות משום דהתם שני המקואות הוי בורות נובעין עי' בח"ס ז"ל סי' רי"ב דהשאלה הוא ג"כ במקוה שניקוה וכבא למטה בור נובע וקרי לו הח"ס ז"ל בתוך התשובה מעיין משום דס"ל כמהרי"ק ז"ל והרמב"ן ז"ל דבארות הנובעים המה מעיין גמור לכל דבר עכ"ל ז"ל והספק של המשכנות יעקב ז"ל הוא דווקא במדינתנו משא"כ בשאר מדינות ע"כ כיון דשניהם נובעים בזה הקילו חכמי הדורות כיון דהעיקר הפסול דמים שאובין במקוה הנובע לאחר שניקוהו הוא חומרא ע"כ לא מחמרינן דתחזור למשפטה הראשון ועיי' בח"ס ז"ל בסי' רי"ב דכל התשובה שם הוא הכל על מקוה שניקוהו, ובושה וחרפה להמורים להדמות נ"ד להמקוה שנעשה ע"פ חכמי הדורות ז"ל המובא בח"ס ז"ל ולדעתם הוא דבר פשוט וכמה רחוקים הן מן הוראה להורות לעם ה' אלה הוראות כאלו ללמוד מזה על מקוה של תיבה פשוטה ועוד יש להר' דע"כ הני פוסקי' ז"ל דמכשירין בהשקה למקוה אחר שנפסק מודים דבמעיין לא מהני השקה לאחר