בית רידב"ז כב

ז"ל נקטו בלשונם בריכה של מים, והיא לאפוקי בריכה ריקנית כדאיתא שם מפו' ולמה נקטו מי גשמים הול"ל בריכה מים סתם לאפוקי ריקנית וכולם מדייקי מים מכונסים וגשמים עיין מהרי"ק ז"ל (ומים מכונסים הוי מים כשירים למקוה כדאיתא במס' שבת דף י"ד עיי"ש) או מי גשמים וכן השו"ע נקט מים דקוו וקיימו והוא מי מקוה א"ו משום דהא דהרי היא כמקוה לאחר דנפסק הוא משום דחוזרת למשפטה הראשון דכתבו מפורש דהרי הוא כמקוה משום דחוזרת למשפטה הראשון דהיתה מי מקוה משא"כ אם היתה מים שאובין כיון דפסקה אינה אפילו כמקוה אלא חוזרת למשפט' הראשון והטעם דאפילו דהכשרת המים שאובין ע"י השקה הרי הוא כזרועים ובטלים לגבי מקוה וע"כ כיון דנזרע נטהר ממים שאובין הנ"מ כשהיה זרועה גמורה מים שאובין למי מקוה דהנך ב' מימות מין אחד הוא ונזרעת בתוכו, משא"כ מים שאובין למעין דהוא מים חים לא חשיב זריעה גמורה דהא הגם דבשעה דהיה המעין בבריכה היתה מי המקוה כמעין לענין לטהר בזוחלין וכ"ש מ"מ היתה פסולה לקדש בה מי חטאת משום דכתיב מים חיים והנך לאו מים חיים נינהו עיי"ש במשנה א' פ"ה במקואות דגרסינן שם העבירו ע"ג בריכה והפסיקה הרי היא כמקוה חזר והמשיכו פסול לזבים ולמצורעים ולקדש בהם מי חטאת עד שידע דיצאו הראשונים ע"כ, והנה פשוט דה"ה ברישא, פסול לקידוש מי חטאת אך קמ"ל הדין הזה דהסיפא לאשמעינן דאפילו מי המעין דהיו בבריכה לאחר דנפסק פסולין ג"כ למי חטאת משום דכיון דפסקה חיותן הרי המה ג"כ פסולין למי חטאת עד דיצאו הראשונים כולם אפילו מי המעין, וכ"ש ברישא דפסולין למי חטאת אך הוי כמעין לענין זוחלין ולכ"ש וא"כ חזינן דלא נזרעה זריעה גמורה דלא נזרעת מים שאינן חיים למים חיים דיהיו גם הם מים חיים וע"כ מים דאינן חיים למים חיים לא הוי זריעה גמורה ע"כ אינו מועיל אלא בעת חיבורן על ידי זריעה הזאת אבל אינו מועיל להכשיר על אח"כ אלא בזריעה גמורה. וכן לענין השקת מים טמאים לטהרן להך שיטה אינו מועיל אלא במקוה ולא במעין משום דלא הוי זריעה גמורה ואינו מועיל לאחר דנפסק, ובמס' ביצה דף י"ז פרש"י ז"ל השקה במקוה, ובדף ל"ד ע"ב במס' פסחים דפרש"י דהיתה ההשקה דמים באמת המים שבעזרה ומסיק דהוטהר במקוה משום דאמת המים שבעזרה הוא ג"כ מקוה ולא מעין הגם דהיה הולך ממי השילוח דהוא מעין מ"מ היה מקוה דהא מי השילוח היה כמין פך קטן בשעה דנכנס לעזרה כדאיתא ביומא דף ע"ח עיי"ש והאיך היו טובלין בו, וע"כ דהיה ממשיך בצינור מהשילוח לאמת המים והמי שילוח היה עולה כדרכו והיו ממשיכים בצינור מן הצד אבל לא עבר דרך אמת המים ולא יצא כדרכו וע"כ הוי אמת המים מקוה ולא מעין עיין בפי' המשניות פ"ה מס' מקואות מ"א וברמב"ם ז"ל ה"מ פ"ט ה"ט

אך ז"א דבאמת י"ל דלעולם בהשקה דמים טמאים למעיין שפיר מהני אע"ג דלא חשיב זריעה גמורה דיהא המים הללו נחשבים כגוף המעיין עצמו וע"כ כשנפסק חוזר למשפטו הראשון ולא חשיב כמי מעיין לענין לטבול בתוכו כשנפסק מ"מ כבר נטהר מטומאתו בשעה שהיה זרוע אע"ג דהזריעה לא הוי זריעה גמורה דיהא נחשב הוא גופי' כמו מעיין מ"מ נטהר מטומאתו דהא לענין להעלות מטומאה לטהרה לא בעינן דיהא נחשב הוא גופי' כמעיין עצמו באופן שיהיה מועיל אף לאחר שנפסק כמו דלא בעינן בהטביל כלי טמא דיהא הכלי גופי' כמו מעיין, אבל בהשקה דשאובין כשנפסק דאז בעינן זריעה גמורה דיהא נחשב הוא גופי' כמעיין וכמקוה עצמו וא"כ במקוה דנחשב הוא גופי' כמקוה דהא הוי זריעה גמורה ע"כ אף כשנפסק מן המקוה טובלין בתוכו משא"כ כשנפסק מן המעיין כיון דקי"ל דחוזר למשפטו הראשון דלא חשיב זריעה גמורה משום דלא חשיב כמעיין עצמו דלא נקרא הוא גופי' מים חיים לטבילת זבים ואך ע"י הזריעה כל דהוא נתחבר וראוי לטבול בו דהוי מחובר ולא גרע ממקוה חסירה שהשיקה למקוה של מ' סאה, וע"כ הא דמדמה הרא"ש ז"ל טהרת שאובין לטהרת מים טמאים שנכשרין ע"י זריעה ומחובר למקוה, הכונה דגבי הפיסול שאובים דנכשר ממקוה הוא ג"כ מתורת זריעה כמו במים טמאים שנכשרין אך מתורת זריעה ומחובר כדפירש"י ז"ל במס' ביצה דף י"ז ע"ב ובמס' פסחים דף ל"ד ע"ב דנזרעים ומחוברים למקוה ובטלי אגבי' ונטהר עכ"ל ז"ל ע"כ כיון דהוא בתורת זריעה הרי הוא עצמו כמי מקוה וא"כ אפילו כשנפסק נמי הוא מקוה, אבל אינו מדמה לטהרת השקה דמים טמאים דכמו דהמקוה מטהר מים טמאים מטומאה כן נמי מכשיר מקוה מן מים פסולין ז"א דלא מצינו אלא דמקוה הוא מטהר ולא מכשיר, וכי ג"ש הוא פסולין וטמאין למימר כשם שמקוה מטהר טומאה כן נמי מכשיר פסולין בתמי' ז"א דמקוה אינו מכשיר לשאר פסולין [מלבד דלא משכח"ל דמקוה יטהר מים פסולין, כגון שנפסלו בלינה דהא גרסינן במס' פסחים דף ל"ד ע"ב בשם ר"א מי החג שנטמאו משיקן ואח"כ הקדישן טהורין