בית רידב"ז כא

דלא נתפרש בזה נתפרש ברבינו ירוחם ז"ל דהביא הש"ך ז"ל בשמו ס"ק קי"ב דמביא רבינו ירוחם ז"ל בזה ב' דעות ושם אני תמה ביותר על האיסור דהרי דין זה הוא ממש הדין דסנ"ה ועכ"פ לא יתמה על הש"ך ז"ל והרי הוא מפורש ברבינו ירוחם ז"ל עכ"ל ז"ל עיין שם. והנה בס' קי"ב מביא הש"ך ז"ל גבי מקוה כשנסתם אח"כ הנקב כשופופרות הנוד לאחר דנתכשר על זה כתב ורבינו ירוחם ז"ל כתב דנסתפקו במפרשים ז"ל אם נשאר השאוב בהכשירו או כיון שנסתם הנקב חוזר לפסולו כבתחלה ומביאו ב"י ז"ל וטוב להחמיר לכתחלה עכ"ל ז"ל והנה לכאורה קשה על רבינו ירוחם ז"ל גופי' למה נקט הדין הזה ב' פעמים ועוד קשה למה נקט הדין הזה גבי מעין כדמפרש אם הלכו אותן המים דהשליכו למעין ולמה פרט דווקא מעין והא גבי מקוה כתב לקמן ג"כ כן, ועוד קשה על הש"כ ז"ל מדוע בס"ק קי"ב כתב וטוב להחמיר לכתחלה ובס"ק מ"א גבי מעין כתב וטוב להחמיר סתם ולא לכתחלה בלבד אלא אפילו בדיעבד. אך האמת הוא דגבי מקוה כתב נסתפקו המפרשים ז"ל אם נשאר השאוב בהכשירו או חוזר לפסולו כבתחלה וי"מ כיון דהוכשר פעם אחד שוב איני חוזר לפסולו עכ"ל ז"ל עיי"ש. והנה גבי מקוה ליכא מאן דאסר אלא נסתפקו בו וע"ז כתב הש"ך ז"ל דגבי מעין משמע דיש אוסרין בלי שום ספק וע"כ כתב רבינו ירוחם ז"ל עוד הפעם גבי מעין דבזה יש אוסרין ויש מתירין בלא ספק ומקור ויסוד נאמן לחלק בין מעין למקוה בזה הוא כך דהנה הרא"ש בתשו' כלל ל"א פסק בזה וז"ל דכיון דנתערבו פעם אחד הוכשרו ופקע שם שאובה מינייהו ואין נפסלין עוד בסתימת הנקב מידי דהוה אמים טמאים דהשיקן למקוה דהוי כזרועים ובטלים לגבי מקוה ופרח שם טומאה מינייהו וכו' עיי"ש ומפלפל טובא בזה אם השקת מים טמאים להעלותן לטהרה דמי להשקת מקוה להכשירה משאובים עיי"ש. ולפ"ז המפרשים ז"ל דנסתפקו במקוה ספיקן הוא בזה אם השקת הכשר מים שאובין דמי להשקת מים טמאים לטהרן או לא. ומה דמביא הרא"ש ז"ל ראי' ממשנה דג' מקואות דבסעיף נ"ה הם ז"ל מסתפקין בזה ומפרשין המשנה הנ"ל דבאמת דהמקוה של השאובין לא נטהרה לעולם. אלא האדם הטובל השתא בחיבורין כמו דפי' הכס"מ ז"ל בפ"י ממקואות הי"ד עיי"ש וכ"ז במקוה אבל במעין יש אוסרין לגמרי בלא שום ספק ובזה ברור להם דלא דמי להשקה דמים טמאים וטהורים במקוה ומקור ויסוד לזה עפ"מ דגרסינן במשנה א' פ"ה דמקואות גבי מעין העבירו ע"ג בריכה להפסיקו הרי היא כמקוה וכתב ב"י ז"ל ור"ש ז"ל כתב והפסיקו דאין מי המקוה מחוברין למעין הרי היא כמקוה ואינו מטהר בכ"ש כו' דכבר פסק חיותן כו', וכתיב בהו מים חיים ע"כ ומשמע לי ע"פ דבריהם ז"ל דבריכה זו מלאה גשמים שאין מטהרין אלא באשבורן ובמ' סאה וכשהעביר עליהם מי מעין חזרו מי הבריכה כאלו היו מי מעין לטהר אף בזוחלין ובכ"ש דע"י חיבורם למעין הו"ל כמעין וכשהפסיק מי המעין לקלח בבריכה כיון דאינה מחוברת עכשיו למעין חזרה למשפטה הראשון דדינה כמקוה דאינה מטהר אלא באשבורן ובמ' סאה כו' וכך הם דברי רבינו ולפי דבריהם אם היתה בריכה זו ריקנית והמשיך לתוכה המי המעין אע"פ דהפסיק הקילוח הנמשך מהמעין אפשר דמים הללו דנקוין בבריכה עדיין מי מעין עליהם וצ"ע עכ"ל ז"ל. ואבל דעת הראב"ד ז"ל והרשב"א ז"ל דבכל ענין דינו כמקוה עיי' בש"ך ז"ל ס"ק ל' עיי"ש והנה לפי דיעה ראשונה דהיא דעת מהרי"ק ז"ל דבבריכה ריקנית אע"פ שהופסק המעין דין מעין עליו אך בבריכה של מקוה אע"פ דע"י חיבורן למעין הו"ל כמעין בהשקה אבל כשהפסיק המעין לקלח בבריכה כיון דאינה מחוברת עכשיו למעין חזרה למשפטו הראשון ולא אמרינן כיון דהוכשרה פעם אחת מאיסור זוחלין מותרת לעולם ומ"ש פסול זוחלין מפסול דשאובין הרי מוכח בפירוש דלגבי מעין דהוא על ידי השקה כמעין וכשנפסק הקילוח מן המים חזר למשפטו הראשון ונתבטל ההשקה ולא אמרינן כיון דהוכשרה פעם אחת שוב אינה חוזרת לפסולה דהא כשמי המעין בעצמם הולכין למקוה חסר דאין בה כלום ונפסק הקילוח דינו כמעין לזוחלין משום דהוא כמשפטו הראשון (אך לענין כ"ש לא מהני אף דהוא עדיין מי מעין משום דכל עיקר דהמעין מטהר בכ"ש משום דמחובר אל המקור שלו והוי מים רבים כדאיתא בשו"ע סעיף נ"ב משא"כ בשפסק הוי אך כ"ש) אבל המים הנשקים בו דהלכו למקוה חסירה דאין בה כלום ונפסק הקילוח חזרה למשפטה הראשון ונתבטל השקת המים. ממילא כשהבריכה היתה של מים שאובין ונטהרה ע"י השקת המעין כשנפסק המעין חזרה למשפטה הראשון ונתבטל השקת המעין ואין מקום לבע"ד לחלוק ולחלק בין הכשרת זוחלין להכשרת שאובין לאחר דנפסק (הגם דאין סברא לחלוק) אך הא מוכרח מפורש דבשאובין ג"כ איני מוכשר לאחר ההפסקה דהא הטור וב"י ומהרי"ק