בית רידב"ז כ

בתלוש ולבסוף חברו אי הוי כקרקע אי לא עיי' בחו"מ ס' צ"ה אלא העיקר דעשו לשמש את הקרקע והוא משום דמחובר לשימוש טהור טהור וכההיא דכתב הרא"ש ז"ל וסיים בתשו' שם וז"ל לא מיבעיא כלי מתכות דנעשו לשמש עם הקרקע דהוא טהור דהוא בטל אגב הקרקע אלא אפילו נעשו לשמש פשוטי כלי עץ כדתנן בפי"ב דכלים אנקלי של דרגש טמאה ושל נקליטין טהורה של שדה טמאה של אקין טהורה של שולחן טמאה ושל מנורת העץ טהורה זה הכלל כל דבר המחובר לטמא טמא וכל המחובר לטהור טהור ובפ' י"ג עץ המשמש את המתכות טמא ומתכות המשמש את העץ טהור עכ"ל ז"ל וכן בפ' י"ד במס' כלים מ"ב גבי מקל דעשה בראשו מסמר עיי"ש בפי' הרא"ש ז"ל ע"כ ה"נ העיקר מה דנעשה לתשמיש טהור ע"כ פירשו הר"ש ז"ל וברא"ש ז"ל גבי צינור דנעשה לקרקע דנעשה לשמש את הקרקע או לשמש עם הקרקע והכל אחד הוא דהעיקר הטהרה הוא משום דנעשה תשמיש לשימוש טהרה וכמוה עץ משמש עם המתכות ומתכות משמש עם העץ תלי אם העץ משמש להמתכות או המתכות להעץ וכההיא דפ' י"ד מס' כלים הנ"ל גבי מקל דעשה בראשו מסמר אם המסמר הוא דלא תהא הארץ אוכלתו הוי מתכות משמש את העץ ואם כדי להכות בו הוי עץ משמש את המתכות עיי"ש וע"כ כשנקבע הצינור בארץ להולכת המים דצריך למשוך ע"ג קרקע וע"כ הוי מתכת משמש לקרקע ושניהם משמשין שימוש אחד להילוכת המים והצינור משמש עם הקרקע בעד המשכת המים וצינור הוא מתכת משמש את הקרקע וכמו מקל ומסמר דשניהם משמשין לדבר אחד ותלי מי משמש את מי וע"כ בנ"ד דהמאשינא אינו משמש להקרקע כלל דהקרקע איני מוצא המים ואיני מושך להמים והקרקע איני עושה שום פעולה ושום שימוש להמשיך המים אלא המאשינא לבד וכי כשעומדת על הקרקע איני מקבל טומאה בתמי' והרא"ש ז"ל ס"ל דאפילו איני מחובר לקרקע ואפילו כשמחובר לקרקע ג"כ כל הטהרה הוא משום דנעשה לשמש עם הקרקע ולא שייך זאת בנ"ד ולהצינור של מתכת דעומדת אצל הכותל מדובק במסמרות איני משמש עם הקרקע דהוא הכותל ז"א אלא אדרבה הכותל משמש להצינור דהכותל מחזיק את הצינור הוייתו ע"י דבר המקבל טומאה, ואך יש לומר ע"פ ההיתר דכ' הרא"ש ז"ל בתשו' הנ"ל וכדפסק בשו"ע סמ"ח דאם נעשה צינור קטן של עץ בסוף באופן דאין המים נמשכין להדיא מתוך דבר המקבל טומאה כשר. וא"כ הכא בנ"ד דנעשה ע"י צימענט בסוף דנשפכים המים לתוך בית הטבילה ע"י צינורות צימענט שפיר דמי אך בנ"ד כיון דהמעין הוי עמוק הרבה מהבית הטבילה אך על ידי דוחק של המים דעוברים דרך צינורות המתכות דוחק המים דרך הצינורות הצימענטינא למעלה בזה אין להקל דאימתי מקיל הרא"ש ז"ל דווקא כשהדבר מקבל טומאה מוליך המים למקום שיכול לילך מעצמו כמו במשנה ח' פ"י הנ"ל דהאדם שופך למקום מדרון והמדרון מוליך בעצמו להמקוה אבל כשדבר שאינו מקבל טומאה אינו מוליך אותו מעצמו דהא הוא מלמטה למעלה אלא כל הליכתו הוא על ידי דוחק של דבר המקבל טומאה בזה לא מועיל מה שלא נשפך מדבר המקבל טומאה להדיא במקוה דהא כל הראייתו דהרא"ש ז"ל ממס' זבחים דף כ"ה הנ"ל ושם מוליך הדבר המקבל טומאה על הגילוח ואח"כ הגילוח מוליך בעצמו משא"כ בנ"ד וכן משמע בתשו' ח"ס ס' קצ"ט וראייתו שם ממה דצריך להניח הדף על הארץ והא אפילו יאחז בראש אחד מ"מ יתכשר ע"י סוף הדף אלא ע"כ דבלא אחיזת האדם לא היה מדרון ולא היה כח בהדף להוליך מעצמו המים. אך אח"כ התבוננתי דנעשה באופן זה דהצינור הצימענט מוליך מן המעיין מלמטה למעלה ואח"כ יורד צינור מצימענט מלמעלה למטה לבית הטבילה ונעשית כן בשביל שע"י כן נמשכים ל"ג בית הטבילה הרי בסוף יורד מלמעלה למטה במדרון ויכול לילך שם בעצמו ע"י דבר שאיני מקבל טומאה ע"כ יש ליזהר מזה במקומות שעושין מקוה כזאת דהצינורות יהיו בסוף מלמעלה למטה

אך בנ"ד דא עקא מאד דכיון דהמעין' הוא שוטף נורא מאד באופן דלא היו יכולין בשום אופן לנקותו מפני שטף המים וכיון שהוא מעין על כן חוששני מאד מספק כרת במקוה הזאת על פי מה דמבואר בש"ך ז"ל ס"ס מ"א ואם הלכו אותן המים דהשליכו במעין למקוה חסר דלא היה בה כלום יש מתירין ג"כ לטבול בו עכ"ל רבינו ירוחם ז"ל ומביאו ב"י ז"ל ומשמע דיש אוסרין הילכך טוב להחמיר ומיהו נראה דווקא במקוה חסר דלא היה בו כלום אבל במקוה חסר כ"ש ונשאר בו כ"א סאה איני פוסל המקוה לכו"ע דרובה בהמשכה כשירה עכ"ל הש"ך ז"ל והנה בתשו' נו"ב ז"ל ס' קמ"א דשואל אחד שאל לו דלא ידע שום סברא לאסור ע"ז השיב הנו"ב ז"ל דאדרבה הוא תמה על הש"ך ז"ל דמשמעותי' של הש"ך דאינו מפורש ברבינו ירוחם ז"ל אלא דמשמע מלשונו דיש אוסרין והרי אף