בית רידב"ז יט

בית רידב"ז

שאלות ותשובות

סימן א

ע"ד המקוה שנעשתה באופן זה שנחפר באר עמוק מים חיים כשרים למקוה ואצלו סמוך לו עשו בית הטבילה למעלה בלא מים ואך תיבה מקאחיל כמו וואנע וצינער של צימענט הולך מבאר המים דעמוק למטה לבית הטבילה דלמעלה ועוד חפרו באר מים וע"ג נבנה גיגית גדולה וע"י פאריוואיא מאשינא מתגלגל המים מהבור למעלה בהגיגית ושם נעשה שאובין ואח"כ ירדו השאובין להמקוה הכשירה שהיא מעיין גמור ולא מקוה וכשירדו השאובין דוחק המים השאובין להבור מים חים ונדחקו המים לצאת דרך הצינור להבית הטבילה ואח"כ נפסק החיבור להמעיין כן הוא הסדר של המקוה

ונראה לפ"ענד שהמקוה הזאת אין להכשיר ולא דמי לההיא דגרסינן במשנה ח' פ"י במס' מקואות היה בעליון ארבעים סאה ובתחתון אין כלום ממלא בכתף ונותן לעליון עד שירדו לתחתון ארבעים סאה. ז"א דהכא כיון דנתהוה כל עיקר הבית טבילה מי מקוה ע"י המאשינא ודוחקת את המים דרך הצינור לבית הטבילה א"כ הוי הויתה ע"י הכח דכלי מתכות דבר המקבל טומאה ואיתא במס' זבחים דף כ"ה דבעינן הויתו ע"י טהרה וכיון דעיקר הויתו היא ע"י דבר המקבל טומאה פסול כמו שפסק בשו"ע ס' ר"א סמ"ח ואי קשיא לך א"כ האיך כשר המקוה, דמשנה ח' פ"י הנ"ל הא כיון דהמקוה נתהוה ע"י נתמלא בכתף א"כ הוי הויתו ע"י דבר המקבל טומאה דהא דומה לההיא דגרסינן במס' פרה פ"י מ"ד ומובא במס' זבחים דף כ"ה ע"ב נתן ידו או רגלו שיעברו המים לחביות פסולין. ואפילו כשיאחז אדם דף בידו ויעבירם. על הדף ג"כ פסולין משום דאדם מקבל טומאה. וכדאיתא בשו"ע סי' מ"ח ז"א דאימתי הוי הויתו ע"י טומאה הנ"מ כשנשפך לתוך המקוה ממש אבל אם נופל על שפתו בחוץ ונמשכין בתוכו כדפסק הרא"ש ז"ל מההיא דזבחים דף כ"ה הנ"ל ומובא בשו"ע ס' ר"א סמ"ח א"כ גבי ב' מקואות דפ"י מ"ח הנ"ל דהיה בעליון ארבעים סאה ובתחתון אין כלום ממלא בכתף ונותן לעליון עד שיורד לתחתון הוא ששופך בעליון ומבחוץ יורד ע"י מדרון מאיליו והוא כההיא דס' מ"ח הנ"ל דנופל על שפתו בחוץ ונמשכין בתוכו כשר. משא"כ כאן דבכל המקבל טומאה דוחק אותו לפנים באויר המקוה הרי הוא פסול דאויר כלי ככלי דמי כדאיתא במס' זבחים דף כ"ה הנ"ל בדין הזה, ואין לומר דכיון דהמאשינעס מחוברין לקרקע א"כ כקרקע דמי וכדאיתא בשו"ע ס' מ"ח ואם הסילון של מתכות מחובר לקרקע אפילו מקלח להדיא לתוך המקוה כשר שהרי אין מקבל טומאה לפי שהוא בטל אגב קרקע אבל כד נעיין בזה נראה שאיני כן ויש מקום לטעות בזה שאין הפירוש שבטל לקרקע דנטהר ע"י קרקע ז"א דהא לענין דנטהר ע"י קרקע בעינן דווקא נשרשים בקרקע אבל כ"ז דאיני נשרש אפילו טמון בקרקע לא נטהר אלא העיקר הוא עפ"מ דגרסינן במס' כלים פי"א כלי מתכות דיש לו שם בפ"ע טמא חוץ מן הדלת והנגר והמנעול וכו' והציר והקורה והצינור מפני דנעשו לקרקע ופי' הרא"ש ז"ל דנעשו לשמש עם הקרקע והרא"ש ז"ל פי' בתשו' לשמש את הקרקע ולפיכך כתב הרא"ש ז"ל ואפילו אם אינן מחוברין לקרקע טהורין כיון דלא נעשו אלא לשמש הקרקע דלפיכך הני סיליונות כיון דנעשו להיות מונחים בקרקע תמיד אינו מקבלין טומאה ופשוט הדבר דפי' לשמש עם הקרקע דכתב הר"ש ז"ל ופי' לשמש את הקרקע דכתב הרא"ש ז"ל בתשו' הוא ענין אחד. והכונה דלאו דטהור דניקבע בקרקע ז"א דהא בזה הוי מחלוקת הפוסקים ז"ל