בית רידב"ז קנח

הפרה אם היא כמו שהיתה עד הנה תקיים המקח והלכה אשתו וראתה להפרה והיא כמו שהיתה והגידה להנכרי שהמקח מקויים והפרה שלה, ואח"כ ילדה הפרה בכור מהו לענין בכורה אם נקנה המקח בזה האופן או לא, וכתב הרב הנ"ל להתיר מטעם ס"ס כדאיתא בשו"ע יור"ד דהוי ס"ס שמא מעות אינו קונה בעכו"ם ואת"ל קונה שמא חלובה הוי סימן דאינו בכור והגם דבנ"ד ליכא הספק דחולבת אבל יש ס"ס אחרת דאפילו את"ל דמעות קונות שמא העכו"ם לא ירצה ליתן לו הפרה דהא לא היה לו עדים שלקח ממנו המעות. והשבתי להרב הנ"ל דזה לא נראה לי דזה לא חשוב ספק דאת"ל דמעות קונות הא דהנכרי לא ירצה ליתן לו הוי בעקיפין וכי בזה יפטור מבכורה ואינו חשוב יד נכרי באמצע לפטור מן הבכורה אלא כשע"פ דין הוי יד נכרי באמצע אבל לא בעקיפין דהא אם הנכרי יאמר האמת מחויב למסור הפרה לישראל אף בדיניהם כי בדיניהם קנין הפרה כך הוא כשזה נותן לו המעות ונתרצו בקנין נקנה לו

אך מ"מ פטורה מן הבכורה עפ"מ דגרסינן במס' קידושין דף נ"ט גבי הרי את מקודשת לי לאחר ל' יום רב ושמואל דאמרי תרווייהו מקודשת ואע"פ שנתאכלו המעות מ"ט הני זוזי לא למלוה דמי ולא לפקדון דמי למלוה לא דמי מלוה להוצאה ניתנו הני בתורת קידושין יהבינהו נהלה וכתב הר"נ ז"ל וז"ל כלומר דנהי דמלוה דעלמא אינו קונה היינו משום דמשעה הראשונה שלה היא וכשמקדשה לא יהיב לה מידי אבל בזו שמתחלה ע"ד קידושין נתנה אע"ג דהשתא ליתנייהו לזוזי מעיקרא מקניא נפשה בהנהו זוזי דיהיב לה אע"פ שאם תחזור בה תהא חייבת להחזיר המעות דמ"מ הדבר ברשותה ומיהו משמע דאם הוא חוזר בו אינה חייבת להחזירם דאם לא במאי מקדשה הרי אין קנין לה עד סוף ל' והרי נתאכלו בנתיים אלא כדאמרן עכ"ל ז"ל, נמצא לפ"ז כשניתן המעות לקנין על לאחר כך לא הוי כמלוה משום דאם יחזור בו לא יקבל המעות והנ"מ כשאמר לאחר ל' אבל בנ"ד שאמר כשיראנה עוד הפעם אם תטב בעיניו ע"כ הרשות בידו לחזור ולקבל הד' רו"כ בחזרה ע"כ הוי כל הזמן מלוה ובסוף ב' חדשים שאשתו התקיימה הקנין הוי קנין במעות מלוה ואינו קונה, וא"ל דשמא היה הד' רו"כ בעין בעת שהסכימה אשתו לקיים המקח וכיון שניתן הד' רו"כ לשם קנין וכשלא נתאכלו הוי קנין ולא מלוה כדמוכח בהר"נ ז"ל אך בזה שייך הס"ס הנ"ל שמא מעות אינו קונה ואת"ל קונה שמא לא היה הד' רו"כ בעין והוי מלוה

ואפילו לשיטת הרשב"א ז"ל דס"ל בלאחר ל' דהוי כאומר בפירוש הראמ"ל בהנאת מחילת מלוה ולעולם כשחוזר בו מחזרת לו המעות מ"מ בנ"ד לא קני דהא דקי"ל בכ"מ דמלוה ופרוטה דעתא אפרוטה היינו משום דהפרוטה בעין ע"כ דעתי' אפרוטה דבעין יותר ממלוה דאינו בעין משא"כ הכא דהד' רו"כ לא הוי ג"כ בעין אלא דהוי הנאת מחילה ומהכ"ת נימא דדעתי' אהנת מחילת מלוה כשהסכימה אשתו תהא דעתי' אהנת מחילת מלוה של הד' רו"כ וכי יש לו הנאה מן המחילה של הד' רו"כ יותר מן הי"ב רו"כ ולא שייך למימר דמלוה די"ב רו"כ והנאת מחילת מלוה דהד' רו"כ דעתי' על הד' רו"כ וכי מה הנאה יש לו מן הד' רו"כ יותר מן הי"ב רו"כ, ע"כ פטורה מן הבכורה

סי' מ"ב

מה שהשבתי לרב אחד בגובערנא שעדליץ

ע"ד השאלה בקמח שמורה שנקצר כדת והוליכו להרחיים לטחון בשומרים ישראל כשרים וכאשר הכניסו החטים לתוך הרחיים לטחון בלילה ומסרום להנכרים לעסק בהם והשומרים שכבו על השקים המונחים בהרחיים וישנו כל הלילה ויקיצו בבוקר וכבר נטחן השמורה, והרבה רבנים עירערו על השמורה הזאת ואמרו שאין זה שמורה לצאת י"ח בלילה הראשונה בטענתם שאין זה דומה לישראל שהפליג דאימת הנכרי ומירתת שמא אתא הישראל בכל רגע אלא דומה לנכנס לבית המרחץ דהא כיון שישן לא יעורר א"ע בכל רגע ורגע אלא בודאי יישן זמן מה וע"כ לא חשיב שמורה ונשאלתי האיך דעתי בענין הזה

תשובה כבר מבואר אצלינו בס' שו"ת רידב"ז סי' י"ג בדבר השאלה אם השמורה דמצה בששמר מן הגשם ומים והניחו בגורן שנשמר מגשם מצוי' ואינו נשמר מגשם שאינו מצוי' והי' מונח בגורן הזה כל ימות החורף ולא היה גשם שאינו מצויה אם הוי שמורה או לא דבנשמר מגשם מצוי' ואינו נשמר מגשם שאינו מצויה נקרא שמירה פחותה אם השמורה דכ"ר גבי מצה שמורה אם בעינן שמירה מעולה או