בית רידב"ז קנז

ב"ב דף צ' ע"ב גרסינן ת"ר אין מוציאין פירות מא"י דברים שיש בהם חיי נפש, ושם דף צ"א ע"א ת"ר אין משתכרין בא"י בדברים שיש בהם חיי נפש כגון יינות שמנים וסלתות אמרו עליו על ראב"ע שהי' משתכר ביין ושמן ביין ס"ל כר"י בשמן באתרי' דראב"ע שכיחי מישחא עכ"ל, ולפ"ז י"ל דטעם הירושלמי בדין ספרים שזכתה בהם א"י אין מוציאין אותן לחו"ל מפני שספרים לא שכיחי כההיא דב"מ דף כ"ט הנ"ל וע"כ בזה"ז דבע"ה שכיחי טובא ספרים לקנות בכ"מ כמו תפילין בי ברחבו דמשכח שכיחי ע"כ מותר כמו שמן באתרי' דשכיחי ומזמן ר' שמואל הנגיד ז"ל בזמן הגאונים ז"ל שקודם הרמב"ם ז"ל היו ספרים שכיחי ע"כ לא פסקו הרמב"ם ז"ל והרב אלפס ז"ל והרא"ש ז"ל וטוש"ע ז"ל, ואין להק' א"כ האיך פסקו ההיא דמס' ב"מ גבי מצא ספרים כההיא מתניתין דקורא וכו' וגוללן ומדייק מזה בגמ' גוללן אין שם דמיהן ומניחן לא משום דספרים לא שכיחי והא בזה"ז שכיחי ספרים ז"א דהא הרמב"ם ז"ל והטור והשו"ע כתבו הדין דספרים והדין דתפילין וגבי תפילין כתב הרמב"ם ז"ל וז"ל מצא תפילין שם דמיהן ומניחן לאלתר אם ירצה שדבר מצוי הוא לקנות בכל שעה ואינן עשוין אלא למצותן בלבד עכ"ל ז"ל וכתב הסמ"ע ז"ל בשו"ע חו"מ סי' רס"ז דמשמע מזה הא שאר דברים אף שמצוין לקנותו מ"מ חביב לאדם דבר שרגיל בו משא"כ תפילין דאין אדם רגיל להקפיד אם יוצא באלו או באלו אם גם הם בחזקת כשרות עכ"ל ז"ל לפ"ז בספרים אף שהוי ג"כ מצוה מ"מ חביב לאדם הספר שרגיל בו כידוע א"כ ספרים בין כך ובין כך בין שכיחי לקנות בין לא שכיחי לקנות אסור דהא אינן כמו תפילין דעשוין לצאת בהם אבל להש"כ ז"ל דמפרש דתפילין אינן עשויות אלא למצותן בלבד ולא שום תשמיש אחר א"כ ניחא לאינש שימכרו ויעשו בהם מצוה משא"כ בשאר דברים א"כ לפ"ז לכאורה גבי ספרים ג"כ כה"ג דכיון דשכיחי ניחא לאינש שימכרו ויעשו בהן מצוה א"כ לפ"ז בזה"ז דשכיחי ספרים א"כ הרי הם כתפילין ולמה פסק הרמב"ם ז"ל וטוש"ע כסתמא א דמתניתין גבי מצא ספרים ולא כתבו שם דמיהן ומניחן כמו גבי תפילין ז"א דדוקא במתניתין דייק הגמ' גוללן אין שם דמיהן ומניחן לא משום דהמשנה לא כתב כלל הדין דשם דמיהן ומניחן אם רוצה ע"כ אך שמואל קאמר זאת בגמ' ע"כ קפריך על מתניתין למה לא נקט הדין דשם דמיהן ומניחן אם רוצה ע"כ משני משום דספרים לא שכיחי משא"כ להרמב"ם ז"ל דכתב דין דספרים ודין דתפילין ביחד א"כ לא נוכל לדייק דגוללן אין שם דמיהן ומניחן לא ז"א דתני תפילין שם דמיהן ומניחן אם ירצה שדבר מצוי הוא לקנות בכל שעה וממילא ה"ה גבי ספרים אם מצוין לקנות והא דתני ספרים בפ"ע הוא לאשמעינן הדינים דאיתא בספרים שלא שייכו בתפילין כגון לקרות כל שלשים יום וגוללן אבל לא נדייק מזה גוללן אין שם דמיהן ומניחן לא ז"א דהא תני גבי תפילין אם ירצה שם דמיהן וה"ה גבי ספרים, אולם קשה על הסמ"ע ז"ל דלפי פירושו קשה פי' הגמ' מאי דקמותיב גוללן אין שם דמיהן ומניחן לא ומשני תפילין בי ברחבו משכח שכיחי ספרים לא שכיחי והא אפילו אי שכיחי ספרים אסור לשום דמיהן ולהניחן מפני שחביב לאדם דבר הרגיל בו כנ"ל אבל ז"א דהגמ' פריך מדיוק ל' המשנה, מדנקיט לישנא סתמא ספרים וס"ת נמי בכלל א"כ הוי דמי לתפילין כיון דהוי ס"ת בחזקת כשרות ואינו עשוי אלא למצותו, וא"כ שפיר מקשה מהא כיון דנקט סתמא משמע אפילו אם הס"ת אינו עשוי אלא לצאת בהם והוי דומיא דתפילין דאין אדם רגיל להקפיד אם יוצא באלו או באלו לפיכך משני דספרים לא שכיחי וממילא בזה"ז דשכיחי הוי כמו תפילין, ונקט תפילין וה"ה לספרים, ונפ"מ לדינא בין הש"ך והסמ"ע ז"ל בשאר ספרים דשכיחי בזה"ז לענין אם שם דמיהן ומניחן אם רוצה דלהש"ך ז"ל כיון דאינו אלא למצות לימוד ניחא לאדם שימכרו ויעשו בהם מצוה, משא"כ להסמ"ע ז"ל כיון דאינו עשוי אך על לצאת בו בלבד כמו תפילין חביב לאדם דבר שרגיל בו. וכ"ז לענין אבידה לשום דמיהן ולהניחן שקלינן וטרינן ועלה בידינו חילוק בין הש"ך והסמ"ע ז"ל משא"כ לנ"ד להוציאן מארץ לחו"ל כיון דשכיחי לכו"ע מותר להוציאן לחו"ל, וד' יאיר עינינו בתורתו אמן. דברי ידידו מכבדו

סימן מ"א

מה שהשבתי לרב אחד

בדבר אחד שתבע מנכרי סך שנים עשר רו"כ והגיד לו הנכרי שאין לו עתה מעות אך יש לו פרה שהישראל מכירה באם יוסיף לו הישראל עוד ארבעה רו"כ ימכור לו פרתו ואמר לו הישראל טוב הדבר שאתן לך הד' רו"כ על אופן כשיראנה עוד הפעם אם תטב בעיניו ונתן לו הד' רו"כ הנ"ל ובמשך ערך חודש או ב' חדשים שלח לאשתו לראות