בית רידב"ז קנו

ונשמטו כמה ענינים מפירושי, והנה הפ"מ ז"ל פירש ולא עוד אלא דר"א שבק ספרים כו' מפרש הפ"מ ז"ל מילתא אחריתי דאסיק בהאי עובדא ולא עוד זאת עשה ר"א אלא דגם זו שמענו מעובדא דידי' כו' ודוחק גדול הוא הפי' הזה דהול"ל ועוד מאי ולא עוד ובאמת תיבת ולא עוד הוא נמצא בירושלמי במס' נדרים פ' השותפין להוראת לאו דוקא כשהוא כך אלא אפילו בלא כך היה ג"כ הדין הזה, והנה בהירושלמי הזה דסנהדרין הנ"ל צ"ב מה דגרסינן ר"ח בר"ב בעי מר' יוסי מהו להוציא א"ל לעובדא את שאיל לי א"ל לא ובאיש לר"ז כו' צ"ב מדוע בכל התורה כולה לא מצינו כזאת וכמה פעמים שאיל ר"ח ב"ב מר"י הדין פלוני מהו ולא שאיל לי' אם לעובדא צריך או למיגמר אורייתא צריך אך במקום הזה שאל לי' לעובדא את שאיל לי. וע"כ נראה לפענ"ד פשוט וברור דה"פ דהירושלמי ר"כ דמך ושבק ירתו לר' יאשי' פי' דר' יאשי' היה בא"י וכהנא שבק לי' ירתו פי' דאורית לי' מחיים [עי' במהר"ם שיף ז"ל במס' ב"מ דף ל"ה ודף ט"ז] באופן המועיל והיורשין דכהנא היו בחו"ל ור' יאשי' היה בא"י ואורית לי' מחיים מה שהיה לו בא"י והקנה לו זאת לפני עדים כד"ת והיורשין רצו להוציא לידם לחו"ל וקיבל ר"א עדים דלא באפוי [לשון רבים הוא באפוי דלשון יחיד הוא באפי'] ר"ל דלא באפוי דהיורשין וזכי לר' יאשי' ומסיק הגמ' ולא עוד ר"ל דלא מיבעיא שאין היורשין יכולין להוציא מיד ר' יאשי' משום דזכה ע"י קבלת עדים אלא דשבק ספרים ר"ל דאורית לי' לר' יאשי' ספרים וכתב ר"א ירתוי לשון רבים] ר"ל להיורשין שבחו"ל ספרים שזכתה בהם א"י אין מוציאין אותם לחו"ל כך כתב ר"א להיורשין שבחו"ל [ולא גרסינן כתב ר"א לר' יאשי'] ור"ל לא מיבעיא דאין אתם יכולין להוציא מיד ר' יאשי' משום דזכה ע"י הקבלת עדים אלא אפילו אם לא היה זכה ר' יאשי' אין אתם יכולין להוציאן לחו"ל הספרים [ולמוכרים בא"י לא היה אז ביד מי לקנות או שהספרים הללו היה ביד כולם] ולפ"ז האי פיסקא דר"א שכתב להיורשין הוא לרווחא דמילתא ולא שזהו עיקר יסודותיו אלא עיקר יסודותיו היה משום שזכה בהם ר' יאשי' אלא לרווחא דמילתא כתב כן ר"א להיורשין וכבר כתב הרשב"א ז"ל שהרב אלפס כתב כן לרווחא דמילתא אבל בנה יסודותיו על יסוד האחרת ואין למדין מזה ועיי' בשו"ת הרשב"א ז"ל בסי' של"ה בח"ג עיי"ש וכהנה רבות, והנה גרסינן במס' ב"ב דף ק"ל ע"ב גבי אין למדין הלכה לא מפי לימוד ולא מפי מעשה עד שאמרו כו' הלכה למעשה פי' הרשב"ם ז"ל שאם הרב אמר דרך לימוד אין תלמידיו למדין ממנו לעשות מעשה שמא אם היה יבוא לידו מעשה היה מדקדק יותר, אך בהלכות הפסוקין מהאמוראים כיון שכתבום רבינא ורב אשי סמכינן כו' דכולהו הוי הלכה למעשה עכ"ל ז"ל עיי"ש. והנה בהאי דר"א שכתב להיורשין לא נקבע למימרא בש"ס ירושלמי דתהא הלכה למעשה אלא המכתב שכתב להיורשין והוא בפירוש לא עשה מעשה עי"ז דלא היה צריך לזה דהא בלא"ה לא היו יכולין להוציאן לחו"ל משום דזכה בהן ר' יאשי' בא"י ע"י הקבלת עדים אך כתב להם לרווחא דמילתא ולא הוי הלכה למעשה כיון דלא על ידי זה עשה המעשה וע"כ לא נקבע אלא להלכה ולא למעשה ע"ז שאל רחב"ב מר"י מהו להוציא ע"ז השיב לו לעובדא את שאיל לי ר"ל הלא להלכה כבר נודע מהמכתב דר"א אלא אתה שאיל לעובדא א"ל לא וכיון דלא הוי לעובדא ע"כ לא השיב לו ולא דקדק בזה להלכה למעשה וע"כ לא נקבע המימרא הזאת בירושלמי הלכה למעשה ע"כ לא הביאו הרמב"ם והרב אלפס והרא"ש והטור והשו"ע זכר כולם לברכה דהא לא נקבע בירושלמי מימרא דר"א כמו כל המימרות של אמוראין דכולהו הוי הלכה למעשה אלא נקבע המכתב של ר"א דהוא מפורש בהדיא שלא היה על מעשה כי למעשה לא הי' צריך לזה וגם ר"י לא השיב לרחב"ב הלכה למעשה ע"כ לא הביאו הירושלמי הזה כל הפוסקים ז"ל, והוא פשוט מאד. ובס' פאת השולחן ז"ל כתב דהעיטור באות ק' מביא הירושלמי הזה ועיינתי בבעה"ט ז"ל ולא מצאתי שמביא לפסוק כהירושלמי הזה אלא מביא האי דר"א לענין קבלת עדים ומסיים כל המימרא מאליו, ושם באות ק' עוסק אך בענין קבלת עדים ולא שייך לזה הענין כלל

ועוד נראה לפענ"ד דאפילו אם הירושלמי הזה היה להלכה למעשה מ"מ לא הביאו כל הפוסקים ז"ל משום דלא שייך בזה"ז דכל עיקר הטעם מספרים שזכתה א"י הוא כההיא דגרסינן במס' ב"מ דף כ"ט ע"ב מצא ספרים קורא בהם אחת לשלשים יום ואם א"י לקרות גוללן ובגמ' שם אמר שמואל המוצא תפילין בשוק שם דמיהן ומניחן לאלתר מתיב רבינא מצא ספרים קורא בהם אחת לשלשים יום ואם א"י לקרות גוללן גוללן אין שם דמיהם ומניחן לא אמר אביי תפילין בי ברחבו משכח שכיחי ספרים לא שכיחי ע"כ ובמס'