בית רידב"ז קנה

מהטבל עיי"ש דמשמע דאף בקבלנות דמי ג"כ קצת כפורע חובו מן הטבל מ"מ משום ישוב א"י א"צ לעשר משום דאם יצטרך לעשר על חלק שאינו שלו ימנע לקבל משום שאינו כדאי לפניו ותבור א"י א"כ לפ"ז כמו כן באם יצטרך הבע"ב לעשר על חלק המקבל אין כדאי לפניו ולא ימסור להמקבל ותבור א"י ממילא א"צ לעשר על ידו וכן מסיק הירושלמי מפורש הא לעשר אין מעשרין על ידו הרי עלה בידינו הקדמה אחת

ואיתא בתוספתא בפ"ז דדמאי מובא בירושלמי ישראל שקיבל מחבירו שדה לקצור שיבלין כרמו לבצור בענבים זיתיו למסוק בזיתים נותן לו כמות שהן שדהו לקצור בחיטים כרמו לבצור ביין זיתיו למסוק בשמן מעשר ונותן לו ומ"ש רישא ומ"ש סיפא דל"ל דרישא משום שבלין וזיתים וענבים הוי דבר שלא נגמרה מלאכתו ז"א דהא לא פסיקא לי' דבזיתים וענבים שבדעתו להניחן כמו שהן הוי חשוב נגמר מלאכתו וע"כ זה פי' הנפ"מ להרישא מהסיפא הוא כך דברישא מקבל שדה שאינו זרוע וכרם אינו זרוע וזיתים אינן זרועין והוא קיבל לזרוע וימסור לו שיבלין ויעבוד עבודת הכרם ויעשה ענבים ויעבוד עבודת האילנות ויעשו זיתים וימסור לו סלי זיתים נותן לו כמ"ש אך יתרום לבד לפי שאי אפשר לגורן שתיעקר בלא ת"ג [וכן במתניתין דידן דהמקבל שדה מישראל ג"כ תורם כדאיתא בחידושי מהרי"ח זי"ע בפי' המשניות דפוס ווילנא] ובסיפא מקבל עליו שדה זרוע ונעשתה עבודת הכרם ועבודת אילנות וקיבל עליו להעמיד לו חיטים ויין ושמן מעשר ונותן לו ע"ז פריך הירושלמי מ"ש רישא ומ"ש סיפא ופריך איתא חמי עד שלא זרע תורם משזרע מעשר מ"ש עד שלא נזרע ומ"ש משנזרע וע"ז משני ר"ח תקנו במקבל שלא תבור א"י ר"ל דכל עיקר שתקנו במקבל שלא יעשר הוא משום ישוב א"י שלא תבור א"י [ומזה למד הרא"ש ז"ל דהטעם דמתניתין הוא במקבל מישראל הוא משום תקנה על ישוב א"י דהא הכא מיירי בישראל שקבל מחבירו ישראל] ברם הכא זרוע הוא פי' כיון שכבר הוא זרוע ולא תבור ע"כ בטל טעם התקנה וע"כ מעשר אבל קודם זריעה חיישינן שלא תבור א"י וא"צ לעשר, דהא לא יטרח הישראל הבעה"ב לזרע השדה בלא מקבל ולחרוש ולהוציא גרעיני תבואה ותבור הארץ אבל כשכבר נזרע לא יניח להתבואה ויקצור ולא הוי שום חשש על ישוב א"י

וע"כ לפ"ז נכון פסק דהש"כ ז"ל דהא השו"ע כתב הדינים דבזה"ז ובזה"ז בעו"ה אין מצוין ישראל בא"י לקבל בקבלנות ובפרט בזמן הש"כ והשו"ע והאיך פסק השו"ע דישראל מעשר את חלק העכו"ם הא אין כדאי לבעה"ב למסור להמקבל על אופן זה ותבור א"י וכיון שאין ישראל מצוין אין אסור למסור לנכרי בקבלנות ושכירות דהא הלכה כריב"ל ולמה צריך לעשר ע"כ מיירי שהשדה כבר זרוע דבזה לא שייך שלא תבור א"י כיון דכבר זרוע הוא לא יניחנו הבע"ב כך תבואה על השדה ושפיר נכון פסק הש"כ ז"ל וע"פ מה שבארנו בע"ה כך הוא הלכה למעשה ואפילו אם הש"כ ז"ל לא כיון לזה משום דברינו אלה מ"מ כיון ברוח קדשו לפסק הלכה כמו שכ' התומים ז"ל על הש"כ ז"ל אפילו אם לא כיון לזה מ"מ כיון ברוח קדשו

היוצא מזה להלכה ולמעשה במקום שנמצאים יהודים אכרים שקבלו בקבלנות ומסר לנכרים אפילו קודם שנזרע חייבין בתרו"מ ובמקום שאין נמצאין יהודים אכרים לקבל בקבלנות אם מסר לנכרים קודם שנזרעו פטורין מתרו"מ אבל אם מסר לאחר שנזרע חייבין בתרו"מ כן נראה לפענ"ד הלכה למעשה. וד' יאיר עינינו בתורתו ולא נכשל בדבר הלכה אמן

סי' מ'

ב"ה. היום כ"ב תמוז תרס"ו צפת עה"ק תובב"א

כבוד ידידי הרה"ח מלא תורה ויראה אית לי' דרתא ועביד תרעא לדרתא ומשתדל ולעי באורייתא כש"מ אפרים זלמן מרגליות נ"י

מכ"ק הגיעני ע"ד הש"ס ירושלמי ואקוה שבע"ה אשיג עוד איזה שסי"ן ואשלח לירושלים עה"ק תובב"א ואז יקבל גם כ"ת נ"י. וע"ד אשר שאל כ"ת נ"י מדוע לא הביאו הפוסקים ז"ל הרב אלפס ורמב"ם והרא"ש זכר כולם לברכה עמודי ההוראה וכן הטוש"ע את הירושלמי דמס' סנהדרין פ"ג הא דר"א דגרסינן שם ספרים שזכתה בהם א"י אין מוציאין אותם לחו"ל הא לא מצינו בבבלי להיפוך מזה

נראה לפענ"ד דפי' הירושלמי הוא שלא כדברי הפ"מ ז"ל ובעת הדפסת הש"ס עם פירושיי בעת הדפסת מס' סנהדרין לא הייתי אז במדינה