בית רידב"ז קנד

למכור לכותי בא"י ג"כ שרי או לא דכותי אפילו קודם שעשאום כעכו"ם גמורים ג"כ מצוה להוציא קרקע דא"י מידו, ע"ז קאמר נישמעיני' מן הדא, הנותן שדהו בקבלנות לעכו"ם ולכותי ולמי שאינו נאמן על המעשרות אע"פ שנתנו לו קודם שהגיעו לעונת המעשרות צריך לעשר על ידו משהגיע לעונת המעשרות והטעם בזה משום דלמי שאינו נאמן על המעשרות עובר משום לפ"ע ונכרי אע"פ שאינו מצווה קנסו אותו חכמים שלא יתן לו בקבלנות דדמי לשוכר וגזרו בשכירות שדות משום מכירה, וכותי נמי הוא ע"כ מטעם זה דנכרי דל"ל מטעם חשוד ז"א דהא כותי הוא דומה לע"ה כדאיתא בתוס' ז"ל במס' עירובין דיש מעשרין ויש שאינן מעשרין ועיי' ברמב"ם ז"ל פ"ה מס' דמאי משנה ט' עיי"ש ואילו גבי ע"ה מסיים בסיפא דהך תוספתא הנ"ל לע"ה עד שלא הגיעו לעונת המעשרות א"צ לעשר על ידו משהגיע לעונת המעשרות צריך לעשר על ידו אלא ע"כ דכותי הוא לענין למכור לו קרקע בא"י הוא דומה לנכרי ושכירות אסרו רבנן גזירה משום מכירה [וז"פ הפי' הזה וכ"ת נ"י מצא מציאה בס' חסדי דוד דהתוספתא הוא משום קנס וחקר בטעמא אי משום מפקיע מן המעשרות הא למ"ד אין קנין לעכו"ם בא"י לא שייך מפקיע ע"פ התוס' ז"ל במס' ע"ז דף כ"א, ובאמת בדברינו פשוט הוא בירושלמי בדוכתי'] וע"ז שאל הגמ' עד כדין במקום שישראל מצוין מקום שאין ישראל מצוין ר"ל אם במקום שאין ישראל מצוין נמי אסרו רבנן שכירות משום מכירה או לא כיון דאין ישראל מצוין לא אסרו רבנן שכירות, והא דלא מיבעיא לן בכל איסור דרבנן אם גזרו במקום הפסד או לא ופשיטא לן דלא מהני הפסד למשרי איסורי דרבנן ז"א דשאני הכא כיון דהוי בזה ישוב דא"י דאם לא ישכור השדה לעכו"ם יבור השדה וע"כ מיבעיא לן דשמא משום ישוב א"י לא גזרו רבנן, ואין לאמר דמאי נפ"מ הא אפילו אם ישכור לעכו"ם נמי לא הוי ישוב דא"י דהא העכו"ם יושב בה ז"א דאם יושב העכו"ם בהשדה בשכירות לא שייך בזה ישוב דא"י ותדע דהכי הוא דאל"כ למה אמרינן בכל הסוגיא במס' ע"ז דף כ"א דבשכירות שדה אסרו רבנן משום גזירה דמכירה, הא בלא"ה אסור להשכיר משום ישוב א"י נימא דמשום ישוב א"י אסרו רבנן להשכיר לעכו"ם ועוד מ"ט לא אסרו בשכירות בתים משום דלית בהו תרתי, הא בלא"ה אסור משום ישוב דא"י או דלא שייך בשכירות לזמן ישוב דא"י ע"כ מבעיא לן איפשר דכיון דאין ישראל מצוין ותהיה השדה בורה ע"כ משום ישוב דא"י לא גזרו רבנן ע"ז מביא הגמ' פלוגתא דר' יוחנן וריב"ל דר' יוחנן ס"ל דיבור ואל ישכור לעכו"ם וריב"ל ס"ל דמוטב לשכור לעכו"ם ואל יבור והא דס"ל לר' יוחנן דיבור ואל ישכור לעכו"ם משום דר' יוחנן בירושלמי ס"ל דהא דאסרו שדות להשכיר ולא בתים הוא לאו משום דבשדות דאיכא תרתי גזרו רבנן משום מכירה ז"א אלא דעיקר מה שאסרה התורה ליתן להם חניה בארץ הוא דאסור מה"ת להנות לנכרי מברכת פירות הארץ ודוקא בשדה משום שמצוי להתברך מתוכה כדאיתא בירושלמי במס' ע"ז ה"ט שדה מצוי להתברך מתוכה וכפי' הפ"מ ז"ל דלא אסרה התורה אלא חניה בשדה שהברכה מצויה מתוכה שאוכל פירותיה עכ"ל ז"ל ולשיטת הירושלמי האיסור בבתים במכירה משום כשתפול תהיה שדה כיון שמכר לו עם הקרקע ובשדות אף השכירה מדאורייתא דבשכירות, שייך ג"כ חניה בקרקע וא"כ לפ"ז כיון דלהבבלי אין איסור מה"ת בשכירות אלא גזירה משום מכירה ובשכירות ליכא משום ישוב א"י אלא אך גזירה משום מכירה דהוי איסור דאורייתא וכיון דקי"ל במס' גיטין ובמס' ב"ק דהתירו איסור דרבנן דשבות משום ישוב א"י [אבל משום מצוה אחרת לא מתירין אלא אך בישוב א"י לדעת כמה מרבוותא ז"ל עיי' בתוס' ז"ל במס' ב"ק ובמס' גיטין שם] וא"כ לפ"ז הלכה כריב"ל דבמקום שאין ישראל מצוין מותר להשכיר לנכרי דלא תבור א"י ומה שמשכיר לעכו"ם בשכירות לבד לא הוי סתירה לישוב הארץ א"כ ע"כ דמקום שאין ישראל מצוין מותר להשכיר כדי שלא תבור א"י ומה שלא פסק הרמב"ם ז"ל בה' עכו"ם דבמקום שאין ישראל מצוין מותר להשכיר שדות לעכו"ם משום ישוב א"י משום דסמך על הא דכבר פסק כותבין אונו אפילו בשבת משום ישוב א"י לא גזרו רבנן ממילא ה"נ משום ישוב א"י לא גזרו רבנן שכירות אטו מכירה ואם נתן שדהו לעכו"ם בקבלנות אם נקנוס אותו שיעשר על ידו נמצא שתבור א"י דהא כמו בהמקבל שדהו מישראל חולק לפניו כתב הרא"ש ז"ל דאיתא בירושלמי דהוא תקנה כדי שלא תבור א"י ומן הדין היה צריך לעשר משום דכתיב תבואת זרעך עיי' בפי' הרא"ש ז"ל [והוא מדרבנן דנראה כמו שאינו מעשר את תבואת הזריעה ומתורץ קושית ספר המשנה ראשונה על המשניות] א"נ דגם בקבלנות דמי ג"כ קצת כמו מפורע חובו מטבל ופורע בחלקו של כהן עיי' בתוס' רע"א ז"ל דבחוכר דמי יותר לפריעת חוב