בית רידב"ז קנג

באחת מכל אלו, ולכאורה מהסוגיא דפר' כיסוי הדם משמע דבזה לא צריך דהא לא פריך נבטלי' הא אין מוסיפין אלא בכל אלו או באחת מכל אלו והאיך יכניס ויוסיף הכהן לבד וכיון דלא נתקדש א"כ הוי חציצה ל"ל להקשות מהכל בכתב הא אפילו בהעיר ג"כ אין חל הקדושה אם לא בכל אלו או באחת מכל אלו, אך דיש לדחות ראי' זו דאי לא הכל בכתב לא ידעינן דנקרא זה הוספה דהא בירושלים הוי הוספה דמוסיף מחוץ לגבול אבל אם מכניס עפר לתוך ירושלים ומבטלו שפיר הוא קדוש ע"כ מביא דהכל בכתב דבעזרה הוי הוספה אפילו בקומה. וכן אין להוכיח מההיא דגרסינן במס' סוטה דף ט"ו ע"ב גבי העפר אשר יהיה בקרקע המשכן יכול יכניס בדקר ושמה מותר להוסיף ולהכניס מבחוץ ולהניח על קרקע המשכן דהא קרא אשכח ודרש כדמשמע מהתוס' ז"ל במס' זבחים דף ל"ג ע"ב ועיי' בספר חיבורי חנה דוד אבל לנ"ד אין צריך לכ"ז כי בכאן בנ"ד הוי עפר ועתיד לפנותו או עפר סתם הנראה לפענ"ד כתבתי וד' ידריכני בדרך הלכה לאמיתה ש"ת אמן

סי' ל"ט

ב"ה. היום ער"ח מנחם אב תרס"ו לפ"ק

כבוד אהובי וידידי הרב הגדול החריף ובקי יא"מ כש"מ משה נ"י קליער מעה"ק טבריא תובב"א

מכ"ק הגיעני והייתי טרוד בענינים אחרים כן אני כן ידידינו הרב ר' נחום אתרוג נ"י והמכתב היה בידו והיה טרוד עד הנה והיום קבלתי מכתב כ"ת נ"י מידו, ועיינתי בו

וז"ל שאלתי בסביבות עה"ק טבריא תובב"א נמצא שטח אדמה ככר גדול אשר כבר עמד למקנה לחברת יק"א ויען כי עוד לא נתישבו על האדמה הזאת איכרים יהודים מסרוה לעכו"ם בקבלנות שהגוים נותנים תבואה לזרוע וכל העבודה וההוצאה על הגוים וחברת יק"א לוקחים מכל מה שתוציא האדמה חלק חמישית גם זה החלק החמשית מכרו לגוי אחר עוד קודם שנזרעו השדות ועכשיו נשאלתי על התבואה הגדילה בשדות ההם אם חייבים בתרו"מ והדבר נחוץ לידע כי יום יום יביאו העירה תבואה משדות האלו

וכתב כ"ת נ"י על זה דאיתא ביור"ד סי' של"א ס' קכ"ד הנותן שדהו בקבלה לנכרי כו' אע"פ שלא באו לעונת המעשרות צריך ליעשר על ידם וזה הוא ממש נדון דידן אך בש"כ ז"ל שם ס"ק קמ"א כתב הנותן שדהו זרועה לעכו"ם הוסיף תיבת זרועה ויש לעיין אם בדוקא נקט הש"כ ז"ל זרועה וא"כ בנ"ד שנתנם לגוי בקבלנות טרם שנזרעו פטורין או לאו דוקא דלכאורה אין נפ"מ בזה בין שמסרם לנכרי בקבלנות כשהיא זרועה מקודם שהגיעו לעונת המעשרות בין שמסר קודם שנזרעו וחוקר כ"ת נ"י הטעם בזה, ומתפשט והולך להביא ממרחק לחמו, וכתב שמצא בס' חסדי דוד פי' התוספתא הטעם בזה ומפלפל כ"ת נ"י מפני מה קנסו או משום דמפקיע מן המעשרות א"כ במוכר פירות לנכרי קודם שהגיע לעונת המעשרות יתחייב ג"כ ועוד מקשה לפי דקי"ל אין קנין לנכרי כו' לא חשיב מפקיע מן המעשר ע"פ התוס' ז"ל במס' ע"ז דף כ"א ע"א וכתב שפלפל בזה עם חכמי הספרדים וגם בהם לא מצאתי מי להגיד לי כן תוכן מכתבו

ידידי לפלא בעיני למה לו לפלפל ממרחק ולהביא כמה גמ' ותוס' ז"ל והמציאה שמצא בס' חסדי דוד ולא עיין בדוכתי' בהירושלמי שבמס' דמאי פ"ו הלא יש כבר תי' כ"ת נ"י בש"ס ירושלמי ושם יעיין וידע את מה שלפניו

גרסינן בפ"ו במס' דמאי המקבל שדה מן ישראל מן העכו"ם ומן הכותי יחלק לפניהם, החוכר שדה מישראל תורם ונותן לו, החוכר שדה מן הנכרי מעשר ונותן לו ובירושלמי אמרינן קנסו חכמים בחוכר מן הגוי כדי שימכור לישראל וגרסינן בירושלמי עד כדין נכרי כותי נשמעינה מן הדא הנותן שדהו בקבלה לעכו"ם ולכותי ולמי שאינו נאמן על המעשרות אע"פ שלא באו לעונת המעשרות צריך לעשר על ידם הנותן לע"ה כו' [וכן הוא בתוספתא פ"ז מעשרות עיי"ש וכן גי' הרמב"ם ז"ל] פי' על הא דתנינן במתניתין החוכר שדה מן הנכרי מעשר ונותן לו ע"ז שאל הא ברישא דמתניתין גרסינן המקבל שדה מן ישראל מן הנכרי ומן הכותי חולק לפניהם ובמציעתא גרסינן החוכר שדה מישראל ובסיפא גרסינן החוכר שדה מן הנכרי מעשר ונותן לו ואילו כותי לא קתני מהו דיני' דכותי עד שלא עשאום כעכו"ם [עיין בירושלמי מס' שקלים פ"א ובחידושי הרי"ח ז"ל על משניות] אם בכותי שייך ג"כ הדין הזה דקנסו חכמים לחוכר כדי שימנעו לחכור ממנו ותשאר בורה ביד הכותי וימכרנה לישראל או לא דדוקא עכו"ם מצוה להוציא א"י מתחת ידו משא"כ כותי דאף