בית רידב"ז קמח

מכבדו ומוקירו כרום גאון ערכו מתאבק בעפר רגליו ומחכה לתשובתו. יוסף בהרא"ח קאנוויץ החופ"ק הנ"ל

סי' ל"ה

עוד מחתני הנ"ל

הרמב"ם הל' נזקי ממון פ"ד הל"ד כתב המוסר בהמתו לש"ח או לנושא שכר או לשוכר או לשואל נכנסו תחת הבעלים ואם הזיקה חייב השומר בד"א בזמן שלא שמרוה כלל, אבל אם שמרוה שמירה מעולה כראוי ויצאת והזיקה השומרין פטורין והבעלים חייבין אפילו המיתה את האדם עכ"ל, והטור בח"מ סי' שצ"ו כתב שאינו מבין דבריו כיון ששמרוהו כראוי למה יהי' הבעלים חייבין, והראב"ד בהשגותיו כתב לא מתוקמא הא אלא בכדי שידע כענין שאמרו בבור של שני שותפין, ואפ"ה לא מיחוור דלא דמי שמירת שומר דאית לי' זמן קצוב עד כמה הוא חייב לשמרו לשותפין דכל חד וחד מחייב בשמירתו לעולם, הלכך שומר לעולם חייב אם לא שמר כראוי ואם שמרו כראוי ויצאת והזיק חוזר השומר לחייבו בכדי שידע והבעלים פטורים, אלא שי"ל לעולם אין הבעלים ניצולין מיד הניזק והם ידונו עם השומר, ואם יש זמן לשמירתו יחזרו הבעלים על השומר ואם כלתה שמירתו פטור והבעלים חייבין עכ"ל, ודברי הראב"ד קשה להבין, כי הם סתומים וחתומים, והלחם משנה מבאר שכונת הראב"ד לבאר ולפרש פסק הרמב"ם דס"ל להרמב"ם דהא דכולן נכנסו תחת הבעלים אין הכונה שהניזק יתבע מהשומר, ובעה"ב פטורים מכל ערעור ודו"ד אלא הניזק תובע תמיד מהבעה"ב המפקיד ואח"כ יחזרו הבעלים אחרי השומרים ויגבו מהם יעו"ש, וקשה מאד דברי פירושו דא"כ ל"ל להראב"ד להרבות בדברים ולאוקמי דאיירי בכדי שידע הול"ל רק זאת דאף שהשומר חייב היכא שלא שמרו כראוי, בכ"ז הבעלים חייבין להניזק, והמה יחזרו אח"כ לתבוע מהשומרים, ועוד אעיקרא דדינא של הל"מ קשה לי מדוע זה יוכל הניזק לתבוע ההיזק מהבעלים, יאמרו לו אתא גברא בחרקאי כי השומר נכנס במקום הבעלים, דאי לאו טעמא שאת מהימנת לי ולא האיך, הי' הדין נותן בכ"מ ששומר שמסר לשומר אחר הי' פטור מטעם זה דאתא גברא בחרקאי, וא"כ הכא שלא יוכל הניזק לטעון כנגד הבעלים טענה זו בודאי יוכלו לאמר אתא גברא בחרקאי והם פטורים לגמרי, ועוד ראי' לזה מבב"ק דף מ' דמסיק רב פפא מדסיפא רשות משנה, רישא נמי רשות משנה, והסיפא איירי שהועד בבית שואל והחזירו לבעלים בעלים משלמין ח"נ, ואם איתא כדעת הל"מ שאף שהועד בבית השואל השואל חייב, בכל זאת אעפ"כ יוכל הניזק לתבוע מהבעלים, והבעלים מחויבין לשלם בעד ההיזק וא"כ הוא אין זה רשות אחר, שאף בהיותה ברשות השואל גם אז הי' הבעלים מחויבים לשלם, וא"כ מתחלה ברשותו ולבסוף ברשותו, אלא ודאי דמה שאמרו כלם נכנסו תחת הבעלים ע"כ שהבעלים פטורים לגמרי, ואין להניזק שום טענה ודו"ד עמהם, שאין עליהם שום חיוב אחרי שמסרו לשומר בן דעת

ולזאת נראה לדעתי כי האמת יורה דרכו לפרש דברי הראב"ד בדרך אחרת, שכונתו לתרץ ולבאר פסק הרמב"ם, ומקדים מתחלה לברר הלכה אחת הנוגעת לביאור דברי הרמב"ם, ואחרי בירור וליבון דין זה, יתבאר פסק הרמב"ם על נכון, האיך הדין נותן אם מסרו לשומר והשומר שמרו כראוי ויצאת, והבעלים ידעו מהיציאה ואח"כ הזיקה אם יש לחייב את הבעלים על שידעו מהיציאה ולא שמרוהו אח"כ – ועל זה מסיק שאם הי' בתוך זמן השמירה הבעלים פטורין מפני שאין עליהם לשמור השור אחרי שמסרו לשומר, אבל השומרים חייבים אף ששמרוהו כראוי ויצאה והזיקה, והם ידעו מהיציאה כיון שהיתה זאת בתוך זמן השמירה כל זה הוא ברור אצלו לדינא, אבל הוא מתחיל לחקור האיך יהי' הדין אם הבעלים מסרו לשומר והשומר שמר כראוי ויצאת והזיקה והי' בכדי שידעו הבעלים והשומר, רק לא נודע לנו אימתי היתה זאת אם תוך זמן שמירת השומר או אחרי שכלתה זמן שמירתו, והבעלים עם השומר מכחישים זה את זה כי הבעלים טוענים שזאת היתה תוך זמן השמירה, ולכן החיוב על השומר אף שגם אנחנו ידענו מהיציאה בכ"ז החיוב רק על השומר כמו שביארתי והשומר טוען שזאת היתה אחרי שכלתה זמן שמירתו ולכן הוא פטור אף שידע מהיציאה והבעלים חייבים על שידעו ולא שמרו, ואיך יהי' הדין ביניהם צ על זה מסיים הראב"ד שהדין נותן שהניזק יתבע את הבעלים אחרי שזאת ודאי שהם ידעו מזה, רק הם רוצים לפטור א"ע בהטענה כי השומר נכנס במקומם ואתא גברא בחרקאי ואימתי יכולים לפטור א"ע