בית רידב"ז קמו

לעשות, ואין לנו למעט מאתם גם אתם, כיון שיכולה בעצמה לקבל הגט, ומסולק ממנו השגת שהראב"ד ז"ל

אבל לפי זה יקשה לן סוגית הגמ' בב"מ דף י' מחלוקת ר"י ור"ל אם קטנה יש לה חצר, מ"ס חצר משום ידה אתרבאי וכי היכי דאית לה יד חצר נמי אית לה ומ"ס חצר משום שליחות וכי היכא דשליחות לית לה חצר נמי לית לה, והלא אפילו אם נימא דחצר משום שליחות ג"כ צריך להיות לה חצר, מפני שגם שליחות אית לה גבי גט, אם לא מפני טעמא דאין מעידין על הקטן, ולכאורה היא פליאה עצמה על יסוד דברי התוס' הנ"ל וסוגית הגמ' בקידושין אבל יש ליישב דהנה בנדה מ"ו גרסינן, גופא הקדיש הוא ואכלו אחרים רב כהנא אמר אין לוקין, ר"י ור"ל דאמרי תרווייהו לוקין, במאי קמיפלגי מ"ס מופלא סמוך לאיש דאורייתא, ומ"ס לאו דאורייתא, ובירושלמי במס' תרומות נמצא הפלוגתא, והירושלמי תולה פלוגתתם בפלוגתא דתנאי ר' יהודא ור"י דמתניתין פ"א דתרומות, דר' יהודה אית לי' קטן שלא הביא ב' שערות תרומתו תרומה, ר' יוסי אומר אם עד שלא בא לעונת נדרים אין תרומתו תרומה, ומשבא לעונת נדרים תרומתו תרומה, אבל ר' יהודה משמע דס"ל דאף בקטן גמור ג"כ תרומתו תרומה, וכן פירשו המפרשים ובראשם הר"ש ז"ל, ומדאמר הירושלמי שר' יוחנן ור"ל כר' יהודה ס"ל הרי מפורש דס"ל לר"י ור"ל דתרומת קטן תרומה, וכיון דתרומתו תרומה ובכל זאת אמרה תורה אתם גם אתם שיהי' שלוחכם כמותכם נמצא דמיעטה התורה קטן משליחות אפילו במילתא דאיתא, דהא בתרומה איתא ובכ"ז אמרה תורה דוקא אתם גם אתם, כמו עכו"ם דאין להם שליחות אפילו במילתא דאית גבייהו ולכן שפיר אזלי בב"מ ר"י ור"ל לשיטתייהו דקטנה אין לה שליחות אפילו גבי גט, ואם היתה חצר מטעם שליחות, בודאי אין לקטנה דין חצר, דגם שליחות לית לה, אבל לדידן דפסקינן להלכה דתרומת קטן אינו תרומה אם לא במופלא הסמוך לאיש דחשבינן לי' כגדול אתיא שפיר סוגית הגמ' בקידושין ודברי התוס' בגיטין ופסק הרמב"ם הנ"ל, ורק זאת קשה לי למה להו להפוסקים כולם להביא הטעם דקטנה יש לה חצר מפני דמידה אתרבאי, הא לדידן אפילו אם נימא דחצר משום שליחות ג"כ אית לה חצר דגם שליחות אית לה בגט, והנראה לי דמה שהביאו הפוסקים זה הטעם הוא רק מפני מציאה, דאם היתה מטעם שליחות לא הי' לה חצר גבי מציאה, אבל מפני גט אין שום נ"מ לדידן אם חצר מטעם שליחות או מטעם יד לזאת הביאו אפילו גבי גט זה הטעם, ומפורש משמע זאת להמדייק בלשון הרמב"ם הל' גזילה ואבידה פ' י"ז הל"י יעי"ש – אבל לפי דברינו הנ"ל הלא יקשה פסק הרמב"ם בהלכות זכי' ומתנה פ"ד הל"ז שקטן זוכה לעצמו ואינו זוכה לאחרים, הלא דעת הרב המגיד בפכ"ט שדעת הרמב"ם דקטן קונה מתנה מה"ת כיון שדעת אחרת מקנה אותו, נמצא דקטן איתא בזכי' דנפשי', וא"כ מדוע לא יהי' שליח לזכות גם לאחריני, ואמרתי לתרץ זאת עפ"י מה שכתב הקצה"ח בסי' רל"ה סעי"ז שדעת הרמב"ם דדעת אחרת מקנה מועיל רק מדין זכי', שהמקנה בעצמו הוא זוכה לו, ואע"ג דקיי"ל שאין הדם זוכה בשלו לאחרים, בכ"ז גבי קטן שאני, ושיטת התוסו' ועוד פוסקים אינו כן אלא ס"ל שהקטן בעצמו יש לו יד לזכות היכא שדעת אחרת מקנה לו יעי"ש, נמצא לפ"ז יפה דעת הרמב"ם דאף שקטן זוכה לעצמו היכא שדעת אחרת מקנה לו, אבל אין זה בכח עצמו כי אם בכח הנותן והקטן בכח עצמו אין לו זכי', הרי דליתא גם בזכי' דנפשי' ואיך יהי' שליח לזכות לאחרים שגם לעצמו אינו יכול לזכות, אבל לשיטת התוס' שזוכה לעצמו בכח עצמו הרי דאיתא בזכי' דנפשי', ולכן שפיר אמרו דכמו שזוכה לעצמו זוכה נמי לאחרים – וכל הדברים הנ"ל הוא רק עפ"י היסוד של הרב המגיד ובעל קצה"ח. אבל לי נראה לחדש כונה אחרת בדעת הרמב"ם דלא כהמג"מ והקצה"ח הנ"ל, דזה לשון הרמב"ם בהל' מכירה כ"ט הל' י"א, יראה לי שהקטן שקנה קרקע ונתן דמים והחזיק בקרקע תעמוד בידו אעפ"י שאין ממכרו בקרקע כלום שהקטן כמי שאינו בפנינו וזכין לאדם שלא בפניו, ואין חבין לו אלא בפניו עכ"ל, ודקדק הקצה"ח מלישנא דהרמב"ם שאמר מפני שזכין לאדם, דע"כ ס"ל שדעת אחרת מקנה הוא גופא מטעם זכי' להקטן, שהנותן בעצמו זוכה עבורו ולדעתי כונה אחרת בדברי הרמב"ם, ותחלה אקדים מה שהקשה הקצה"ח קושיא עצומה בסי' רל"ה דהרמב"ם כתב להדיא גבי מטלטלין דאין מקחן מקח ד"ת בפעוטות אלא מתקנת חכמים, ובע"כ הטעם משום דאין נתינתו בדמים נתינה וכמ"ש הרה"מ, וא"כ בקרקע ע"כ מקחו מקח ד"ת, דהא מצד התקנה אינו אלא גבי מטלטלין, ונמצא דבמטלטלין מקחן דרבנן ובקרקע ד"ת כלפי לייא עכ"ל יעי"ש, ולכן נלפע"ד דלא כהה"מ, אלא דהרמב"ם סובר שדעת אחרת מקנה אינו ד"ת אלא מדרבנן אפילו במתנה, זולת גבי מכירת קרקע בדמים דשם קונה קטן