בית רידב"ז קלט

החשובים והיראים יצאו מן החברה ועזבו המקום הזה ונכנסו לבהכנ"ס קאלוואריא, ודרשתי הפסוק הזה טרם צאתי מהעיר הושיעני אלוק' כו' כאשר באמעריקא הכח ביד תבן אחת "שטריי" אחת להשחית כל העיר והמדינה [לא יאמינו זאת אנשי יוראפ], ובאמת יהודים רבים שהיה קשה להם הישיבה במקומם כי נטבעו שם בעניות ודחקות וכל מה שמתיגע לנצל עוד יטביעו יותר, ולהשאר שם על מקומם ג"כ אי אפשר ונוסעים לאמעריקא ששם ימצאו רחבת ידים, אבל כשבאים שם הן אמת שטוב יותר לגופם אבל הנשמה נטמאת בטרפות וכשרוצים לתקן עומד לנגדם שיבולת והשיבולת דהוא שטריי אחת יכול לקלקל, וזהו פי' הפסוק הושיעני אלקי' כי באו מים עד נפש ר"ל הושיעני לא על עניני שבגופי אני בוכה אלא עניני נפש, ע"ז הושיעני אלקי' כי באו מים עד נפש, מתחלה במקומי טבעתי ביון מצולה רגלי היו אסורות במשא ומתן ולא יכולתי להשאר במקומי ואין מעמד ר"ל שלא יכולתי לעמוד שם, באתי בעמקי מים וכאשר באתי כעת לעמקי מים ויכול אני לשוט בספינה ונצלתי מיון מצולה שעל שפת הים וזכיתי לישב בספינה בעמקי מים והספינה הולכת בהרחבה, אבל שיבולת דהוא שטרייעלע שטפתני, והשיבולת הוא הרב של החברה, ושמעתי בפה מן הספרדים [פריינקען[ אומרים בדרך הלצה גם תבן גם מספוא רב כי תבן הוא רב, כעת אני מתפלל הושיעני אלקי' כי באו מים עד נפש שאני מטמא את הנפש, ע"כ אחי ועמי כיון שחברה קטנה קיבלו רב ושובי"ם אין תרופה ואין עצה לא תוכלו לתקן בשום אופן לאכול כשרות מעתה ועד עולם, הרב החדש לא ידעתי מי הוא, ועכ"ז מובן הדבר שנוכל לקרוא אליכם שבולת שטפתני ולא יועיל שום עצה עד ירחם ד' על עמו ויתקיים בנו וזרקתי עליכם מים טהורים המקום ישלח משיחנו בב"א ותמלא הארץ דעה את ד' כמים לים מכסים אמן

סי' כ"ט

הערה אחת מבני הרב החריף ובקי ירא שמים מצוין כמי"ב כש"מ אהרן יצחק נ"י מאנטווערפין

בספרך מגדל דוד מערכה א' הוכחת דלר"ש אליבא דר' יהודא הוי שריפת תרומה טמאה מדרבנן משום דלכאורה לשיטת הסוברים דשת"ט הוא מדאורייתא, קשה אמאי קי"ל בכל הש"ס דתלוי' דהוא ספק ת"ט לא אוכלין ולא שורפין, כיון דודאי טמאה הוא מ"ע דאורייתא לשרף א"כ בספק טמאה הוי ספיקא דאורייתא ולחומרא, אך הדבר פשוט משום דיש כאן ספק מתנגד, דאם התרומה אינה טמאה אסור לשורפה באיסור עשה דמשמרת תרומותי, וא"כ הוי ספק השקול דלמא היא טמאה ומחויב לשורפה, ודלמא היא טהורה ואסור לשורפה ושב וא"ת עדיף, אבל לר"ש אליבא דר"י דסובר בפסחים כ' ע"ב דסת"ט מותר לטמאה ולשורפה ואינו מוזהר עליה בעשה דמשמרת תרומותי והפירוש דלא אוכלין ולא שורפין דאיתא בכל הש"ס כתבו שם התוס' דלדידיה הכונה דלא מחויב לשורפה אבל מותר לשורפה, א"כ לר"ש יקשה כנ"ל אמאי בספק ת"ט אינו מחויב לשורפה הלא ספק דאורייתא לחומרא ודלמא טמאה ומחויב לשורפה מדאורייתא, ואין לתרץ כנ"ל משום דדילמא טהורה ואסורה לשורפה באסור עשה, דהא ר"ש אליבא דר"י סובר דאין בספק ת"ט העשה דמשמרת תרומותי, אלא ודאי דלדידיה שריפת תרומה טמאה היא מדרבנן, ויש להעיר על ראי' זאת דאמאי לא נימא דלעולם דשריפת ת"ט היא מן התורה אך בספק ת"ט לר"ש כמו שהוא סובר דנסתלקה העשה דמשמרת תרומותי ומותר לשורפה, כן לא נתחייבה בהעשה דשריפת ת"ט, דהא אידי ואידי עשה הוא וכמו דאין בזה העשה דמשמרת תרומותי כן אין בזה העשה דשריפת ת"ט, ולכאורה יש להסביר זאת עוד יותר, דהלא יותר ראוי לאמר דלא תסתלק מזה התרומה העשה דמשמרת תרומותי דהא מוטל על התרומה עד שנולד לה ספק טומאה מזה שנאמר דתתחייב בעשה חדשה דשריפת תרומה טמאה דלא היתה מוטלת על התרומה קודם שנולד הספק, וכיון דלר"ש מסתלק מן ת"ט העשה דמשמרת תרומותי מכש"כ שלא תתחייב בעשה חדשה דשריפת ת"ט, ולעולם שריפת ת"ט ודאית הוי מדאורייתא גם לר"ש, וכדי שלא יקשה באמת לר"ש אמאי לא אמרינן בזה ספק דאורייתא לחומרא, וביותר לפי השיטות דבעשה לכ"ע דאורייתא לחומרא, יש לכאורה לחלק ולאמר דבעשה שהיא חובת גברא, כמו סוכה לולב שופר תפילין וכדומה, דהעשה הוא אקרקפתא דגברא הספק בהם לחומרא, אבל שריפת קדשים יש לכאורה לאמר דהיא חובת חפצא, כלומר דהתורה אמרה דקדשים טמאים ישרפו וכמו שכתבו האחרונים לענין מצות עשה דאכילת קדשים, דהמצוה היא שהקרבן יתאכל, ולכן בלחם הפנים אף אם לא שהי' מגיע לכל אחד