בית רידב"ז קלו

דאומדנא דמוכח והסכים עמו להלכה, אבל בנ"ד באמת לא דמי כלל להתם דהתם כיון דלא אתני עמה כ"ז שאת עמי אמרינן דנשתעבד על כל אופנים דמאי חזית דאזיל בתר דידי' תיזול בתר דידה שמא לא היתה מתרצה לינשא לו באופן אחר ע"כ היה לו להתנות עמה שכונתו דוקא כ"ז שהוא עמה ושמא לא היתה מתרצה באופן כ"ז שאת עמו ומדלא אתני כמו הפקחין ע"כ דנשתעבד על כל אופנים. אבל בנ"ד שברצונם עשו על עצמם החתיכה דאיסורא אין לנו אך לאומד דעתם שבודאי כשנתגרש הרב הזה מאתם אז יהיה רשות הרב החדש, וכן איתא בתוס' ז"ל במס' כתובות דף מ"ז ע"ב ובמס' ב"ק דף ק"ו ע"ב עיי"ש דהוא ממש דברינו אלה

אבל יש לחקור בנ"ד כיון שכתבו בהתקנה רשות הרב ובע"ב והבע"ב הנקובים בהכתב שבאו על החתום שהיה בעת מעשה דעתם עליהם וכיון דנשחט בלא רשותם הרי החד"א במקומה והבשר אסור לפיהם, אך בזה יש לדון אם הכונה על שתיהן הרב והבע"ב ביחד או דסגי באחד מהן, ולכאורה הוא הדין המבואר ביור"ד סי' רכ"ח וסי' רט"ז בנשבע שלא ילוה כי אם ברשות ראובן ושמעון די ברשות אחד מהן והוא מתשו' הרשב"א ז"ל דפסק כר' יונתן דמשמע כל אחד בפני עצמו משום דרבא ס"ל כוותי' במס' ב"מ פ' השואל ועי' בביאור הגר"א ז"ל יור"ד סי' רכ"ח ס"ח, וכתב הרשב"א ז"ל דבל' בני אדם נמי אמרינן דתלי בפלוגתא דר' יאשי' ור' יונתן וקי"ל כר' יונתן וע"כ לפ"ז אף אנו נאמר כאן ג"כ דברשות הרב ובע"ב הוא על אחד מהם ולפ"ז די ברשות מהרב לחוד וברשות מהרב החדש שלהם לחוד סגי

ולכאורה י"ל דאימתי אמרינן דברשות ראובן ושמעון סגי ברשות אחד מהן דווקא כשלא היה ראובן ושמעון לפניו ואמר שלא בפניהם ברשות ראובן ושמעון הכונה על אחד מהן משא"כ בנ"ד שעומדין לפניו ופורט שמותן כונתו על שתיהן בב"א, ולכאורה יש לה"ר לזה ממה דגרסינן במס' גיטין דף ס"ז ע"ב גבי אמר לעשרה כתבו גט לאשתי כו' כולכם כתבו כו' איבעיא להו מנה אותן מהו רב הונא אמר מנה אינו ככולכם ר' יוחנן משום ר"א דמן רומא אמר מנה ה"ה ככולכם אר"פ ולא פליגי הא דמנה כולהו והא דמנה מקצתייהו אמרי לה להאי גיסא ואמרי לה להאי גיסא פרש"י ז"ל מנה א' ב' ג' ד' ואמר כתבו גט לאשתי מדלא מנינהו לכולהו הנך מנוי איכוין או דילמא כיון דלא אמר להו כולכם המנוין כתבו לא בעינן כולם, אמרי לה להאי גיסא מנה כולהון אכולהו קפיד מנה מקצתייהו לא קפיד אלא על המנוין השנים מהם מנוין חתמו למעוטי השאר שלא נמנו אתא ולא לכל הני מינוין מכוין שיחתמו כולם כיון דלא מנה לכולהו הוברר שטורח הדבר עליו וחדל מדעתו הראשונה ואפילו המנוין א"צ לחתום אלא מקצתן [והר"נ ז"ל כתב ויותר היה נראה לאמר דמנה מקצתייהו חזר בו לגמרי ולא קפיד כלל] ואמרי לה להאי גיסא מנה מקצתן גלי דעתי' דבהני קפיד וצריכין כולן המנוין לחתום מנה כולן כיון דלא אמר כולכם לא הקפיד אלא לומר בפני מנין זה ולא שיחתמו כולם עכ"ל ז"ל והרמב"ם ז"ל פסק בתרוייהו לחומרא. ועוד יותר דס"ל דבין מנה כולם או מקצתן ה"ה ככולכם וכולן צריכין לחתום ולא המנוין לבד, עיי' בב"י ז"ל סי' ק"כ הרי מוכח מכאן דמונה א' ב' ג' ד', כו' אמרינן דהוא כולם ביחד דוקא ולא איזה שנים מן המנוין בין מנה כולם או מקצתן, ואולי יש לחלק בין שפרט שמותן מעריסה כגון ראובן ושמעון בין שפרט להם במנין א' ב' ג' ד' ולהמציא הלכתא חדתא דבאמר לעשרה כתבו גט לאשתי ומנה את כל עשרה בשמותן אז אינו ככולכם אלא איזה שנים מהם וכשמונה כולם במספר א"ב אז הרי הוא ככולכם ולא על איזה שנים מן המנוין משום דעשה מנין עד עשרה ע"כ אמרינן דכונתו שלא יחסר ממנין עשרה אך שקשה להסברא הזאת דא"כ היל"ל כולכם ולמה מנה אותן א' ב' כו' עד שמנה כולם דהא באמת איכא דאמרי להאי גיסא כיון דלא אמר כולכם לא הקפיד אלא לומר אותן בפני מנין זה ולא שיחתמו כולם

ואולי טוב יותר לחלק דהתם באמר לעשרה דכולם עומדין לפניו ומנה אותן כונתו על כולם משא"כ בההיא דהרשב"א ז"ל דאמר כי אם ברשות ראובן ושמעון והיו ראובן ושמעון שלא בפניו בזה אמרינן דמשמע כל אחד בפ"ע ולפ"ז בנ"ד כשעמדו כל הבע"ב בעת ההיא והרב עמהם וכשאמרו לפניהם הרב ובע"ב משמע דווקא על שתיהן ביחד. אך קשה מאד להמציא חילוקים הללו בסברות בעלמא ולהמציא חילוקים להלכה דאולי באמת אין נפ"מ בלשון ב"א בין אמר ראובן שמעון לוי ויהודא או א' ב' ג' ד' אם כונתו על ראובן או שמעון או לוי או יהודא או על ראובן ושמעון לוי