בית רידב"ז קלה

למיחזי אתו לא חשיבי דיינין כמו גבי עדות והיא במס' סנהדרין ד' ל"ו עיי"ש,, ע"כ אין לפקפק כלל וכלל, ובל"ס שהבתולה הזאת מותרת להנשא לכל גבר

ומה שכתב כ"ת נ"י אע"ג דהספרדים הי"ו קיבלו לפסוק כמרן ז"ל הוא הב"י ז"ל מ"מ בעניני אישות חוששין גם לדעת הרמ"א ז"ל כמ"ש בס' חיים ושלום. ובס' משאת משה ז"ל, ורצה כ"ת נ"י לחדש בנ"ד כיון דלא הוי כולם מומחים לא חשוב קבלת עדות משום דכן ס"ל למרן ז"ל הוא הב"י ז"ל, ואע"ג דבעניני אישות חוששין לדעת הרמ"א ז"ל הנ"מ בעניני אישות ממש, אבל מה שנחלקו בעניני ממונות כגון בה' עדות ונמשך מזה גם בה' אישות בזה פסקינן כמרן ז"ל, – לא נראה לפענ"ד החילוק הזה, דנהי דבממונא הנמשך מזה לאישות יש לכם לפסוק כמרן ז"ל הנ"מ בעניני קנין דאם לדעת מרן ז"ל לא קנה הממון ולא מהני יאוש, או שינוי רשות וכדומה אם קידש אח"כ אשה בזה הממון יש לכם לפסוק כמרן ז"ל אפילו לקולא דאינה מקודשת בזה הממון. והוא משום דכיון במדינות הספרדים הי"ו באמת לא קנה המעות כי כן קבלתם על עצמיכם וממילא אליבא דדינא לא קנה המעות לד"ה, משא"כ בפלוגתא בה' עדות גופי' אם זה חשוב עדות או לא בזה לא תוכלו להקל כי כל ישראל מחותנים זל"ז וב"ש וב"ה מודיעים ופרשי כדאיתא בגמ' – אבל כיון דלא מודיעים ואנחנו כולנו משדכים בינינו צריכין אתם להחמיר כדעת הרמ"א ז"ל כי כולנו בני אבות הק' ואין לעשות ריחוק בינינו בעניני השידוכין כי קרובים אנחנו עצמינו בשרינו כולנו, ואך מרוב עתים וימים בעוה"ר באריכות הגלות נתרחקנו במלבושים וביחוד בהכתב והלשון כי נתפזרנו בעו"ה בכל קצוי תבל זה למזרח וזה למערב ונתבלבלו הלשונות של חול גם במבטא של לשון הקודש יש נפ"מ (וקרוב לומר שהמבטא של לה"ק אצליכם מתוקנת יותר יען שאנחנו בעו"ה נדדנו כמה פעמים מגולה אל גולה גלות אחר גלות יותר מכם ע"כ יש להאמין שהמבטא של לה"ק אצליכם מתוקנת הרבה יותר) אבל זולת זה אין שום הבדל בינינו כלל כי כולנו עובדים לאל אחד ומחזיקים בתורתנו הק' תורה שבכתב ושבע"פ ומשדכן בינינו ע"כ בעניני פלוגתא בעניני אישות והמסתעפים לזה יש להחמיר, וה' ירחם עלינו וישלח לנו גואל צדק ויקבץ פזורינו מכל ד' קצות תבל לארצנו הק' אז יגיל יעקב ישמח ישראל אמן

ידידו דו"ש וש"ת ומברכו

סימן כ"ח

מה שהשבתי לק"ק טאראנטא במדינת קענעדא

ב"ה. היום ז' מ"ח תרס"ז לפ"ק פה עה"ק צפת תובב"א

ע"ד התקנות שנתיסדו בעיר הזאת שנתקבצו מכל המפלגות ועשו איסור בכל תו"ע ע"פ התורה הק' ובהסכם כולם מעניני השו"ב והעמידו על בסיס נכון הכשרות מהבשר עם כמה תקנות קבועות גדולות והגונות ותקנה אחד מהתקנות שאסור לאכול הבשר מהשובי"ם שלא ברשות הרב ובע"ב ונבחרו ע"ז בע"ב שבאו עה"ח ומפורש הותנו שאין רשות לשום אדם יחידי או חברה קטנה או גדולה לקבל לעצמם שו"ב אלא השובי"ם הללו הנפרטים בשמותיהן, ועתה קמו אנשים ועשו חברה חדשה וקבלו שני שובי"ם חדשים וגם רב. והשאלה ע"ד האסור אכילת בשר מהשובי"ם שלא ברשות הרב ובעה"ב

תשובה. על החברה שקבלו להם שובי"ם חדשים בודאי הדבר הזה נעשה באיסור אבל אם חל האיסור של אכילת בשר (שלא ברשות הרב ובע"ב) אינו מבואר בהתנאי הזה אך מבואר בהתנאי שאסור בחתיכה דאיסורא אכילת הבשר שנשחט מהשובי"ם שלא ברשות הרב ובעה"ב בזה יש לדון בנ"ד כיון דבשעת הקבלה היה בהקהלה אך רב אחד מעדת גאליציא ולעדת בני רוסיא לא היה לפי שעה רב ורב חדש מעולם לא היה וכיון שקבלו כעת רב חדש ושוב אינו הרב שלהם נמצא דא"צ השתא רשות מהרב שהיה אז לבד בהעיר ואולי כיון שכתב הרב סתם ואז היה הכונה על הרב הזה אפילו השתא שיש להם רב חדש ואינו הרב שלהם מ"מ צריך רשותו של הרב הזה, ולכאורה יש לה"ר מהא דגרסינן במתניתין ר"פ הנושא במס' כתובות דף ק"א ע"ב הנושא את האשה ופסקה עמו לזון את בתה חמש שנים חייב לזונה חמש שנים וכו' הפקחין היו כותבין שאזון את בתך חמש שנים כ"ז שאת עמי ע"כ אם נתגרשה פטור מהמזונות אבל לא הפקחין שהיו כותבים סתם חייב לזונה אע"פ שנתגרשה אשתו וה"נ כיון שכתב הרב סתם והיתה אז הכונה עליו אע"פ שנתגרש אח"כ הרב מאתם וקבלו רב אחר מ"מ צריך רשותו של הרב הזה ועיין בחו"מ סי' ס' בט"ז ז"ל שלמד ג"כ מהמשנה הזאת כשנתחייב לזון את בתו וחתנו איזה שנים ומתה בתו חייב לזון אותו ועיי"ש בהגהות מהחכ"צ זצ"ל דמפלפל עמו בזה בענינא