בית רידב"ז קלד

עד שקר הוא ל"ת שאסור להגיד שקר, ואם לא ירצה להעד שקר וגם ישתמט ולא ירצה להעד כלל להעד אמת ע"ז בא עוד ל"ת מנשיאות עון שמחויב להעד האמת ואם לא יגיד הרי הוא בנשיאות העון והא דגזר רחמנא שלא יוכל להחזיר ולהגיד האמת הוא לאו דקנסו אותו בשביל שהגיד פעם הראשון שקר ז"א אלא דהוא משום דעבר בנשיאות עון בלא יגיד ונושא עון על מה שלא הגיד בתחלה אותו העון שבא להגיד עכשיו כדכתב הרב המאירי ז"ל] וכיון דנשא עון בשביל שלא הגיד בתחלה האמת שוב אין בידו לתקן אחר נשיאת עון לחזור ולהגיד האמת כדברינו וכיון שהוא בהשמ"ש שאינו באזהרה להגיד האמת דהא אינו מחויב בה"ש להגיד כנ"ל ע"כ לא עבר אלא בספק בה"ש שמא הוא עוד יום והעיד שקר אבל מכיון שלא עבר בספק בה"ש על מה שלא העיד האמת דהא אינו מחויב להעיד בהשמ"ש כנ"ל ואינו בנשיאת עון בשביל שלא הגיד האמת ע"כ שפיר חו"מ כנ"ל [ואולי אפילו אם יש לו ספק עון דשמא הוא יום מ"מ ודאי נשיאת עון אין לו ולא מצינו גזה"כ שלא יועיל שוב עדותו אלא גבי ודאי נשיאת עון ולא גבי ספק כדאמרינן בעלמא אצטריך קרא למעוטי ספיקא אבל באמת דאינו נושא עון כלל דהא אינו מחויב להגיד ואין ב"ד יכולין לכופו להגיד בה"ש] ולא גזר רחמנא אלא בנושא עון דאיחו"מ אבל באינו נושא עון שפיר חו"מ, כי מדוע לא יהי' התקנה לתקן להגיד האמת עכשיו מה שהי' לו לומר בתחלה, ונמצא דלא נשאר רק ע"א לבד. וע"א בהכחשה לאו כלום הוא ואפילו שאומר שהי' עמו עוד העד השני כיון דהשני מכחישו לאו כלום הוא כמו שכ' כ"ת נ"י מכמה ספרי שו"ת ובאמת כן מוכח ממס' כתובות ד' ע"ב ע"א עיי"ש ואולי הספרים הנ"ל מביאין הגמ' הזאת

וע"ד שלא הי' חו"ד בהעדים בראשונה בראש פנה הגם דנפסקה הלכה בשו"ע סי' מ"ב דעדי קדושין א"צ חו"ד והוא מתשו' הרשב"א ז"ל הלא הרא"מ ז"ל פוסק דדוקא באינו מכחישתו אבל במכחישתו לכו"ע בעי דו"ח, ומובא בנו"כ של השו"ע ז"ל, וע"כ בנ"ד כיון שהאשה מכחישתו לכו"ע היא דבעי דו"ח. וכיון דלא הי' דו"ח יכולין לחזור ולהגיד כדאיתא עד שלא נחקרו העדים אמרו מבדין היינו נאמנין, וכן בהגהות דופ"ר על ב"י ז"ל חו"מ סי' ל' כתב ג"כ כן דביש הכחשה לכו"ע בעינן דו"ח וכן לענין קדושין כתב הב"י ז"ל גופי' בחו"מ ס"ל דאפילו להנך מרבוותא ז"ל דעדות נשים כד"מ דמיא דלא בעינן דו"ח הנ"מ בגיטין ומיתה וזנות משא"כ בקידושין בעינן דו"ח דהא עדיין לא שייכי לממונא דהא ארוסה א"ל כתובה ובסוף הסימן ד"ה צריך מסיק הב"י ז"ל דעדי גיטין וקדושין כד"נ דמיא ובב"ה ז"ל שם בסוף הסימן מקשה הא הב"י ז"ל קאמר לעיל דעדי גיטין וקדושין כד"מ דמיא וכן בהגהות דו"פ מקשה ג"כ בסי' הנ"ל סתירה מדברי הר"י ז"ל אהדדי. סוף דבר דיש בזה מבוכה רבה אם צריכין דו"ח בקדושין, וידעתי את מך ערכי מאד שאני כזבוב קטן לנגד הנשר הגדול מעופף בשמים, ובהענין שהביא מרן ב"י ז"ל דעת הרב אלפסי והרא"ש והר"ן ז"ל מפרש דבריהם ז"ל דדיני אשה כד"נ דמיא ומביא בשם המרדכי ז"ל להיפוך גבי עדות מיוחדת דדמי לדיני ממונות ומפלפל מרן הב"י ז"ל בהירושלמי ריש פ"ק דסוטה ומגיה שם וכותב שיש טעות סופר ומעמיד הירושלמי שהביא המרדכי דלא איפשיטא וקי"ל להלכה כהבבלי עיי"ש דמוקי דעת הרב אלפסי והרא"ש ז"ל דלא כהר"נ ז"ל אלא מטעם אחר וכבר כתב ביאור הגר"א ז"ל דזה דוחק למימר הטעם הזה על הרב אלפסי והרא"ש ז"ל, ולפ"ז להנך פוסקים ז"ל דסבירא להו כד"מ דמיא לא קי"ל כהרב אלפסי ז"ל לשיטת הב"י ז"ל בפירושו על הירושלמי עיי"ש. וכבר כתבתי בתוס' הרי"ד ריש פ"ק דמס' סוטה אשר הירושלמי מתוק כדבש ממש בלא שום ט"ס ואדרבא דוקא כמו שהוא, ולבי נכון בטוח שזכיתי מן השמים לכוון לאמיתה וכ"א יבא על מקומו בשלום ומובטחני שמרן הב"י ז"ל שמח בג"ע בעולם העליון בדברים הללו וימליץ טוב בעדי וזכותו יגן על ולפי דמסקינן שם מוכח דהרב אלפסי ז"ל והרא"ש ז"ל סבירא להו דעדי נשים בגיטין וקדושין כד"נ דמיא וכמו שמפ' הר"נ ז"ל בדבריהם ז"ל, וממילא בעי דו"ח. והמה שנים משלשה עמודי הוראה, אך כיון דבנ"ד האשה מכחישתו לכו"ע בעי דו"ח שפיר חו"מ

ועוד מה שכ' כ"ת נ"י דלא נעשה הגב"ע בפני הבע"ד דיש בזה מחלוקת מרבוותא ז"ל בודאי סניף גדול להצירוף לשיריותא דהאיתתא, ועוד והוא העיקר הגדול דהגב"ע לא נעשתה בפני ג' דיינין והרב בעצמו הי' ומה שנתקבצו כמה אנשים וישבו ג"כ בעת מעשה הי' באו לשמוע החדשות שנעשת בהעיר אשר פב"פ קידש את פלונית ב"פ והוי כמו גבי עדים דבעינן דיתכוונו להעיד אבל למחזי אתינן אין זה עדות וכיון דאי למיחזי אתו לא הוי עדים כמו כן בדיינין אם למיחזי אתו לא חשיבי דיינין לקבלת עדות והכי מפורש בראב"ד ז"ל פ' י"א בהלכות סנהדרין דכתב שם מפורש אי