בית רידב"ז קלג

שם דאפילו בלא שבועה ובלא קרבן נמי הוא נושא עון והוא עון גזל דמתחייב זה ממון ועי' בירוש' מס' סנהדרין פ"ג ה"ט ובדברינו ברידב"ז ושם מפורש בגמ' כן עיי"ש ועפ"ז עולה פרש"י ז"ל כפתור ופרח בע"ה ובנקל ופשוט דהנה הפי' התוס' שהביא המאירי דילפינן דאיחו"מ מא"ל יגיד כמו גבי יבמה כיון שלא בנה שוב לא יבנה וה"נ כן ופירש המאירי ז"ל דהרי בעי למימר כיון שלא הגיד בתחלה בענין זה שבא לומר עכשיו שוב איחו"מ עכ"ל ז"ל, והנה ביבמה גופי' הדרש של לא יבנה כיון שלא בנה שוב לא יבנה אימא אדרבה אשר לא יבנה הוא אשר אינו רוצה עוד לבנות ואדרבה מחויב לבנות וע"כ פשוט הדבר דכתב התורה את עונשו של האיש הזה שלא יחפוץ לקחת את יבמתו ונגשה היבמה לעיני הזקנים וחלצה נעלו ונשאר יחף ורקקה בפניו לבזותו וקוראה ככה יעשה לאיש הזה וקיבל את עונו ע"כ לא שייך למימר אשר לא יבנה שצריך לחזור ולבנות לתקן העיות הא קיבל עונשו ואם יש לו תקנה לא שייך עונש. וכיון שהתורה כתבה את עונשו לא שייך למימר דיתקן אח"כ ויבנה לאחר שנענש דכיון דיש לו תקנה שיחזור ליבמה א"כ אין מקום להעונש אלא אין זה תיקון אלא דנענש ג"כ בעוד עונש דאפילו אם כעת ירצה ליבמה אינו רשאי, וז"פ מאד, וכמו בנרצע כתבה התורה מפורש לאחר שנענש ונרצח ועבדו לעולם מפני שעבר על הל"ת ולא כתבה התורה תקנתו לאחר העונש שיחזור ויתקן ויצא לחפשי לקיים עבדי הם ולא עבדים ולא עבדים לעבדים אלא אדרבא נענש ועבדו לעולם דאפילו אם ירצה לילך לחפשי שוב אינו יכול ע"כ כיון שכתבה התורה את העונש ולא כתוב שיחזור ליבמה ע"כ דלא מיבם אותה לאחר העונש ומדכתיב אשר לא יבנה ולא כתיב אשר לא בנה ע"כ דמגלה לן דאדרבה דשוב לא יבנה ועונש דכעת אסור ליבמה אפילו אם ירצה והפי' דלא יבנה הוא דאינו יכול לבנות ולא אינו רוצה לבנות וה"נ דכוות' מדכתיב אם לא יגיד ונשא עונו וקיבל העונש שלו מן התורה בנשיאת עון אפילו בלא שבועה ובלא קרבן ולא כתיב אם לא הגיד אלא לא יגיד [כדכתב המאירי ז"ל בשם הר"י ז"ל] ואי אפשר דלאחר העונש שיחזור ויגיד לתקן אשר עיות ע"כ דלא יחזור ויגיד וזהו כונת רש"י ז"ל דאינו חו"מ דגבי עדות חדא הגדה כתיבא ולא כתיב שיחזור עוד ויגיד אלא תיכף לאחר שהגיד שאינו יודע בהגדה ראשונה נושא עון וע"כ אי אפשר דלאחר העונש דנענש בנשיאת עון שיחזור ויגיד לתקן עותתו ע"כ דאיחו"מ וזהו ג"כ עונשו, דאפילו אם ירצה כעת לחזור ולהגיד שוב אינו יכול וזה הפירוש פשוט ונכון בע"ה, ולא קשה קושית המאירי ז"ל דחייב קרבן על שבועתו משום דכבש עדותו ועבר על השבועה בתחלה אעפ"י שחו"מ אבל ל"פ התוס' ז"ל והריטב"א ז"ל דיש נשיאות עון אף בלא שבועה וכן היא בירושלמי מפורש, א"כ לפ"ז הנשיאות עון הוא שהפסיד לחבירו ולמה ישא עון אם יכול לחזור ולהגיד לתקן דלא גרע מגזל גמור, ע"כ רש"י ז"ל ותוס' ז"ל והר"י ז"ל כולם מכוונים בכונה אחת וכן היש מלמדין שכתב המאירי ז"ל הוא ג"כ קרוב לסגנון זה, וכיון שבררנו ת"ל פירש"י ותוס' והר"י ז"ל וכמו שכ' המאירי ז"ל על פי' התוס' דהכונה כיון שלא הגיד בתחלה בענין זה שבא לומר עכשיו שוב איחו"מ ע"כ בנ"ד דהקבלת עדות הי' בה"ש ע"כ לא שייך למימר שאיחו"מ דהא כל עיקר דאיחו"מ הוא משום שקיבל עונשו מה"ת של נשיאות עון ולא חייבו רחמנא לחזור ולהגיד לתקן העיות אחרי שקיבל העונש של נשיאות עון וגזר רחמנא דאדרבה איחו"מ דלא מקבלינן עוד עדותו [ושג"ז עונש הוא] וא"כ בנ"ד דהוא בין השמשות דאין לחייבו בנשיאות עון על מה שלא הגיד בתחלה האמת שבא לומר עכשיו דהא בה"ש אינו מחויב להגיד דהא ב"ד אין יכולין לכופו שיגיד בה"ש דהא אין דין ישיבת ב"ד בה"ש, וע"כ אינו נושא עון כלל וכיון שאין עלי' העונש של נשיאות עון שפיר חו"מ דהא בזה לא גזר רחמנא וע"כ אין שייך כלל בנ"ד מקום ספק שמא קבלת העדות הוי קבלה כיון דבה"ש ספיקא הוא והוי ספק קדושין ז"א דהא כיון דאינו מחויב להגיד בה"ש דהא לא יועיל עדותו מספק לילה ואין בכח ב"ד לכופו בה"ש להגיד עדותו ע"כ אינו נושא עון. דהא בה"ש אינו מחויב כלל להגיד עדות ע"ד הקדושין דאין לו לומר שלא נתקדשה ולא לומר שנתקדשה בהאשה מכחיש הקבלת קדושין לא יכול לומר שנתקדשה דהא יעשנה ספק מקודשת, ועיין בתוס' במס' גיטין ד' י"ב ע"ב דיעשכ לו רעותא דיזרקנו גט סק"ל ספק קרוב לו ויהי' רעותא עיי"ש וה"נ כן דאינו מחוייב להגיד בהשמ"ש דנתקדשה ולעשותה ספק מקודשת ולעשות לה רעותא וכן אין יכולין להעיד שלא נתקדשה משום שאין שום פעולה בהגדתן דהא עדיין ישאר ההכחשה שבין האיש והאשה הוא אומר שקידש והיא אומרת שלא נתקדשה והגדת העדים הוא ספק יום וספק לילה, וספק אם הגדתן הוא הגדה או לא ונשאר ההכחשה על מקומו כשהי', וע"כ אינו מחויב להגיד ואי דהעידו שקר באמרם נתקדשה בשביל זה אין עיכוב לחזור ולהגיד דהא שני לאוין האמורים גבי עדות א' ל"ת ברעך