בית רידב"ז קלב

פסק הרא"ש ז"ל דמהימן משום התם תיבה אחרת ולא צריך לדקדק, ע"כ יש לומר שרצה להוציא מפיו פת חיטין ונכשל ונתקל ואמר פת שעורים משא"כ בתיבה אחרת בהרגש דק ידקדק אדם בשבועה וזהו הפי' הפשוט הרי להרא"ש ז"ל מוכח דבהרגש דק בתיבה אחרת מדייק אדם בשבועה, ודכוותי' גבי הגדת עדות ידקדק אדם בין מקודשת למקדשת ולא מהימן לומר שטעה ואין חילוק בזה בין ת"ח לע"ה עיין במס' נדרים ד' י"ד ע"א עיי"ש, וע"כ לפ"ז אין כאן אפילו ע"א, וכיון שהגיד בקבלת עדות ראשונה לשון זה שאינו כלל לשון קידושין לא מהימן עוד בקבלת עדות שני' לעשות לשון קדושין, ואפילו לדעת התוס' דסבירא לי' דמהימן לומר שטעה הנ"מ על עצמו אדם נאמן אפילו בהרגש דק משא"כ על אחרים גם התוס' ז"ל מודים, ובאמר לשון שאינו משמע לשון קדושין לא מהני אפילו במדבר עמה על עסקי קדושין כדאיתא במס' קדושין ד' ו' ע"א וכמו שכ' כ"ת נ"י

ואי דהגיד בגב"ע לפני הרב דראש פנה לשון קדושין ושם אמרו ב' עדים שקידשה בלשון קדושין על גב"ע הזה פקפק כ"ת נ"י הרבה פקפוקים דהי' בה"ש ושלא בפני בע"ד ובלא דו"ח, וכ"ת נ"י דן על כאו"א ספקות דרבוותא צ"ל ומצרף כל הספיקות ועושה מהן ס"ס, וספק דספק ספיקא, ומביא ראיות דיש הרבה גדולי מחברים דמתירין קדושין בס"ס בספיקא בפלוגתא דרבוותא ז"ל ולפענ"ד שמותרת אף בלא ס"ס והיא הא דהי' הגב"ע בה"ש לא הוי שום ספק בנ"ד לענין שאינו חוזר ומגיד דהא הטעם שאינו חוזר ומגיד כתב הרב המאירי ז"ל דהוא משום דכתוב ע"פ שנים או שלשה עדים יקום דבר אלמא על מה שהעידו בב"ד יתקיים הדין לזכות או לחובה לאלתר ואם יכולין לחזור ולהגיד האיך יקום דבר. והיינו דאמרינן וכ"ת הנ"מ ע"פ, [ובאיזה סברא היינו מחלקין בין בע"פ בין בשטר] והוא משום דכתוב ע"פ שנים יקום דבר וכתוב יקום גבי בע"פ עיי"ש. נמצא דבעינן דהב"ד יהיו יכולין לקיים הדין לאלתר ואם דיכולין לחזור לאלתר א"כ אינן יכולין לקיים הדין לאלתר כשיחזרו לאלתר בדבורם וא"כ לפ"ז הנ"מ דאין יכולין לחזור אחר ההגדה דווקא כשהגידו ההגדה בשעה שמתקיים יקום דבר וע"כ אינן יכולין לבטל ולחזור ולהגיד אבל כשהי' ההגדה בשעה שהס"ד לא הי' יכולין לקיים הדבר ע"פ דבורם יהי' מאיזה טעם שיהי' ומאיזה עיכוב שיהי' וכיון דבין השמשות ספיקא הוא אין ביד ב"ד לקיים דבר ע"כ דיבורם של בה"ש דשמא לילה הוא וע"כ כיון דאין כח ביד ב"ד לקיים הדבר יהי' מאיזה עיכוב שיהי' אפילו מצד ספק דהא צריכין לעשות הגב"ע אח"כ ביום והספק עושה העיכוב לקיים הדבר, ע"כ לא הי' הגדתן לקיים הדבר לאלתר כשיצא הגדתן מפיהם נמצא דיכולין שפיר לחזור ולהגיד דהא לא מתעקר בזה הקרא דע"פ שנים עדים יקום דבר והנה המאירי ז"ל כתב שם עוד טעמים מנין לקחו חז"ל מן התורה דכיון שהגיד שוב אינו חוזר ומגיד, פי' התוס' דנפקא לן מדכתיב, אם לא יגיד ונשא עונו אית לן למידרש כיון שהגיד שוב אחו"מ כדפרשינן גבי יבם אשר לא יבנה את בית אחיו כיון שלא בנה שוב לא יבנה, וכיון דכן ע"כ הוא דבעי למימר כיון שלא הגיד בתחילה בענין זה שבא לומר עכשיו שוב אינו חו"מ, ואחרים פירשו דאת"ל דחו"מ לא תמצא קרבן בשבועות העדות דלעולם חו"מ, וקרוב לזה פי' רש"י ז"ל דאיחו"מ דגבי עדות חדא הגדה כתיבא אם לא יגיד, ולא נהיר דחיוב שבועת עדות אינו אלא במי שכבש עדותו ולא הגיד וע"ז ראוי לחייבו קרבן אפילו חוזר ומגיד עדות ומהטעם הזה אין פרוש הראשון מחוור דלא שייך למידרש בי' מידי במי שהעיד בב"ד אבל הנכון דנפק"ל האי פרוש דאם לא יגיד מדכתיב ע"פ שנים עדים וכו' כי האי דנזכרת לעיל ומסיים המאירי ז"ל דיש לפרש פרש"י ז"ל דה"ק דגבי עדות חדא הגדה כתיב פי' דאם הגיד כבר שוב אין בי' נשיאת עון אע"ג דיחזור ויכפור, ואם אתה אומר דחוזר ומגיד אותה הגדה כמאן דליתא ואכתי קרי כאן ונשא עונו אע"ג דהגיד. וז"ל תלמידי רבינו יונה ז"ל והא דאמרינן כיון שהגיד שוב איחו"מ נפקא לן מדיוקא דקרא א"ל יגיד ונשא עונו מדהו"ל למיכתב אם לא הגיד וכתיב א"ל יגיד ש"מ דהא נמי אתא לאשמעינן דכיון שלא הגיד שוב לא יגיד כך פי' הר"י בעל התוס' ז"ל ויש מלמדין אותו מדחזינן שאם כפר עדותו שלא בפני ב"ד א"צ להביא קרבן ואם איתא דחו"מ למה צריך להביא קרבן כשכפר בב"ד והרי יכול לחזור ולהגיד אלא ש"מ דכיון שהגיד בב"ד או חתם בשטר שוב איחו"מ עכ"ל המאירי ז"ל, ונראה לפענ"ד כאשר הרב המאירי ז"ל רוצה לפרש פירש"י ז"ל ומפרש ב' פרושים ולא נתקררה רוחו עדיין ובאמת אין ב' הפירושים שלו סובל לשון רש"י ז"ל בשום אופן, ונלענ"ד דפירש"י ז"ל ברור וצהור ופשוט דהנה פי' הפסוק א"ל יגיד ונשא עונו פירש"י בתוס' ז"ל במס' ב"ק ד' נ"ו ע"א ד"ה פשיטא עיין מהרש"ל ז"ל שם וכן הריטב"א ז"ל מפרש דהאי ונשא עונו הוא עון גזל דמפסיד לזה ממון ונושא עון גזל ומפורש בתוס' ז"ל