בית רידב"ז קכה

יג. ובזה נראה לפרש דברי הגהת מיימוני שהבאנו לעיל שראיתי שם בישוע"י בתשו' שני' של הגאון רצ"ה ז"ל מביא בשם הגאון מיאססי שלמד בביאורו דלמה לי' להגה"מ ז"ל להביא סיום הברייתא וחכ"א אין זה מן המובחר. דהא עיקר ראייתו מהא דאיתא במס' סופרים מוחקו וכותב השם במקומו. ובאמת שזה דקדוק עצום. ולענ"ד אפשר לומר דבאמת לא הזכירו ההגה"מ את מס' סופרים ורק גמ' דפרק הבונה [ותיבת ובמנחות צריך תיקון] ובגמ' דידן בשבת ובגיטין חסר דין זה דמוחקו וכותב השם במקומו ע"כ נראה דהגה"מ ז"ל לא נתכוין למס' ועיקר ראייתו הוא מהגמ' כמו שהיא כתובה לפנינו וכונתו הוא ע"פ מה שבארנו לעיל דהיכא דבכתיבה השני' מתקן הוה מחיקה לגבי כתב הראשון וא"כ ר' יהודא דאמר מעביר עליו קולמס ומקדשו ע"כ דסובר דמותר למחוק את השם שלא נתקדש. וחזינן דאף רבנן דפליגי עליו אמרו דאין זה מן המובחר והיינו דהחסרון להכשר הס"ת הוא בכתב השני דאין זה הידור ואנן בעינן ואנוהו אבל אי הי' בכתב השני ואנוהו לא איכפת להו מה דבזה מוחק את הכתב הראשון אלמא דגם לרבנן מותר למחוק את השם שלא נכתב בקדושה כנ"ל נכון בעז"ה בכונת הגה"מ ז"ל

שוב מצאתי בישועות יעקב או"ח סי' ל"ב אות י"ז שם תירוץ לקושית השב יעקב ז"ל הנ"ל כמעט כתירוץ נכדו הגרצ"ה ז"ל והקשה ע"ז ג"כ כדרך שהקשיתי אף באופן אחר והיינו דמתחילה ביאר דברי התוס' דחילקו בין היכא דמתקן בכתב השני או לא דהנ"מ הוא היכא דכתב הראשון עומד למחוק משום דהוא פסול אז חשוב כתב השני כתב אבל היכא דהכתב הראשון כשר ואינו עומד למחוק לא חשוב כתב השני כתב. ועפ"ז הקשה דמאי מקשה הגמ' וליעבר עלייהו קולמס מהא דר"י הא התם כיון דכתב הראשון הוא בפירוש שלא לשמה ועומד למחוק כדעת ההגה"מ שפיר מהני הע"ק דכתב השני חשוב כתב. אבל בההיא דר' אמי דאסור למחוק לא חשוב כתב השני כתב ולא מהני הע"ק עכ"ד ז"ל ותם אני לא אדע מה חסר לו בהסבר דברי התוס' שהוצרך לטעם דעומד למחוק הלא שפתי התוס' ברור מללו דהעיקר תלוי בכתב השני אם מתקן אם לא ולא תליא כלל אי כתב הראשון עומד למחוק או לאו. וגם ההסבר הוא נכון דהא הדיו השני מכסה את הדיו הראשון אלא דאין זה ניכר הילכך היכא דיש לנו תועלת ניכר בכתב השני חשוב כתב. ולדברי הישוע"י ז"ל לא ידענא איך יפרנס בגיטין דמאי עומד למחוק שייך התם ועיין בתוס' גיטין פ"ד ע"ב ד"ה ואם ובב"י אה"ע סי' קכ"ה ודו"ק וע"כ בענ"ד נראה כמשכ"ל נכון

יד. ובעיקר קושית הגאונים ז"ל הנ"ל נלענ"ד לתרץ בטוב טעם ודעת בעז"ה דקושיא מעיקרא ליתא, אך נקדים לבאר דברי הגמ' והראשונים ז"ל שלא נתבררו כל צרכן לפעוט כמוני. דהנה בהא דהקשה ר' ירמי' לר' אמי נהי דהפסיד שכר אזכרות שכר דס"ת כולה מי הפסיד כבר הקשו הראשונים ז"ל הרשב"א והר"ן מאי דעתי' דר"י אם נפסל הס"ת בכך הלא הפסיד גם שכר כולה ס"ת ואם לא נפסל גם שכר האזכרות לא יפסיד. והנה בשם הר"ח ז"ל הביאו דס"ל לר"י דסגי בהעברת קולמס, והא דמפסיד שכר אזכרות ביאר הר"ן ז"ל משום דהבעה"ב יוכל לאמר לו אני אעביר קולמס. ואהדר לי' ר"א דכל הס"ת פסולה ולא ביאר טעמו ולכן חזר ר"י והקשה וליעבר עלייהו קולמס. והרשב"א ז"ל תירץ עוד דס"ל לר"י דהא דבעינן באזכרות לשמה הוא רק למצוה מן המובחר אבל הס"ת לא נפסלה בדיעבד וע"כ שכר האזכרות מפסיד אבל לא שכר כולי' ס"ת

ולהלן אהא דאמר ר' אבהו לסופר שאמר גוילין לא עבדתי לשמן מתוך שנאמן אתה להפסיד שכרך אתה נאמן לפסול ס"ת הקשו בגמ' שם ומ"ש מדר' אמי ומשני התם איכא למימר טעי בדר"י הכא כיון דקא מפסיד כולי אגרא ואתא ואמר אימר קושטא קאמר עכ"ל הגמ' ופרש"י ש"י ז"ל התם איכא למימר דמשקר ונתכוין להקניט וסבור שלא יפסיד אלא שכר אזכרות כר"י אבל הכא גבי קלפים דיודע הוא שיפסיד כל שכרו ואתא ואמר אימר קושטא קאמר עכ"ל. וכפי הנראה לכאורה כונת רש"י ז"ל היא דהסופר טעה וסבר כדס"ד דר"י דרק האזכרות בלבד נפסלו יהי' מאיזה טעם שיהי' ומכיון שרק שכר אזכרות מפסיד דהוא הפסד מועט משקר ומתכוין להקניט את חבירו אף שגם חבירו לא יפסיד אלא הפסד מועט דהיינו האזכרות אבל בגוילים בלבד דליכא למיטעי ויודע שהוא מפסיד הרבה אף שגם חבירו מפסיד הרבה אמרינן דקושטא קאמר. והגבול בזה מה נקרא הפסד מועט ומה נקרא הפסד מרובה הי' נראה לכאורה בדעת רש"י ז"ל דהיכא דלבד ההפסד עוד ישאר לו שכר, אף דלחבירו ג"כ ישאר הרבה זה נקרא הפסד מועט ולא