בית רידב"ז קכג

מאי פריך הגמ' בגיטין נ"ד מאי שנא דבאזכרות שלא לשמן אין הסופר נאמן ובגוילין שלא לשמן נאמן הא איכא למימר דלפיכך בגוילין נאמן משום דבמה שאומר שלא הי' לשמן אינו נגד החזקה כיון דסתמא פסול וצריך לומר בפירוש לשמה מוקמינן אחזקה דלא אמר אבל באזכרות דסתמא כשר וע"כ שטוען הסופר שאמר בפירוש שלא לשמן זהו נגד החזקה יעוי"ש שנשאר בקושיא. ולפי דברינו לק"מ דלא בעינן כלל שיאמר בפירוש שלא לשמה אלא שאם הי' מתעסק ג"כ פסול ואין זה נגד החזקה

עכ"פ הרי נתברר לנו דסתמא ומכ"ש מתעסק פסול מדאורייתא כמש"כ דמגט ילפינן לה או מיתורא דכתבו לכם וכן מוכח להדיא מהתוס' ז"ל בע"ז ובמנחות שהקשו למה לי קרא לפסול נכרי לכתיבה הא עכו"ם אדעתא דנפשי' קא עביד והלא דעת התוס' דאדעתי' קעביד לא הוה רק סתמא ומוכח מזה דסתמא מדאורייתא פסול לדעתם ז"ל ולזה רמז הגרעק"א ז"ל בהגהותיו לסי' רע"ו

ט. וראיתי בתשו' הרדב"ז ז"ל סי' ע"ז שכתב בנידון דומה לזה וז"ל ומ"מ מודה אני שאם כתב השם סתם בלא כונה שאסור למחקו מפני שכתיבת האותיות מוליך אותם לקדושתן דומיא דשוחט הזבחים סתם דאמרינן סכין מוליך אותם למה שהן כו' אבל אם הי' צריך לכתוב שם וכתבו סתם בלא כונה נתקדש ממילא ומעביר עליו הקולמס ואפילו לדברי חכמים דלא פליגי אלא בזמן שנתכוין לכתוב יהודא דאלת"ה לפלגו בכותב השם בלא כונה ולאשמעינן דאפילו בכי האי לא הוה מן המובחר וכו' עכ"ל יעויש"ה. והנה הא דכתב דברתם אסור למחקו כן הסכימו גם האחרונים כמו שנביא דבריהם לפנינו בעז"ה אך כלל דבריו הקדושים לא זכיתי להבין מה שהביא ראי' משוחט הזבחים דאמרינן סכין מוליך אותם למה שהן זה אינו כלל, ונראה דכונתו ז"ל למה שכתב הרמב"ם ז"ל בפי' המשניות ריש זבחים דקרבנות צבור אין שלא לשמה פוסל בהן משום דסכין מושכתן למה שהן וביארו האחרונים ז"ל כונתו דהוא מפרש כך דברי הגמ' דזבחים ד"ו אבל מ"מ אין זה ענין כלל להך דהכא דשם בקרבנות צבור איירי והטעם הוא משום דלב ב"ד מתנה עליהם אף בפירוש שלא לשמן שאין זה שייך כלל בס"ת. ומה שהביא ראי' מדיוק פלוגתת ר"י וחכמים ג"כ לא אבין דהלא בגיטין כ' קאמר טעמא דרבנן דהוא משום ז"א ואנוהו והאי טעמא שייך בכל השמות הצריכים איזה תיקון ולדברי רב חסדא שם בודאי דלא מהני הע"ק וצע"ג [ועיין מה שכתבנו לקמן על דברי הפני יהושע ז"ל] ומצאתי להגרעק"א ז"ל בתשו' סי' ע' דפשיט לו דטעמא דחכמים דז"א ואנוהו הוא משום דאף בתיבה אחת הוה כמנומר ולדבריו ז"ל בודאי דאין מקום לדברי הרדב"ז ז"ל. אבל לענ"ד יש לעיין בזה דא"כ גם על איזה תיבה שתהי' אסור להעביר קולמס ואף אם נדחוק לומר דמנומר כזה הוא דוקא באזכרות א"כ בודאי אסור להעביר קולמס על אזכרות והאחרונים ז"ל לא כתבו כן עיין בפ"ת סי' רע"ו וגם מלשון הגמ' גיטין נ"ד דקאמר עד כאן לא קאמר' ר"י אלא בחדא אזכרה אבל דכולה ס"ת לא. ולדברי הגרעק"א ז"ל הול"ל כי 'פליג' ר"י כו' אבל דכולה ס"ת 'מודה' ודו"ק

היוצא לנו מכל מה שבארנו לענין נדון דידן דלא ידע כלל בעת כתיבתו שהוא כותב אותיות השם לכו"ע אין בו שום קדושה והוא פסול מדאורייתא. ואף אם הס"ת נכתבה לשמה מ"מ השם שלא נתקדש אין בו קדושת השם והוא רק כשאר כתבי הקודש

יוד. עתה נחקור בדין סתמא כזה אם מותר למחקו, הנה שם שלא נכתב בקדושה אם מותר למחקו כבר הביאו האחרונים ז"ל דברי הגהות מיימוני ריש פ"ו מה' יסוה"ת שכתב וז"ל רא"מ כתב ואם כתב אותיות של שם ולא נתכוין לקדש בכתיבתן אין בהן קדושה כדתניא בהבונה ובמנחות הרי שהי' צריך לכתוב את השם וכו' עד וחכ"א אין השם מן המובחר אלמא דבעיא כונה ע"ש בספרי עכ"ל, וביאור ראייתו היא מהא דתניא במס' סופרים פ"ה ה"ג בדין זה דהי' צריך לכתוב כו' מוחקו וכותב השם במקומו. הרי להדיא דמותר למחוק את השם שלא נתקדש. כן ביאר הגר"א ז"ל בסי' רע"ו סק"ו וכל האחרונים ז"ל ועיין לקמן בדברינו מה שנלענ"ד בביאור ראיית ההגה"מ. עכ"פ הא ברור דכונת ההגה"מ להתיר מחיקת שם שלא נתקדש. והנה לדברי ההגה"מ ז"ל צריך לומר הא דהי' כתוב על ידות הכלים דצריך גניזה וכן הי' כתוב על בשרו אסור למחוק איירי בנכתב בקדושה כן כתב הט"ז ז"ל סי' רע"ו סק"ב ובמחנה אפרים ז"ל בהגהותיו ליו"ד ועיין בשו"ת חות יאיר סי' ט"ז שפקפק על ההגה"מ והט"ז ז"ל מגמ' דערכין ד"ו ודבריו ז"ל לא נתחורו