בית רידב"ז קכא

וגם מפסוק וכתוב זאת בספר לא ידענא איך מצינן למילף ועיין במנחות דל"ב ברש"י ותוס' וי"ל בזה, עכ"פ צריך ביאור דברי הגמ' דנין כתיבה הנוהגת לדורות וצ"ע

ד. והא דבעינן באזכרות ביחוד לשמן והוא מגמ' דגיטין דנ"ד דמשמע דאף דכל הס"ת כתיבה לשמה בעינן באזכרות ביחוד לשמה נראה לי פשוט וברור דהוא ג"כ דאורייתא כיון דילפינן דבעי לשמה בעינן בכל דבר לפי ענינו, וע"כ באזכרות דהם קדושים וקדושתן חמורה, ואסור למחקם בעינן בהו ביחוד לשם קדושתן ולא סגי בלשמה דכל הס"ת דאם לא יהי' האזכרות לשמן אף דיהי' עליהם קדושת שאר הספר יהי' מותרים במחיקה כדין שאר כתבי הקדש דאינם אסורים במחיקה רק מדרבנן כמבואר ברמב"ם ז"ל פ"ו מיסוה"ת וע"כ בעי בהו ביחוד לשמה שתחול עליהם קדושתם המיוחדת להם ואם לא נתקדשו אף דכל הס"ת נתקדשה מ"מ אין על השמות רק קדושת שאר הספר ולא סגי בהכי והבן. וראיתי בס' משנה ברורה סי' ל"ב שהביא משם ס' דבר שמואל דקידוש השמות הוא מדאורייתא ולא הביא טעמו אך כמ"ש נכון בסברא בע"ה

ה. עתה נחקור בדין סתמא. הנה בתוס' גיטין מ"ה ב' ד"ה עיבוד משמע דפשיטא להו דסתמא כשר ובתוס' ע"ז כ"ז פשיטא להו דסתמא פסול בין בכלל הס"ת ובין באזכרות והוא מסוגיא דגיטין נ"ד. ובמנחות מ"ב יש בתוס' ג' תירוצים לחד תירוץ סתמא פסול ולתירוץ ב' סתמא כשר ולתירוץ ג' בכלל הס"ת סתמא כשר אלא דבאזכרות דוקא בעי לשמה ולא מהני סתמא וכתירוץ זה האחרון כתב ג"כ במרדכי הובא בב"י סי' רע"ד בשם רבינו שמשון ז"ל וס"ס הוא מש"כ שם רש"י ועיין בט"ז ובנה"כ שם באריכות, ואין פסקינן דסתמא פסול ואף הש"ך והב"ח ז"ל לא הקילו היכא דלכה"פ חשב לשמה אבל בסתמא מודו דפסול

ונחזי אנן הנה מצד הסברא נראה דסתמא כשר כמו בקדשים דהא כיון דהקלף מעובד לשמו ואסור לכתוב עליו דברי חול [ועיין בתשו' רעק"א ז"ל סי' ב'] א"כ אינו עומד לדבר אחר אלא לס"ת, ומיבעי לן למימר דסתמא לשמה קאי וביותר לפי מה שכתב הגאון טורי אבן ז"ל ר"ה כ"ט א' כללא בהאי מילתא דסתמא לשמה היינו דהיכא דאם עשה שלא כמצותן בטל מצות דבר זה לגמרי כגון גבי קרבן דאם עשאו שלא לשמו נפסל קרבן זה וכן גבי מילה אם נעשית בפסול הרי בטלה מצוה זו לגמרי ע"כ סתמא לשמה קאי אבל גבי גט דאם יפסל זה יעשו גט אחר ע"כ סתמא לא לשמה קאי א"כ גבי ס"ת כיון דהיא פסולה בשלא לשמה וכן האזכרות נפסלין בשלא לשמן מיבעי לן למימר דסתמא לשמן הוו. ולכאורה לפי סברת הטו"א ז"ל יהיה מוכח מזה חדא מתרתי או דסתמא כשר או דמותר למחוק את השם שנכתב סתמא ודו"ק עכ"פ הא טעמא בעי למה פסקינן דסתמא פסול

ו. והנלענ"ד בזה לפי מה שכתבנו לעיל דהא דבעינן כתיבה לשמה ידעינן מהגז"ש כתיבה כתיבה מגט לפירש"י ז"ל אפשר לומר דגם הא דסתמא פסול ילפינן מגט כי היכי דבגט סתמא פסול ה"נ בס"ת. ואף דמצד הסברא לא שייך כלל ילפותא בזה כיון דהא דסתמא פסול בגט הוא משום דסתמא לאו לשמה קאי והוה כאילו חשב בפירוש שלא לשמה ובס"ת הא כתבנו דהדעת נותנת דסתמא לשמה קאי והוה כאלו חשב בפירוש לשמה וא"כ לא שייך כלל למילף ס"ת מגט בזה. אבל באמת כבר העירותי בלמדי מס' זבחים דלכאורה צריך ביאור לדעת רש"י ז"ל ודעימי' דמחשבת קדשים בעי אמירה בפה ולא סגי במחשבה איך יתכן לומר סתמא לשמה קאי בשעה שהוא חושב בפירוש לשם קרבן אחר ואמרתי אז דבאמת הא דבקדשים סתמא כשר ובגט סתמא פסול לאו מסברא לחוד דידעינן אבל יש ע"ז לימוד מקראי דהא אמרינן שם ד"ג ודמ"ו דחטאת ששחטה לשם חולין כשרה דאמר קרא ולא יחללו את קדשי בנ"י קדשים מחללין קדשים ואין חולין מחללין קדשים וביארו שם בגמ' הטעם דלפיכך כשר משום דדל חולין מינייהו הוה סתמא וכשר וא"כ מוכח מהאי קרא להדיא דסתמא כשר בקדשים [ובזה אפשר לבאר דברי הרמב"ם ז"ל פ"ד מה' מעה"ק ה"י שכתב דינא דסתמא בעולה ובשלמים דמשמע מזה דבפסח וחטאת סתמא לא עלה לבעלים לשם חובה שכבר עמד ע"ז בכס"ז ונשאר בצ"ע ובאמת גם בהלכה י"א משמע קצת כן וע"כ תירוץ הלח"מ ז"ל דחוק ולפי דברינו י"ל דהנה בשחט לשם חולין לא נתבאר היאך דינו בעולה ושלמים אם עלו לבעלים לשם חובה ומהרמב"ם ז"ל בפ' ט"ו מה' פסוהמ"ק ה"ד וי"א דכתב גבי חטאת ופסח דלא עלו לשם חובה. וגבי עולה ושלמים לא הזכיר דין זה נראה דאה"נ דעולה ושלמים