בית רידב"ז קיט

היינו שלא ידע כלל בעת כתיבתו שהוא כותב אותיות הש"ס גם בתחילת כתיבת הס"ת לא אמר וכל האזכרות שבה כתיקון הט"ז ז"ל סימן רע"ד מה דינו

הנה בהשקפה ראשונה רציתי לדון בזה ספק ספיקא ולהכשירו חדא דילמא סתמא כשר אף באזכרות כדמשמע לחד תירוצא בתוס' מנחות מ"ב דבור המתחיל ואל, ואת"ל כאינך תירוצי דסתמא פסול דילמא לא בעי לשמה רק בשם הוי לחוד ולא בשאר שמות כדמשמע מדברי הנימוקי יוסף הביאו הב"י סימן רע"ו וכן כתב הרדב"ז להדיא בסי' ק"ב עיין בח"י הגרעק"א ז"ל שהסכים כן להלכה, ואף שבפתחי תשובה שם אות ב' הביא בשם בר"י ז"ל שמסיק מ"מ מידי ספיקא לא נפקא. כן רציתי לדון בזה לכאורה, אך הסופר אמר לי בשם ס' משנת אברהם שמביא מכמה תשובות ומס' יד מלאכי דאין לסמוך על הרדב"ז ז"ל בזה כלל אפילו לעשות מזה סני' לס"ס. ועיינתי בס' יד מלאכי ודבריו נכונים מאד כן נראה מדברי הגר"א ז"ל ועיין בקובץ פ"א מהל' תפילין וכן הך ספיקא דסתמא כשר גם כן לא ברירא לי לכן משכתי ידי מזה ונתתי אל לבי לעיין בהך דינא בעזרת החונן לאדם דעת ומאתו ית' אבקש שלא אכשל בדבר הלכה ח"ו בא"י למדני חקיך

וראשונה עלינו לברר או הא דבעינן לשמה הוא מדאורייתא או מדרבנן עיין בחי' הגרעק"א ז"ל שהביא ספק זה בשם ס' דבר שמואל ואינו אצלי

הנה הגאון פמ"ג ז"ל בפתיחה להלכות תפילין וכן בא"א ס' ל"ב ס"ק י"ג ול"ב נקיט בפשיטות דבין העיבוד בין הכתיבה הוא רק מדרבנן והיינו משום דעיבוד פשיטא לי' דהוא רק מדרבנן מתשובת הרמב"ם ז"ל פ"א מה"ת יעיי"ש בכס"מ ומלשון הגמ' גטין מ"ה ורשב"ג עיבוד לשמה בעי כתיבה לשמה לא בעי משמע דכתיבה מעיבוד ילפינן ע"כ גם כתיבה רק מדרבנן רק שבלבוש משמע דיליף מציצית ומשמע דמ"הת עכת"ד ז"ל יעיי"שה, ולענ"ד במחכ"תה לא יצא בזה חובת העיון כל הצרוף דהנה בעיקר הך דינא אי בעי כנ"ל לשמה גבי עיבוד וכתיבה נחלקו אבות העולם הראשונים ז"ל עיין במאור ומלחמות וריטב"א ז"ל פ"ק דסוכה ותמצית דבריהם ז"ל דהרמב"ן ז"ל ס"ל דכיון דלא כתיב לך לשם חובך גבי תפילין ומזוזות לא בעי כלל לשמה ורק בס"ת דכתיב כתבו לכם דרשינן לשם חובתכם ע"כ בעי לשמה והמאור ז"ל כתב דכל הדברים שהם עיקר המצוה בעינן בהו לשמה והריטב"א ז"ל הוסיף עוד וז"ל דדוקא גבי דברים שאין עצמן דבר שבקדושה והן נזרקין בעינן דליכתוב קרא בהדיא דבעינן עשיה לשמה והיכא דלא כתב לשמה לא בעינן לי' אבל דברים שבקדושה כגון תפילין ספרים ומזוזות מסתמא משמע דבעינן בהו לשמה כקדשים עד דאיכא קרא או גמרא דלא בעינן לשמה עכ"ל וגמרא ר"ל הלכה למשה מסני כדמוכח דבריו דלרבנן הללמ"מ דתפילין לא בעו לשמה הרי מפורש יוצא מדברי אלו הראשונים ז"ל דמאן דבעי לשמה הוא מדאורייתא וכיון דנקטינן להלכה דגם עיבוד בעי לשמה הוא מדאורייתא וכן מוכח נמי מהתוספות ז"ל דפסקו כרשב"ג דבעי עיבוד לשמה והם בעצמם הקשו מנ"ל דילמא ציצית שאני דכתב בהו לך לשם חובך עיי' מנחות מ"ב דבור המתחיל כתנאי וד"ה עד יעיי"שה

ובדעת הרמב"ם ז"ל הי' נראה לכאורה כדברי הפמ"ג ז"ל דהוא מדרבנן וכן ראיתי בתשו' רעק"א ז"ל סי' ס"ט דכתב ג"כ דהרמב"ם ז"ל סובר דעיבוד לשמה הוא רק מדרבנן והיינו מדחילק בין ס"ת ותפילין למזוזה ואי מדאורייתא הוא לא שייך לחלק אולם לענ"ד אין זה מוכרח כלל ואדרבה יותר משמע דגם הרמב"ם ז"ל סובר דעיבוד לשמה הוא מדאורייתא דז"ל הרמב"ם ז"ל בתשובתו בהחילוק שבין ס"ת ותפילין למזוזה לפי שעצמו של ס"ת ועצמן של תפילין הם המצוה בי' ועצמה של מזוזה אינה המצוה ולא תחשב מצוה אלא מפני שהבית חייב בי' עכ"ל והכס"ם ז"ל תמה עליו דמנין ליה לרמב"ם ז"ל לאמר כן. גם על מה שכתב הרמב"ם ז"ל תחילה דלא נשמע במזוזה עיבוד לשמה כתב בכס"מ דלא מכרע מידי יעיי"ש

אבל לע"ד נראה ברור דהרמב"ם ז"ל סבירא לי' ממש כסברת הריטב"א ז"ל הנ"ל דכל מילי שאין עצמן דבר שבקדושה והן נזרקין ור"ל ציצית דאין גופן מצוה אלא בהצטרפות הבגד בעינן דליכתוב בהו קרא בהדיא דליבעי לשמה, וע"כ