בית רידב"ז קיז

הרי בפירוש דלא דמי שליח לבעל גופה וע"כ אף דבפ' המגרש הסכים להרב אלפס ז"ל מ"מ גבי שליח חשש לדעת ר"ת ז"ל דצריך ליתנו לה בפני שנים כדי להחזיקה גרושה בפני שנים וי"ל דגבי השליח גם הרב אלפס ז"ל מסכים דצריך ע"מ ואם כן בנ"ד ליכא שום פלוגתא בזה ולכל הדיעות ע"מ בעינן (וראיתי בנו"ב ז"ל שכתב אפשר לפרש לשון הירושלמי הוא עצמו שהביא את גיטן א"צ ליתנו לה בפני שנים בלשון בתמי' אבל המפרשים ז"ל מפרשין בניחותא) אבל מ"מ מסתבר דלא חמיר שליח מבעל אלא בדאפשר אבל לא בדלא אפשר כגון בדיעבד אם נתן בלא ע"מ ונקרע הגט בדיעבד כשר לדעת הרב אלפס ז"ל וראי' מרבינו הגדול הרמב"ם ז"ל דהוא בשיטת הרב אלפס ז"ל ופסק בפ"ו מה"ג הט"ו וז"ל עבר השליח ונתנו לה בינו לבינה יטלנה הימנה ויחזור ויתננו לה בפני שנים ואם מת הואיל והגט יוצא מת"י מקוים בחותמיו הר"ז גט כשר עכ"ל

וכתב הה""מ ז"ל הא דבדין הבעל לא כתב כן ושם כתב שיש מן הגאונים ז"ל שסוברים שהוא פסול כשנתן בלא עדי מסירה ונראה שחשש רבינו ז"ל כאן לסברתם היכי דאיפשר כיון שהבעל לא נתן לה ע"כ ובלי ספק שמקורו של הרמב"ם ז"ל הוא מהירושלמי הנזכר ולפיכך מחלק בין שליח לבעל בנתן לה בינו לבינה והרי דלא החמיר בדיעבד רק בדאיפשר אבל אם מת השליח או נקרע הגט אף בשליח אינו מעכב בדיעבד אבל מ"מ משמע מל' הרשב"א והר"ן ז"ל דאזלו בשיטת הרב אלפס ז"ל דמ"מ חשש לדעת ר"ת ז"ל שכן מסקי בלשונם שכן דעת ר"ת ז"ל ודעת ר"ת הוא בתוס' דף ד' עמוד א' עיין שם ושם סבירא ליה לר"ת דתמיד צריך ליתן לה בפני שנים דאין דבר שבערוה פחות משנים

ועכשיו שביארנו כל השיטות ז"ל כעת נבאר בע"ה לענין דינא בנ"ד

דלכאורה יש להכשיר הגט בנ"ד מכח ספק ספיקא דפלוגתא דרבוותא ז"ל דבשו"ע סי' קמ"ב מביא הרמ"א ב' שיטות באם שיש לשליח הרשאה אם צריך לאמר בפ"נ ובפ"נ וכתב בשם הרשב"א והמרדכי ז"ל דא"צ לאמר בפ"נ ובפ"נ ובשם הריב"ש ז"ל דצריך לאמר בפ"נ ובפ"נ ומסיק וכן נוהגין כהריב"ש ז"ל עיין שם. (מה שמצוין בשם הרשב"א ז"ל לא מצאתי בהרשב"א ז"ל ואין מוכרח מתשו' הרשב"א רק בבאו ב' עדים על השליחות לפני בית דין ולא בהרשאה בכתב וא"ל בהרשאה מודה הרשב"א להריב"ש ז"ל. ואולי טעות הדפוס הוא מה שמצוין הרשב"א ז"ל ואך במרדכי ז"ל לבד כתוב מפורש כן ומצאתי בס' ממא"ל ז"ל שמקשה ג"כ כן ושמחתי שכונתי לדעתו ז"ל

) וא"כ לכאורה י"ל דהוי ס"ס בספק פלוגתא דרבוותא ז"ל שמא הלכה כמאן דאמר דבהרשאה אין צריך כלל לאמר בפני נכתב ובפני נחתם דאפי' אם תמצי לומר כהלכה כמאן דאמר דצריך לאמר בפני נכתב ובפני נחתם שמא הלכה כמאן דאמר דבדיעבד לא בעינן כלל לע"מ ושפיר חשוב נתינה אף בלא עדי מסירה ומועיל הקיום של בית דין אף בעדי מסירה קרובים לדיינים דהא אין הדיינים מקיימין הגט על ידי עדי מסירה דאפילו בלא עדי מסירה נמי חשוב נתינה וס"ס המתהפכת הוא אבל באמת זה אינו דהא כתב הפמ"ג ז"ל בסי' ק"י בשם ת"ה דוקא בשוין הפוסקים ז"ל בחכמה ובמנין יש לעשות ס"ס בפלוגתא דרבוותא ז"ל אבל בשאין שוין בחכמה ובמנין אין לעשות ס"ס ומביא בשם כנה"ג ז"ל דבכל מקום שפסק הרב ז"ל היפך ממה שכתב המחבר ז"ל אין לעשות ממנו ספיקא וס"ס שמא הלכה כהמחבר ז"ל וכבר קבלנו עלינו לפסוק כהרב ז"ל ומסיים הפמ"ג דצריך המורה ליזהר בספק פלוגתא כי הרדב"ז ז"ל כתב דאין לעשות ספק פלוגתא דא"כ אין לך דין שאין בו ספק ומכל מקום אם שניהם שוין הוי ספק גם במקום שהרב ז"ל בהגה כתב דהמנהג החמיר או לשון דמשתמע דחומרא בעלמא הוא ולדינא סובר דעיקר להקל אף דקבלנו עלינו החומרא מכל מקום ספיקא הוי וכשיצטרף עוד ספק הוי ס"ס עיין שם

ואם כן בנ"ד א' דלו יהיבנא דהמנהג דכתב רמ"א ז"ל להחמיר אף שיש הרשאה דצריך לומר בפני נכתב ובפני נחתם הוא מצד חומרא בעלמא לדעת קצת מחכמים ז"ל (ויש לפקפק בזה ואכמ"ל) על כן אין לעשות ס"ס בנ"ד כי אין שוין הפוסקים ז"ל במובן דדעת הסוברים