בית רידב"ז קטז

בפ"נ ובפ"נ בזה אין שייך הזמה ואם דיעידו על המסירה דלפנינו מסר הבעל הגט לאשתו ביום פלוני להתירה לעלמא או דלא הי' תנאי בדבר שיכול להזדייף וכדומה בזה לא יכולין להיות בעצמם דיינים דאין ענ"ד זולת דקיום שטרות דבקיי"ל דאין ענ"ד מגזה"כ ועמדו שני האנשים או מוהיה ביום הנחילו וגם הרשב"א ז"ל כ' האי גזה"כ בב"ק דף ז' ע"ב עיי"ש. וא"כ לא שייך האי הגע עצמך גבי ענ"ד לפיכך עד דע"מ נעשה דיין בקיום הגט ולא שייך ביה הגע עצמך דאם הוזמו דאין מציאת להזמה בענ"ד אבל בע"מ קרובים לדיינים של קיום הגט שייך שפיר הגע עצמך באם הוזמו לא מפיהם נהרגים דיש מציאות להזמה שיעידו על המסירה שבפנינו מוסיר לה הגט ביום פלוני להתירה לשוק ואם היה כתוב על דבר שיכול להזדייף יעידו ע"מ להתירה לעלמא כדמשמע בש"ס בכמה דוכתי ויש מציאות להזמה שיעידו על המסירה לפני ב"ד ואם יועיל עדותן בדבר המסירה לפני בית דין קרוביהם בדבר הקיום של בפני נכתב ובפני נחתם להתירה לעלמא הגע עצמך באם הוזמו לא ישלמו על פי קרוביהן (ואין לומר דבזמן הזה אין מציאות להזמה ע"י ע"מ עכשיו נוהגין לקרוע את הגט ולהצניעו בב"ד וב"ד נותנין לה מעשי ב"ד. זה אינו דכיון דבזמן התלמוד לא הוו מצניעין את הגט אלא היה תחת ידה כדי לאינסובי בי' כדאיתא במסכת ב"מ דף י"ח עיין שם ואם כן הי' מציאת להזמה דע"מ דהיו צריכין לעדותן בשהבעל מערער על הגירושין או בדבר שיכול להזדייף וכדומה בכמה פרטים אף דבזה"ז אין מציאות לעדותן ואין מציאת להזמה מ"מ כיון דבזמן התלמוד היה מציאת להזמה דע"מ גם בזה"ז פסול בע"מ בעדות שאאי"ל דהא קיי"ל בפוסקים ז"ל עיין שם בשו"ע חו"מ ס' ל"ג ומ"ו ובכמה מקומות דגם בזה"ז פסול עדות שאאי"ל הגם דבזה"ז לא שייך הזמה דקיי"ל כר"ע דעדים זוממין קנסא הוי ואין פוסקין עתה בזה"ז דין כאשר זמם מ"מ אם העידו בענין שהי' בזמן סנהדרין דין כאשר זמם בעינן גם עתה עדות שאי"ל ואם לאו לא מקבלין עדותן והכי מוכח מכמה פוסקים ז"ל עיי' בנו"ב ז"ל סי' ע"ב

והטעם נראה לי דכיון דכל עיקר אנן שליחותיהו קאעבדינן אין לנו לקבל עדות רק על אופן שהיו הם מקבלים וע"כ עדות שאאי"ל לא הוי עדות אף בזה"ז וע"כ בנ"ד נמי כיון דבזמן התלמוד היו ע"מ שקרובין לדייני קיום פסולין משום עדות שאאי"ל משום מציאת הזמה אף בזמן הזה פסולין אף שאין מציאות להזמה כמו שאין מציאות בזמן הזה דין הזמה דכאשר זמם וקיי"ל במקום שאין דין הזמה לא בעינן עדות שאי"ל עיי' בתוס' ז"ל ריש מסכת מכות ואעפ"כ פסול אף בזה"ז עדות שאאי"ל וז"ב

היוצא לנו מכל מה שכתבנו שבנ"ד הגט פסול בין לדעת הרשב"א ובין לדעת הר"ן ז"ל משום דדייני הקיום צריכין לדין על פי עדי מסירה קרוביהן ולדעת הר"נ ז"ל הוא משום פסול דצירו' קורבא בתרי גברא כנ"ל ולדעת הרשב"א משום עדות שאאי"ל והכא בע"מ מציאות להזמה לאו דבר רחוק כנ"ל ועוד דהרי הרשב"א ז"ל דמכשיר עדי קיום הקרובים לרייני קיום הוא רק להלכה ולא למעשה וכן איתא מפורש בתשו' רשב"א ז"ל סימן תתקס"ט וכן כתב הבאר הגולה ז"ל בסי' מ"ו וכ"כ בחידושי הגהות בטור ז"ל עיין שם

וע"כ לדעת הפוסקים ז"ל דחולקין על הרב אלפס ז"ל וס"ל דאף בדיעבד פסול בלא עדי מסירה הגט זה פסול דהא מחוסר הקיום של בפני נכתב ובפני נחתם דהא אין הבית דין יכולין לפסוק הקיום על פי עדי מסירה קרוביהן כנ"ל

ולכאורה י"ל דהר"ן ז"ל סבירא ליה כשיטת הרב אלפס ז"ל דבדיעבד כשר אף בלא ע"מ דהא הסכים עמו בפ' המגרש אבל מ"מ בפרק קמא דגטין מסיק אלא שבירושלמי אמרו דאף לר"מ צריך ליתנו לה בפני שנים כדי להחזיקה גרושה בפני שנים וכן דעת ר"ח ז"ל עכ"ל משמע דחשש עכ"פ ע"פ דעת הירושלמי דבעינן שנים אף לר"מ ולכאורה י"ל דלא חשש לזו רק בשליח שמביא את הגט ואימתי מסכים לדעת הרב אלפס ז"ל דוקא כשהבעל בעצמו נתן לה משא"כ בשליח דכן איתא מפורש בירושלמי טעמא דר"י כדי להחזיקה גרושה בפני שנים וזו נשנית גבי שליח ובסוף הסוגיא שם מסקינן הוא עצמו שנתן לה גיטה א"צ ליתנו לה בפני שנים כדי להחזיקה גרושה בפני שנים עכ"ל.