בית רידב"ז קטו

א"כ לפ"ז בדייני קיום קרובי לבע"ד פסולין בג' כמו בעלמא וע"כ נ"ל דשתי שיטות הנאמרים ברשב"א ז"ל לענין צירוף קרוב להשליח לדיינים דשיטה ראשונה כתב דאין הקרוב מצטרף כמו אשה ובשיטה שני' כתב דקרוב השליח מצטרף לדיינים זולת אשה תלי בב' תירוצים האחרונים שמסיק הרשב"א ז"ל דלתירוץ הראשון שליח הקרוב מצטרף לדיינים זולת האשה דלאו בת ב"ד היא כלל כמו שמבואר כוונתו שבתירוץ הראשון שבר"נ ז"ל עיי"ש אבל לבתר תירוץ השני משום דלא שייך למיקל משום עיגונא בדיינים ע"כ גם קרוב אינו מצטרף לדיינים וזה ברור כשמש (ועיין בתומים ז"ל סי' מ"ו ס"ק ק"ג הטעם דרשב"א ז"ל דדיינים קרובים לבע"ד בעלמא פסולין ועדי קיום הקרובים לבע"ד כשירים הוא ג"כ מטעם הזה דעדי קיום אם לא מצא מי שיכיר חתי' העדים זולת הקרוב מה יעשה ע"כ הקילו אבל בדינים למה נקל הלא ימצא הרבה דיינים והוא כסברת הרשב"א ז"ל הנ"ל

) ולשון הרשב"א ז"ל בחידושיו בענין הזה מיטעה קצת כמו שכ' הש"ך ז"ל סמ"ו ס"ק נ' ועיי' בש"ך ז"ל שם ובאי"ת ז"ל שם דחולקין בכוונת הרשב"א ז"ל ובאמת ע"פ תירוץ הב' מסתייעא להש"ך וע"פ תירוץ הא' מסתייעא להאו"ת ז"ל ועיין בר"נ ז"ל שם בריש גטין דכתב שם שיטה הב' דהרשב"א ז"ל ותירוץ הראשון הנ"ל וזה כדברינו ברור

אבל על כל פנים ברור הדבר בלי ספק דלתירוץ בתרא דהרשב"א ז"ל גם קרוב אינו מצטרף לדייני קיום וא"כ בנ"ד גם להרשב"א ז"ל ע"מ הקרובים לדיינים פסול ולא דמי לעדי קיום הקרובים לדייני קיום משום דאופן דהזמה הוא דבר רחוק משא"כ בע"מ דאינו דבר רחוק אופן הזמה. והא דאיתא בש"ס בפני כמה נותנה לה וכו' בפני שנים או בפני שלשה סוגיא זו אינו אליבא דר"מ דס"ל דעדי חתימה כרתי אבל אליבא דר"א דע"מ כרתי בעינן שנים ע"מ מלבד ב"ד דהב"ד עצמן אינן יכולין להיות עדי מסירה משום עדות שאי אתה יכול להזימם דלשיטת הר הרשב"א ז"ל בענ'"ד נמי שייך הפסול דעדות שאאי"ל למ"ד עדים הקרובים לדייני קיום שם כשר ולא חיישינן לעדות שאאי"ל משום דענ"ד בקיום שטרות ואין לך קרוב גדול מזה והחולקים ז"ל ס"ל דלא קפדינן אעדות שאאי"ל אלא בזמן שאחרים מעידין בפניהם ולא בזמן שדנין ע"פ ידיעת עצמן עיי' בר"נ ז"ל בפ' האשה שנתארמלה שכתב כן עיי"ש

וא"כ לדעת הרשב"א ז"ל דבענ"ד נמי קפדינן אעדות שאאי"ל רק דבקיום שטרות הקילו ומטעמו ז"ל דאופן הזמה הוא דבר רחוק בקיום ואם כן בע"מ דאופן הזמתם הוא אינו דבר רחוק שייך שפיר עדות שאאי"ל א"כ אין יכולים ב"ד לקיים הגט ע"פ עצמן כמו ע"פ ע"מ קרובים רק הסוגיא אזלי אליבא דר"מ ולהחולקים ז"ל אתיא שפיר כר"א ודייני קיום הן עצמן ע"מ משום דלא קפדינן על עדות שאאי"ל רק בעדות אחרים שמעידין לפניה ולא ע"י עצמן. א"כ והוא העיקר דאפילו להרשב"א ז"ל אתיא הסוגיא כר"א דעדי מסירה כרתי ומכל מקום סגי בשלשה דיינים והן עצמן ע"מ ולא חשיב עדות שאאי"ל

דלכאורה צ"ב להבין שיטת הרשב"א ז"ל ובעה"מ ובעל העיטור ז"ל דדעת בעה"מ ז"ל ובעה"ט ז"ל דאפילו במעידין על החתימות בטב"ע נמי שפיר שייך עדות שאאי"ל משום מציאות דהזמה דשייך בו כגון לפנינו חתמו ביום פלוני וע"כ כיון דהזמה שייך בהו ע"כ אפילו בהעידו בטב"ע נמי הוי עדות שאאי"ל משום לא פליג וקשה מנין להם הגזירה הזאת וכי מאיזה מקום למדו כן דאמרינן לא פליג וגם הרשב"א ז"ל כתב הטעם דמציאות דהזמה הוא דבר רחוק הא לא"ה שייך לא פליג מנ"ל לגזור כן והדבר פשוט דלמדו כן מהירושלמי המובא ברב אלפס בפ' ז"ב וכר"נ ז"ל בפרק האשה שנתארמלה הנ"ל מנין שלא יהא העדים קרובים לדיינים הגע עצמך אם הוזמו אין נהרגין ע"פ ע"כ וא"כ הא תינח בעדות דשייך בהו הזמה אבל בעדות דלא שייך הזמה כגון אם לא ידעו בחקירות בד"מ אם כן לפי זה יכולין העדים להיות קרובים לדיינים ואלא ע"כ לא פליג משום הגע עצמך דאם יהי' מציאת להזמה לא מפיהן הן נהרגין וע"כ דאמרינן לא פליג

וא"כ לפי זה בענ"ד בקיום שטרות דהם עצמם הוי ע"מ אין מציאת להזמה ולא שייך הגע עצמך אם הוזמו דבאיזה אופן יהי' בעדי מסירה מציאת דהזמה אם דיעמדו בעת מסירת השליח שיאמר