בית רידב"ז קיד

שייך זה דלא שייך הזמה בקיום דרוב קיומים הוא ע"פ טביעת עין שמכירין את החתימות ולא שייך בזה הזמה זולת כשמקיימין באופן זה בפנינו חתמו העדים ביום פלוני וזה דבר רחוק ע"כ לא חיישינן בזה וכן איתא מפורש דעת הרשב"א ז"ל כר"נ ז"ל סוף פרק האשה שנתארמלה הנ"ל וביאר יפה באו"ת ז"ל בס' מ"ו ס"ק ס"א ב' וז"ל שם לדעת הרשב"א ז"ל אפילו הן מעידים דלפניהם חתמו ביום זה דבאופן זה שייך הזמה מ"מ כיון דרוב הוא ע"פ טביעת עין דלא שייך הזמה לא חששו להמקרה הזה שהעידו שבפניהם חתמו ולא גזרו אף בזה ודעת הר"ן ז"ל וסייעתו ז"ל דאף בהעידו בטב"ע על החתימות דבזה לא שייך הזמה מ"מ כיון דבהעידו דלפניהם חתמו ביום פלוני שייך הזמה ע"כ משום לא פלוג אפילו שהעידו בטב"ע מ"מ פסול בקרובים משום עדות שאאי"ל וכ'"כ בסמ"ע ז"ל עיין שם ונמצא דכל עיקר קולא שהקיל הרשב"א ז"ל בעדי הקרובים לדייני קיום הוא משום משום דלא שייך הזמה בקיום דרוב עדות הוא בטב"ע ולפי זה בע"מ הקרובים לדיינים דסתם עדי מסירה הוא להעיד שבפנינו נמסר הגט להאשה ביום פלוני וע"כ כשר שיכול להזדייף וכל הש"ס מלא מזה וא"כ שייך בהו הזמה ואיני דבר רחוק וכיון דאיני דבר רחוק ושייך בהו הזמה (כמו שאבאר לקמן בע"ה) אם כן לפ"ז אפילו כשלא העידו עדיין ג"כ שייך הזמה כיון דכל עיקר טעמו של הרשב"א ז"ל דס"ל דלא שייך הזמה בעדי קיום באופן דשייך הוא דבר רחוק ע"כ לא חיישינן ולא שייך לא פלוג אבל בע"מ דשייך הזמה והאופן דשייך הזמה גבייהו איני דבר רחוק לא שייך לטעמא של הרשב"א ז"ל ונמצא דאף לדעת הרשב"א ז"ל בע"מ קרובים לדיינים ג"כ פסול משום טעמא דעדות שאאי"ל ול"ל דלדעת הרשב"א ז"ל כשר מטעם דס"ל בפרק קמא דגטין דבגט אפילו דייני קיום קרובים לבע"ד נמי כשר הגם דבעלמא דייני קיום הקרובים לבע"ד פסול מ"מ הכא כשר בגט כמו שהקילו בהבאת הגט ובעדות דוכתב לשמה ומקוים הוא וכשר עד כאן לשונו

וכונתו מבואר כר"נ ז"ל דבגט קיל מבכ"מ דבכ"מ עדי קיום הקרובים למלוה כשר אבל בע"ד עצמו כמו המלוה בעצמו איני נאמן לקיים השטר ואילו הכא בגט קי"ל דבע"ד בעצמו נאמן לקיים דקיי"ל האשה עצמה מביאה את גיטה וכו' וע"כ דייני קיום הקרובים לבע"ד כשירין ג"כ בגט וע"כ יכולין דייני קיום להיות קרובים לבע"ד בגט כמו שנאמן הבע"ד גופא על עדות קיום

אבל מכ"מ בע"מ דהבע"ד גופה אינו נאמן בגט מהיכי תיתי לאכשורי ע"מ שקרובים לדיינים עיין בריב"ש ז"ל סי' ר"מ שכתב בהדיא שלא הקילו חכמים בגט אשה רק קולא זו של שליח שמי שהוא שליח יהא נאמן לקיימו בדבר זה לבד הוא הקולא של גט אבל למילף קולא אחריתי שיהא נאמן להעיד בפני נכתב ובפני נחתם בכתב זה לא שמענו רק מה שאמרו חכמים לבד שהשליח נאמן על הקיום אף שהוא קרוב וע"כ נאמן על הקיום להיות עד או דיין בקיום למשוי' לי' גט כשר ע"ז האמינו חכמים לשליח אף שהוא קרוב למשוי' לי' גט כשר הן בעדות הן בדיינות סוף כל דבר לא מצינו רק קולא זאת דהשליח מהימן למשוי' לי' גט כשר בקיומו הן להיות עד הן להיות דיין על קיום אבל קולא אחרת לא שמענו והרשב"א ז"ל דמיקל בקיום בדיין קרוב לבע"ד הוא דווקא לשליח לבד הוא מיקל להיות דיין על הקיום אע"פ שהוא קרוב משום שהוא נאמן למשוי' לי' גט כשר אבל ב' דיינים הנשארים צריכין להיות רחוקים מבע"ד וכן מוכח בפירוש הקילו להכשיר בקרובים (תיבת בקרובים אשליח בעלמא קאי עיי"ש לשונו ז"ל לעיל) כדרך שהתירום בהבאת הגט וכו וכו' וכו' ובעדות כו' דהשתא אינהו משוי' לי' גט כו' עכ"ל

הרי מפורש כדברינו דלא מהימן קרוב רק שליח אבל לענין ע"מ קרובים לדייני קיום הרי הוא כמו בעלמא וז"ב כשמש

ועוד והוא העיקר דלמסקנת הרשב"א ז"ל דדיינים הקרובים לבע"ד פסול אפילו גבי גט דמקשה שם דלמה אינו מצטרף אשה או אחד מן הפסולין לדייני קיום כמו דמכשירין להו לעדי קיום ומתרץ בתירוץ השני וז"ל ועוד דלהבאת גט הוכשרו האשה והפסולין וכו' לפי שהקילו בדבר משום עיגונא לפי שלא ימצא את מי לשלח אלא זה וכאן שייך לאמר משום עיגונא אקילו שאין הכל נעשין שלוחים להביא את הגט אבל לגבי קיום למה ניקל בדבר ומה צורך יש בזה הלא ימצאו דים להושיבת ב"ד ולקיים בפניהם כנ"ל עכ"ל.