בית רידב"ז קיג

וכיון דבקיום שטרות הקילו דענ"ד ויצא מן גזה"כ דועמדו שני האנשים ממילא אין כאן פסול צירוף קורבא והשתא שפיר מדויק לשונו הטהור של הר"נ ז"ל לפי שאין אנו צריכין לב' דיין וקרוב כלומר דלא בעינן לתרי גברא ע"כ אין שייך כאן פסול דצירוף קורבא כלל אלא דבעלמא גזה"כ הוא מועמדו שני האנשים וגו' כלומר וכיון שאין בחד גברא פסול דצירוף קורבא אלא הא דפסול דעלמא עד להיות דיין הוא מגזה"כ מועמדו שני האנשים וכו' ולא מטעם דצירוף קורבא וכיון דהקילו בקיום שטרות להיות ענ"ד דיצא מכלל גזה"כ הזה דועמדו אין כאן צירוף קורבא בחד גברא דאין אנו צריכין לב' אלא הדיינין ע"פ עצמן לבדהן מקיימין השטר אבל לקיים אותה ע"פ עדות קרובוהן אין לנו משום דהכא תרי גברא והוי פסול דצירוף קורבא וזה ברור בכונתו

וכיון דזכינו דלהר"ן ז"ל הא דענ"ד בקיום שטרות הוא בתורת עדות אך מ"מ ענ"ד בקיום שטרות דרבנן א"כ לפ"ז בנ"ד הגט פסול דהא קיי"ל במס' גטין דף ה' עמוד ב' כיצד יעשה יטלנה הימנה ויחזור ויתנו לה בפני שנים ויאמר בפ"נ ובפ"נ, ועיין בתוס' ז"ל ובתוס' ז"ל דף פ"ד ע"ב דאין השליח נאמן על הקיום של בפ"נ ובפ"נ רק בשעת נתינה דאז מידק דייק וכן נקטו כל הפוסקים ז"ל להלכה ברורה דאין השליח נאמן רק בשעה שהגט יוצא מת"י אבל כ"ז שהגט בידו אם נותן לאדם אחר בפקדון את הגט בוודאי אינו נאמן אז לאמר בפני נכתב ובפני נחתם ואין אמירתו כלום

וא"כ לפ"ז שהב"ד שמקיימין את הגט על בפ"נ ובפ"נ הוי עיקר קיומן הוא על ידי הנתינה וקיי"ל כר"א דע"מ כרתי ולדעת הפוסקים ז"ל דאך בדיעבד אם לא נמסר בע"מ כמו שלא נתן לה ואינו חשוב נתינה אף דשניהם מודים (כמו שנדבר בע"ה בסמוך מדעת הפוסקים ז"ל הנ"ל) והוי כמו פקדון בידה דלא חשיב נתינה וא"כ בע"כ הב"ד פוסקין הקיום של גט ע"י ע"מ דבלא ע"מ לא חשיב קיום ואין דיניהם דין וכיון דע"מ קרוביהן נמצא דיצא הדבר ע"פ קרובין הן ב' עדים קרובים או אחד עד והשני דיין דא ודא אחת היא כנ"ל ואין הב"ד יכולין לפסוק הדין ע"פ עדות קרוביהן בשלמא אם לא הי' כלל ע"מ הב"ד בעצמן הן ע"מ דקיי"ל ענ"ד בקיום שטרות דרבנן ובחד גברא לא שייך פסול דצירוף קורבא אבל ע"י צירוף קרובים אין יכולים לפסוק וקי"ל דבנמצא אחד מהן קאו"פ עדותן בטלה אפילו לדעת התוס' והרא"ש ז"ל דבעינן תרתי הגדה וראי' מ"מ ביחד עדים פסולין מודו התוס' והרא"ש ז"ל דאז לא מהני עדות הכשרים כמו שכתב המהרי"ט ז"ל בחידושיו על הת"ק וש"מ ז"ל עיי"ש ועיי' בא"מ ז"ל מ"ב עיין שם דמבואר בהדיא כן וא"כ כמו דהדיין אחד מהג' איני יכול לדון הקיום של הגט ע"פ עדות קרובו כן אין יכול לדון נמי ע"פ ב' דיינין הנותרים דהוי נמצא אחד מהן קאו"פ וע"כ צריכין לע"מ מתורת עדות ולא דמי להיכי דרואין ביום דיכולין לדון ע"פ ראי' דהתם לא בעינן עדים רק לאמת הדבר דלא איקרי סהדי אלא לשיקרא אבל הכא בעינן ע"כ ע"מ מתורת עדות דאל"ה לא הוי כריתות ונמצא דאין כאן רק ב' דיינים על הקיום וקי"ל קיום שטרות בשלשה ואין לאמר דיצטרף השליח לדיין שלישי והא דקיי"ל נמצא אחד קאו"פ עדותן בטילה הוא בעדים ולא בדיינים דבדיינים אפילו אחד פסול לדון מ"מ כשיש ארבעה דיינים ואחד פסול נשאר שלשה ז"א מלבד דהדין הזה נפל ברבבותא דהא הכנה"ג ז"ל ומהרש"ח ז"ל והנו"ב מה"ת ס' קי"ד ס"ל דבארבעה דיינים ונמצא אחד קאו"פ אין דיניהם דין. אלא אפילו לדעת החולקים ז"ל וס"ל דבארבעה דיינים ונמצא אחד קאו"פ תתקיים בג' זהו דווקא בכל הדיינים אבל לא בדייני קיום כמו שכ' הקצוה"ח ז"ל בס' ל"ו סק"ז עיי"ש והוא מפורש בהגהת מרדכי ז"ל בסוף קידושין עיי"ש

וא"כ לפ"ז בנ"ד שהדיינים אין יכולין לפסוק על הקיום רק ע"י ע"מ והוי כמו שמבואר בר"נ ז"ל שם ובחו"מ ס' מו דדייני קיום אין יכולים להיות קרובים לדייני השטר משום דדייני השטר צריכין לדון ע"פ עדות קרובוהן וכמו כן הכא דייני קיום אין יכולים לפסוק אלא ע"פ ע"מ קרוביהן וע"כ לדעת הר"נ ז"ל וסייעתו ז"ל בוודאי צריכה גט אחר בל"ס. ואפילו לדעת הרשב"א ז"ל דס"ל דעדים קיום הקרובים לדייני קיום כשר מק"ו אם הוא עצמו נעשה דיין ואין לך קורבא גדול מזה מ"מ בנ"ד אפילו לדעת הרשב"א ז"ל הגט פסול וצריכה גט אחר דהא כל עיקר טעמו של הרשב"א ז"ל בעדים הקרובים לדיינים דפסולם הוא לאו מצד קורבא דגזה"כ כמו שכ' הר"ן ז"ל אלא משום דהוי עדות שאא"יל וע"כ כתב דבקיום שטרות לא