בית רידב"ז קיב

לכאורה משמע כיון דכל עיקר דבעינן שנים אחרים מלבד הדיינים הוא רק חומרא בעלמא וא"כ אין ליפסול בדיעבד, אבל לפענ"ד נראה דבאם נמסר לפני ע"מ אחרים והיו קרובים לדיינים פסול בדיעבד הגם שידוע שיטת הרשב"א ז"ל דעדי קיום הקרובים לדייני קיום כשר ולמד מדמכשירינן בקיום שטרות דעד נעשה דיין ואין לך קורבא גדול מזה (עיין ברשב"א ז"ל פ"ק דגטין בסוגיא דלפני כמה נותנו לה ובושו"ע חו"מ סי' קמ"ו)

לכאורה לפי שיטתו בנ"ד אין כאן שום מיחוש כיון דלכתחילה סגי בג' דיינים לחוד והן הן גם ע"מ דענ"ד בקיום שטרות דרבנן ואין לך קורבא גדול כזה. אבל לאחר העיון נראה לפענ"ד שבנ"ד אין הדבר כן

ומתחלה נראה דעת החולקים ז"ל הלא המה (בעה"מ ובה"ט ז"ל מובא בתשו' הרשב"א ז"ל ס' תתקס"ט עיי"ש) והר"נ ז"ל בסוף פרק האשה שנתארמלה כתב שלפי שיטת הש"ס דילן העדים הקרובים לדיינין פסולין לאו משום עדות שאי אתה יכול להזימן אלא מגזה"כ לא יומתו וגו' דבנים שאין קרובים למעידין זל"ז מה"ט נמי אין מעידין זה בפ"ז דכל שהדבר יוצא ע"פי קרובים הן ששניהם עדים או אחד עד והשני דיין דא ודא אחת היא וכו' עיי"ש. ועל ראייתו של הרשב"א ז"ל כתב וז"ל נראה שאין ראיתו ראיה לפי שבכ"מ שאנו צריכין לשנים אין שני קרובים מצטרפין לחייב הקרוב אבל עד שנעשה דיין בקיום שטרות ה"ט לפי שאין אנו צריכין לב' דיין וקרוב אלא דבעלמא גזה"כ הוא שלא יהא ענ"ד ונפקא לן אי משום דכתיב ועמדו שני האנשים לדעת רש"י ז"ל או משום דכתיב והי' ביום הנחילו כמו שכתב המפרש בפי' יש נוחלין וכיון שהקילו חכמים בקיום שטרות שיהא ענ"ד אין כאן צירוף קורבא שהדיינין ע"פ עצמן לבד הן מקיימין את השטר אבל לקיים אותה ע"פ עדות קרוב אין לנו עכ"ל והלשון דחוק מאד שמחוסר הבנה מה כונתו בזה וכתב בחידושי אנשי שם ז"ל וז"ל נראה דה"פ שר"ל אין כאן צורך עדות אלא הדיין פוסק הדין ע"פ השטר שנחקר לו ומבורר בדעתו עכ"ל

ולפענ"ד ברור כשמש בצהרים שפירוש דברי הר"ן ז"ל הזה כאשר אפרש בע"ה דאילו כדברי תאנ"ש ז"ל הנ"ל כל לשון הר"נ ז"ל ולמה מאריך כ"כ הול"ל ג' תיבות אלו של חא"ש ז"ל שאין כאן צירוף עדות אלא הדיין פוסק קיום השטר ע"פ שנחקר ומבורר בדעתו ולאיזה צורך כתב אלא דבעלמא גזה"כ הוא מועמדו שני האנשים או מביום הנחילו את בניו מאי שייך הוא לענין הזה ועוד איני מובן דבוודאי הא דקי"ל ענ"ד בקיום שטרות דרבנן הוא בתורת עדות דמיירי בעד המעיד כדאיתא במס' גטין דף ה' ע"ב ובכתובות כ"א ע"ב וב"ק ז' ע"ב בתוס' ז"ל דאילו בעד שאיני מעיד אפילו בדאורייתא שפיר דמי דלא תהא שמיעה גדולה מראי' וביום כותבין ועושין דין משום דלא הוי עדים אלא דיינים ובלילה הוי עדים ואין עד נעשה דיין כדאיתא בסוגיא דב"ב קי"ד עיי"ש בסוגיא דכל היכי דאיני חשוב עד נעשה דיין וכל היכי דחשוב איני נעשה דיין ורק בקיום שטרות הרבותא דאפילו עד המעיד נעשה דיין והגם דחשוב עד מ"מ נעשה דיין משום דקיום שטרות דרבנן ואי כדברי חא"ש ז"ל דהוא משום דלא חשיב עד א"כ מאי איריא קיום שטרות דרבנן אפילו בדאורייתא נמי כל היכא דאיני חשוב עד נעשה דיין באופן דידן ע"פ ראי' ביום וע"כ דרבותא דקיום שטרות דרבנן אפילו בעד המעיד דחשוב עד מ"מ נעשה דיין כמפורש בתוס' ז"ל כ"וכ פעמים ואין להאריך בקושיות על פירושו של חא"ש ז"ל כי בלא"ה לשונו של הר"ן ז"ל אינו מורה כן כמובן

ע"כ נראה לפענ"ד דה"פ של הר"נ ז"ל דס"ל להר"נ ז"ל לשיטתו דפסול עדים הקרובים לדיינים הוא מדאורייתא כמו צירוף שני אחים לעדות ע"ז ס"ל דלא שייך פסול דצירוף קרובים אלא דוקא במקום דבעינן תרי גברי ע"ז ס"ל דתרתי גברי קרובים לא מצטרפים הם כששניהם עדים או אחד עד והשני דיין אבל במקום דלא בעינן תרי גברי אלא ע"י חד גברא נפק העדות והדין לא שייך צירוף קרובים וראי' לדבר דאי ס"ד דאפי' בחד גברא שייך הפיסול דצירוף קרובים א"כ למאי אצטריך לן גזה"כ בעלמא דאין ענ"ד מועמדו שני האנשים או מביום הנחילו דאין ענ"ד דבאורייתא הא בלא"ה ידעינן דאין ענ"ד מטעם פסול קרובים דהוא מגזה"כ שכל שהדבר יוצא ע"פ קרובים הן שניהם עדים או אחד עד והשני דיין דא ודא אחת היא אלא ע"כ דכל היכי דלא בעינן תרי גברי רק חד גברא לא שייך פסול דצירוף קרובים וע"כ מצד קרובה הי' ענ"ד זולת מגזה"כ בעלמא מועמדו שני האנשים וגו'