בית רידב"ז קח

דרכו להנפח אבל הכחישות והקור מעכבין אבל אין השמניות והחום גורם להא למהר התפוח כי רק הצינה מעכב בטבעו על טבע התפוח אבל אין החמימות פועל התפוח אבל כל עיקר דרי"בב מחלק במקום והשעה חום הוא ע"כ משום דהחמימות גורם הסרחון והשתנות פניו הוא מהסרחון

ואם כן לפ"ז קשה על דעת המחמירין ז"ל וס"ל דלא שייך רק בלא ידעינן דנפח ע"כ בתוך ג' ימים לא חיישינן שמא נתפח ואיני ניכר כיון דלא חזינן דנתפח ואין חוששין רק לאחר ג' ימים א"כ קשה האיך פליגי חכמים אריב"ב במקום ושעה בשלמא באדם שפיר פליגי דס"ל דכיון דלא חזינן הניפוח לא חיישינן שמא איתפח אע"ג דהוא אדם שמן כיון דהוא בתוך ג' ימים לא חיישינן על התפוח כ"ז שלא ראינו שנתפח אבל במקום ושעה דהסרחון גורם השתנות פנים האיך אפשר לומר דמקילין לעולם בתוך ג' ימים הא הסרחון הכל שומעין ומרגישין והוי כמו דנתפח תוך ג' דלא מעידין אלא ע"כ דבתוך ג' לרבנן אפילו נתפח לאו כלום הוא ויכולין להעיד משום דהתפוח והסרחון דבתוך ג' לא משנה כל כך הפנים דלא יכירוהו וזה ראיה גמורה בע"ה

וא"כ לפ"ז ה"ה בהוציאוהו מן המים בשעה אחת דשיערו חכמים דמעידין עליו על כל אופנים ועוד ראי' גמורה לזה מהא דגרסינן בירושלמי על ההיא מתניתין הנ"ל דאין מעידין עליו אלא עד ג' ימים ראב"א ברי' דר"פ ור"י בשם ר"ל כל תלתא יומין נפשו טייסא על גופא סברא דהיא חזרה לגווה כיון דהיא חמות ליה דאשתני זיוהון דאפי הוא שבקא ליה ואזלה ליה כו' והרי מוכח דזה הענין דאין מעידין אלא עד שלשה ימים כרבנן ובירושלמי דמו"ק פ"ג הלכה ה' יליף מזה דלפיכך תוקפו של אבל ג' ימים הראשונים משום זה דנפשיה עדיין טייסא על גופיה

אם כי מפורש דכמו דלא חולקין בג' ימים הראשונים דאפילו במת דנתפח מכל מקום כל שלשה ימים הראשונים חמורים הם מכל שבעת הימים מטעם זה דנפשיה עדיין טייסא על גופיה משום דעדיין לא נשתנה זיווא דאנפוהי כמו כן במת דנתפח מעידין עליו בתוך ג' ימים וז"ב בע"ה ודו"ק

סימן כג

מה שהושבתי לרב אחד מ"צ בקהלה מאהליב על נהר דניפער

מכתבו הגיעני. ע"ד המקוה שהעמידו בתוך המקוה תיבה ותלו אותה בשלשלאות עם נקב יותר משפופרת הנוד שהביא כ"ת נ"י סברת כל הפוסקים ז"ל האחרונים שהאריכו בזה וכ"ת נ"י מפלפל טובא בדבריהם ז"ל עם דברים נכונים ויקרים והעלה לבסוף שעכ"פ רפיא בידיה סברת הח"ס ז"ל ובפרט שהראי' של משכנות יעקב ז"ל ראי' גדולה היא דהאיך יקדשו ידיהם י"ב כהנים בב"א הא בידי אדם ג"כ א"א לצמצם לפי דעת הרמב"ם ז"ל וכן ע"ד של מדרס מפקפק כ"ת נ"י ורוצה לידע דעתי בזה

הנה הנה כבר הביא כ"ת נ"י שהחשש מדרס מקיל הגרע"א ז"ל ובוודאי ידע כ"ת נ"י שיש לסמוך על הח"ס ז"ל וב"א ז"ל אולם הראי' שהביא משכנות יעקב ז"ל לא מתורץ בדברי הח"ס ז"ל וב"א ז"ל וכן כתב הפ"ת ז"ל וכ"ת נ"י מברר יפה שאין בדבריהם לתרץ הראי' מבעל משכנות יעקב ז"ל ובאמת לפענ"ד שאין הראי' של משכנות יעקב ז"ל נראה לפענ"ד כלל דהראיה מב"ק שעשה י"ב דד לכיור אם נימא דבטל מפתחת הדד מתורת כלי וכיון שא"א לצמצה א"כ השני נוטל ידיו כשנפתח כבר הראשון ונתבטל מתורת כלי וע"כ אינו נוטל ידיו מכח כלי וס"ל להמשכנות יעקב ז"ל דע"כ נטילת ידים לקידוש מן הכיור לא גרע מנטילת ידים לחולין ובאמת זה איני דמוכרח ע"כ דאין ללמוד כלל הדינא דמשכ"י מה"א דב"ק דגרסינן במס' סוטה דף ט"ו ע"ב תני כלי חרס חדשה דברי ר' ישמעאל כו' כלי