בית רידב"ז קו

ומה שנכתב בגט בינם ביוד ובהרשאה בונם בוואו אין קפידא כי רוב פעמים בכתב שלנו אין ניכר בין יוד לוואו כשמאריכין קצת היוד ע"כ אין כאן שום חשש ויכולין לשלח אח"כ מכתב להרב לשאלו כיון שיש בידינו לברר אבל יכולין ליתן הגט במקום עיגון בלא פקפוק

סימן כא

ע"ד שאלה בריאה שנצמקה כל האונה ועליה הוי סירכה שעברה במעוך הקל וכשנתתק הצמקה נמצא מלא מוגלא

נראה לפענ"ד להקל דהא הרמב"ם ז"ל בפירש המשניות כתב דמחמת חלי הוי כבידי שמים וכשר וכל הפוסקים ז"ל סוברים דכן גם דעת הרא"ש ז"ל וליכא פלוגתא בזה כלל וכן מובא בס' ידי אלי"ה ז"ל וכבר כתב בספר בית לחם ז"ל שאם שנמצא מוגלא בתוך הצומק הורו הרבנים להכשיר דהא סוף הצומק לצאת ומה שתמה התב"ש ז"ל ס' ל"ו ס"ק פ"ג דמאין להם להתיר דאין דרך המוגלא לצמק הריאה אלא אדרבה ע"י הצומק אפשר שנתהוה המוגלא. וע"כ רצה לפרש דברי הבית לחם ז"ל באופן אחר לפענ"ד פשוט דטעם הרבנים הוא משום דהוי ע"י חולי דהוי כבידי שמים דהא התב"ש ז"ל גופא ס"ל בס"ק ע"ה דלא בעינן חולי המפחידו אלא אפילו ע"י חולי אחר והא דנקטו הפוסקים ז"ל חולי המפחידו משום דאל"כ לא סמכינן אבדיקה משא"כ בחולי המפחידו בזה סמכינן אבדיקה הרי דלא בעינן חולי המפחידו וע"כ דעת הרבנים ז"ל כיון דיש בו מוגלא א"כ הוי חולי ותלינן דהצומק בא מן החולי ואע"פי שהתב"ש ז"ל כתב דע"י חולי צריכה בדיקה כמו שפסק הרמ"א ז"ל דאם נראה שבאה ע"י שמים צריכה בדיקה מ"מ הא הרש"א והט"ז ז"ל חולקין על הרמ"א ז"ל ופוסקין כהר"נ ז"ל דאין צריך בדיקה ואפילו דרוב האחרונים ז"ל מחמירין להצריך בדיקה משום שיטת הרשב"א ז"ל דמסתפק בזה מ"מ בנ"ד נראה דהרשב"א ז"ל מודה בזה דטעמא דהרשב"א ז"ל הוא דכתב שם בראוהו מפחדת מקול ארי או רעם יש להסתפק אם תלינן ביה והוי בידי שמים או דילמא אימתי אמרינן תלינן כגון בזאב שבא ונטל מע"י דתלינן דלאח"ש נקיב משום דרב הונא נשחטה בחזקת היתר היא עומדת והוי ספק שמא ניקב אחר השחיטה ע"ז שייך תלינן משא"כ כאן דודאי מחיים קצמקה והניח בצ"ע ומשום דעת הרשב"א ז"ל הזה נובע כל עיקר החומרא דצריך בדיקה

אם כן לפי זה נראה לפענ"ד דבנ"ד לכו"ע אין צריך בדיקה כלל וראי' לזה מהא דגרסינן במס' נדה דף נ"ט ע"א מצאה כגריס ועוד ואותו עוד רצופה בו מאכולת ר"ח אמר טמאה ר' ינאי אמר כשרה ר"ח אמר טמאה כי תליא בכגריס בגריס ועוד לא תליא ר"י אמר טהורה הנ"מ דלא רצופה בה מאכולת אבל היכא דרצופה מאכולת מוכחה מילתא דהוי ועוד דם מאכולת הוא פש לי' כגריס כיון דבעלמא תליא ה"נ תליא בעי ר' ירמי' נתעסקה בכגריס ונמצא עליה כגריס ועוד כו' כו' עד כאן לא קאמר ר' ינאי אלא היכי דרצופה בו מאכולת כו' עיי"ש בסוגיא. וצ"ב להבין הסוגיא מאיזה טעם י"ל דנתעסקה עדיפא ממאכולת רצופה והוא בפשיטות וכן מוכח מפירש רש"י ז"ל דזה ודאי פשיטא דרצופה מאכולת עדיפא מנתעסקה דבנתעסקה הוא בתורת תלינן ובמאכולת רצופה אינו בתורת תלינן אלא בתורת ודאי אך דבמאכולת רצופה הגם דודאי דהאי ועוד ממאכולת הוא אך דבזה צריך לתלות בב' מאכולת מקצת מאכולת זה ומקצת מאכולת אחרת ואנן קי"ל דלא תלינן במאכולת אלא בפחות מכגריס וע"כ בזה תלי האיבעיא אם נתעסקה עדיף משום דמה שנשאר היתרון ממה שנתעסקה הוי כמו בעלמא דתלינן במאכולת והשאר בנתעסקה ותלינן אך במאכולת אחת או דילמא מאכולת עדיפא משום דרצופה בו ומוכחא מילתא והוי ודאי וע"כ בשביל זה נחלקו הפוסק' ז"ל הרמב"ם ז"ל פסק ברצופה לחומרא ובנתעסקה לקולא וכתב הה"מ ז"ל דברצופה פסיק כר"ח משום דסתמא דמשנה עד כמה היא תולה עד כגריס וסתמי קתני אע"ג דרצופה מאכולת הוא משום דלא תלינן בב' מאכולת משא"כ בנתעסקה פסק לקולא משום דהגריס תלינן בנתעסקה ומה שיותר מגריס תלינן במאכולת חדא אבל הרא"ש ז"ל