בית רידב"ז קה

בימי טהרתו ואין עליו חשש שנטמא משום דהעמיד אותו בחזקת טהרה ואין מחזיקין איסור מספיקא ליחוש שמא נטמא מה שא"כ בככר תרומה כיון דכתוב ביה שמירה קי"ל דאם הניחו בלא שמירה הוי עליו פסול טומאה כדפרש"י ז"ל דחיישינן שמא נטמא וקי"ל כמ"ד משום פסול טומאה כמבואר כ"ז בש"ס ובפוסקים ז"ל והוא משום דכיון דכתב רחמנא שמירה הוציאו התורה מחזקת טהרה בלא שמירה עיי' ברש"י ז"ל והכא נמי גבי מצת מצוה דכ"ר שמירה הוציאו התורה מחזקת שלא נתחמץ בלא שמירה ומחזקינן בו איסור מספיקא והנה הא דקי"ל דנכרי איני חשוד להכשיל לישראל בלא הנאתו הוא מטעם דלא מחזקינן איסור והעמדנו בחזקת היתר כדמוכח מתשו' הרשב"א ז"ל ותדע דהכי הוא דאל"כ האיך יתוקם כל הסוגיא באיקומתא דאביי שם וא"כ לפ"ז במוסר קמח של פסח לנכרי אין לנו לחוש שמא החמיצו הנכרי במים בכיון כדי להכשיל לישראל ז"א דהא כיון שאין לו הנאה לא מחזקינן איסור מספיקא ונעמידנו בחזקת שאיני חמץ כמו בכ"מ משא"כ במצת מצוה של לילה הראשונה דמחזקינן בו איסור חמץ מספיקא עד שיהא שמור על הספק הזה וכ"ז שאיני שמור מהספק הזה אין אנו מעמידין אותו בחזקת היתר ע"כ שפיר חיישינן שמא החמיצו בכיון כדי להכשיל וע"כ במעבר לרבים או חתיכה בחתיכה דלא שייך שום איחלופי רעים בטובים מהני שפיר בכל קמח ש"פ אבל לא בכזית של חובת לילה הראשונה משו"ה דעתי לכתחילה נכון להחמיר אפילו בקמח ש"פ סתם שלוח שומר ישראל עמו כמו דמחמירין להניח הקדירה אצל השפחות כשאין ישראל בבית דמתחילה מחמירין בספיקא שמא יכשיל אף בלא הנאה ואך בדיעבד אין מחזקינן איסור מספיקא משא"כ במצת שמורה דאף בדיעבד נמי חוששין כנ"ל ומה שהקשה חתנו הרב שלי"טא במס' נדה כבר מבואר בכמה ספרים ומפני אפס הפנאי אקצר ואיה"ש נחוג את חג המצות בדיצות ורוב שמחות כנפשו הטהורה ונפש ידידו דורש שלומו ושלום חתנו נ"י ומכבדם יעקב דוד רידב"ז החופ"ק יצ"ו

סימן כ

עוד מכתב להרב הנ"ל

ע"ד השאלה מק"ק קאנסטאנטינאגראד אודות שטרי הרשאות של שליח ראשון ושליח שני וג"פ שהיה השטר השני נקרע בתוך חתימות הב"ד וכשמתחברים הקרע הוי האותיות במקומם ולא נקרע לשנים אלא תלי בצד אחד ומחובר בצד אחד כמו דלת

נראה לפענ"ד דכשר הגט ליתן בשעת הדחק מכמה טעמים א' דכיון דאיני קרע ב"ד דלא נקרע שו"ע אלא קרע בעלמא דלדעת כמה מרוותא ז"ל באין קרע ב"ד בעינן שיהא נקרע הזמן והטורף והעדים כדאיתא בשו"ע חושן משפט ס' נ"ב ואפילו לדעת החולקין ז"ל וסבירא להו דבחד מקום נמי פסול בין שנקרע הזמן ובין שנקרע התורף או העדים מ"מ בנ"ד בשליח שני בהרשאה שלו כשר דהא כל עיקר הטעם דבנקרע קרע ב"ד או בתורף דפסול הוא מטעם דחיישינן בשטרות שמא נמחל או נפרע ונקרע כמבואר בר"נ ז"ל עיי' בתומים ז"ל בחו"מ ס' נ"ב דהא אין זה פסול בגופו דהא אם נמחק באונס כשר השטר כדאיתא בדף מ"א בשטר שנמחק אלא ע"כ מחשש נפרע ונמחל ונקרע ע"י ב"ד לפוסלו והא דלא קיבל הלוה השטר והניחו ביד המלוה ורק קרע אותו ע"ז יש לומר דשמה אפשיטי דסכרא זייר ליה ואיני חושש שמא יבא לגבות בו משום דכיון שנקרע פסול ולא יזדקק שום ב"ד לגבות ע"י שטר זה וא"כ הכא בנ"ד למאי חיישינן הא צריך לתלות הקרע בסיבה דהא ל"ל דנקרע ע"י ב"ד כדי לפסול שטר הרשאה הזה ז"א דאי משום דהבעל ביטל השליחות ז"א דא"כ מה העילו בתקנתן שקרעו שטר הרשאה שני כיון שהניחו בידו שטר הרשאה הראשונה שלימה א"כ ילך לב"ד אחר ויעשה שליח שני שלא בפניו. ע"י שטר הרשאה הראשונה שיש ת"י כההיא דאמרינן וליחוש שמא מפקע עדים הינומא בהאי ב"ד וכתובה בהאי ב"ד א"כ ע"כ אין כאן חשש שמא פסלו ב"ד השטר הרשאה הזה משום שהבעל ביטל השליחות דראשון או דשני דהא לא הועילו בתקנתן במה שקרעו שטר הרשאה השני כיון דהראשונה קימת כנ"ל ול"ל דמצאו דהב"ד פסולין. ז"א דהא אותו ב"ד הוא בהרשאה ראשונה ג"כ ואי דשמא חזר השליח הראשון מלעשות שליח שני ורצה להביא בעצמו ז"א אם כן מי שלח אחר כך ב' הרשאות והגט ע"י בידואר אחד בב"א. מזה מוכח דרוצה השליח ראשון בשליחות הזה א"כ כיון שאין כאן חשש שמא נקרע לפוסלו א"כ תלינן שנקרע באונס כמבואר בס' נ"ב הנ"ל.