בית מאיר ש"ס פז

ולעולם ההפרה התחילה מהיום ושפיר. ושוב אמר ואת"ל הא לא אמר כלומר דאף זה לא הפיר מפני דלא נשמע הפרה מכלל דיוק אכתי מבעיא במופר ליכי למחר ומייתר בזה קושי' הר"ן כי מעולם לא ס"ד לספק באומר קיים ליכי היום ומופר ליכי למחר אלא דאדרבה בזה פשיטא דלא הוי הפרה וכנ"ל:

דף ע' ע"ב אלא שקידשה כשהיא בוגרת. צ"ע מה אריא שקידשה כשהיא בוגרת אפילו שקידשה כשהיא נערה ושוב בגרה כל שהגיע זמנה ואוכלת משלו הא יוכל להפר אף לבוגרת וע"כ לומר משום דהתנא נקיט סתם שהבעל מפיר בבגרת ע"כ איירי כשקידשה בבגר שאז אין צורך לתביעה אלא מיד שנתקדשה זמנה קצוב או בפחות ויתיר משנים עשר חדש או בשלשים יום משא"כ בשקידשה בקטנות או נערות שוב אפילו אחר שבגרה אין יכול להפר אלא בקדם לה תביעה ושוב אין חילוק בין נערה לבוגרה ואפילו כלו הי"ב חדש מעת התביעה בנערות נמי מפיר לבדו וכדמתורץ להמתני' וששהתה י"ב חדש ועיין בתוס' פרק אע"פ ודוק:

דף ע"ב ע"ב בעי רמי בר חמא בעל מהו שיפר בלא שמיעה, פי' הר"ן כגון שלא שמע ולא ידע כלל אם נדרה מהו שמפר לה על הספק ובתר הכי ת"ש האומר לאשתו וכו' הרי הן קיימין לא אמר כלום. ופי' הרא"ש דקים לן שלא הי' בלבו לקיימו שמא תדור וכו' והוי כנדר טעות וקשה דא"כ אף אם קיים עד שלא שמע נמי מהראוי שלא יהי' קיים כגון אם אמר כל מה שנדרת על הספק יהי' קיים דהא נמי שייך סברת הרא"ש דהוי כמו נדר טעות וא"כ איך מסקינן דהפרה בלא שמיעה הוי הפרה הא מחרש נימא נמי ההיקש את שבא לכלל קיום בא לכלל הפרה ואת שלא בא לכלל היקם דהיינו קודם שמיעה אינו בא לכלל הפרה. והשיב הבחור המופלא ר' איצק מליסא דלא מקרי לא בא לכלל היקם אלא קודם שתדור משא"כ בתר שנדרה אף שלא שמע מקרי בא לכלל היקם אם ישמע ונכון הוא כי לזה מורה הלשון את שבא לכלל היקם וק"ל:

שם בפי' הרא"ש ד"ה והא לא שמיע לי'. כתב ושמיעת האפטרופוס אינה כשמיעת הבעל ואע"פ שעשאו שליח להפר דבמידי דממילא לא שייך מנוי שליחות. ר"ל דשליח לא שייך אלא בדבר פעולה או במעשה או בדבור שיהא עשיות פעולת השליח במקומו כאלו עשה הוא אבל השמיעה הבאה לאדם מבלתי פעולתו אלא ממילא מגיע לאזניו ע"ז לא שייך שליחות עד דליהוי כאלו בעצמו שמע. והא דמוכרח לזה ולא סגי לו בתי' הר"ן בשם הרב ר' יוסף שתירץ קושיא זו עם הסוגיא שמביא הרא"ש גופי' נמי נראה שהדין עמו דתירוץ הרב הנ"ל אינו מספיק לקושיא אלא נימא דיש שליחות לשמיעה דהא כבר תירצה הסוגיא דלר"א מה שיכול לומר כל נדריה שתדור וכו' היינו דלכי שמענה יהי' ההפרה חל מדהשתא ועם כ"ז מוקים הגמ' הפלוגתא דר' יאשי' ור"י במס' נזיר דהיינו אך לר"א דאלו לרבנן מי איכא מידי ש"מ הא לר"א מפני שיכול להפר נדריה העתידים מדהשתא דלכי ישמע אותם תחול ההפרה מעכשיו חשוב מידי דמצי למעבד השתא דהיינו לומר מה שתדור לכי שמענה יהי' מופרים מהשתא ולהכי יכול אף למנות שליח. וא"כ אלו נאמר דעל השליחות שמיעה יוכל למנותו שיהא במקומו כאלו שומע הוא. מה הקושי' והא לא שמיע לי' הא על השמיעה לא שייך להקשות מי איכא מידי שהרי אף הוא מיד יכול לשמוע [והר"ן אפשר סובר דמ"מ לא חשיב יכול לשמוע כיון דעדיין לא נדרה] מה שתדור וא"כ הא על השמיעה הוי שמיעת השליח כשמיעת עצמו ולמה לא יוכל לימנות שליח על ההפרה משום מי איכא מידי הרי לר"א אף הוא יוכל עתה להפר לכשישמע וזה חשוב יכול בעצמו להפר והשמיעה הא שומע השליח שהוא במקומו להשמיעה. ומוכרח לבא לתירוצו דעל השמיעה לא שייך שליחות. ועדיין יקשה מה בכך דאיהו לא מצי מיפר מפני העדר השמיעה הא השליח ישמע ויפר. לזה מביא הסוגי' דנזיר דכל מידי וכו' ומשני הסוגי' דבאמת אינו ניתן כח לשליח להפר אלא עד שישמע הוא ואז תחול הפרת השליח במקומו. וזה ודאי חשיב מידי דאיהו מצי עביד השתא לר"א שיאמר כל נדרים שתדור יהי' מופרים מעתה לכשאשמע:

דף עג ע"ב בהר"ן סוף ד"ה ואיכא כתב א"ו רב פנחס ה"ק נהי דהפרה דבעל גז"ה מיהו מש"ה זכתה תורה לבעל בהפרת נדרים משים דעל דעת בעלה היא נודרת הלכך כל שהיא נודרת על דעתו חיילא הך גז"ה דאמר רחמנא. וקשיא לי בנישואי קטנה שאינה אלא דרבנן במה חיילא מדאורייתא. וגם בהגיע זמן נמי ניחוש לסמפון ויהי' הקדושין מעקרא בטילים ובמה תחיל הג"ה דבעל דוקא:

דף ע"ט ע"ב עיין בהר"ן ד"ה היכי קאמרה. ועיין במס' כתובות דף ע"א ע"ב פריך נמי הגמ' ולא תתקשט ולא תאסור ואין להקשות לפירושו תינח הכא דלא נאמר במתני' אלא אם ולא מהיום אבל שם הא לא נאמר במתני' כלום () אלא דמכח קושי' מוכח דאיירי בנדרה היא וקיים לה איהו. ומה הקושי' ולא תתקשט ולא תאסור לימא דאיירי שאמרה קונם הנאת תשמישך עלי מעכשיו אם אתקשט שאז אסורה מעכשיו משום דבתנאי לא מזדהר. די"ל נהי דלר"י הי' יכול לשנויי הכי מ"מ תשאר הקושי' שני' דשם ותיאסור אי לב"ש בשתי שבתות וכו' ולהכי אין נ"מ ומתורץ כדי שלא תקשי נמי למ"ד בתנאי מזדהיר משא"כ הכא נראה לו דוחק שמוקים המתני' בדוחקא מה דלא צריך לר"י דהלכה כותי'. אך עיין בספרי סי' קמ"ד שם כתבתי קושי' עצומה על הגליון על דרך הר"ן והרשב"א הנ"ל מדף ט"ו ע"ב והנחתי בצ"ע. ולפיכך לולא שאיני כדאי הי' נלענ"ד בזה כסברת הר"ן שם דדוקא בגיטין משום דלדחוקי קאתא הוא דאמרינן תנאי אם משמע לאחר זמן. משא"כ כל תנאי אם דעלמא משמעו מעכשיו. ומ"מ הכא ובכתובות ל"ק. דנהי דאסורה מיד בפירות עולם ומשום החשש דשמא לא תזהר בתנאי' אין זה אלא איסור דרבנן. כדמשמע דף ט"ו ע"ב מפי' רש"י. אבל מדאורייתא ודאי שרי' עד דתעבור. ושפיר מקשה ולא תרחוץ ולא תיאסור מדינא דאורייתא וכיון דמד"ת לא הוי נדר עינוי נפש ואין בידו להפר. אך אפשר דמחומר דרבנן תבא קולא להפר נדר המתקיים מדאורייתא. כדמשמע הסוגי' דיבמות האיך אתי נשואי דרבנן ומבטלי נדרא דאורייתא. ותו הי' אפשר לדחוק אף לדעת הר"ן דאם אמרינן בתנאי לא מזדהר לא שייך קושי' הגמ' ולא תרחוץ אזלה הקושי' בדרך ממ"נ ולא תרחוץ למ"ד בתנאי מזדהיר. ואי תימא כמ"ד בתנאי לא מזדהיר ועוד בהא לימא ר' יוסי וכו' דילמא וכו' ולשון ועוד אין כ"כ דקדוק בלשון סוגי' דנדרים שכתבו שהוא משונה. ודוק. ועיין בחדושי למס' ב"ב דף קמ"ב:

דף פ"ב ע"ב בפי' הרא"ש ד"ה באחת מתענה כתב אבל בלא הפרה אינו מופר משום דהותר מקצתו וכו' שלא הי' דעתו אלא שיהא כל הנדר קיים וכו' ע"ש. וקשה זה ניחא לטעמו דהרא"ש דיהיב על נדר שהותר מקצתו וכו' שלא הי' דעתו אלא שיהא כל הנדר קיים. אבל להר"ן שמביא הטעם בשם הירושלמי מדכתיב ככל היוצא מפיו יעשה דמשמע דוקא בשכולו קיים. ומ"ש בזה בין התרה להפרה. וי"ל דלטעם זה יותר ניחא דבשלמא בהתרת חכם דעוקר נדר למפרע נמצא דמראשית לא נתקיים במקצת הנדר ושפיר דאינו מתקיים ככל היוצא מפיו יעשה. משא"כ בהפרת הבעל דמיגז גייז הרי נתקיים ככל היוצא עד ההפרה ולכן משם ואילך מה דלא מופר אינו מופר:

מסכת נזיר דף ח' תוס' ד"ה וליחזייהו. כתבו אבל הכא קס"ד דאינו מכניס לדבר שספיקו חמיר מודאי וכו' משיגלח פעם א' שוב