בית מאיר ש"ס עה

דאם אין טעם אחר בעולם על כאחת אלא מצד קדושין שאין מסורין לביאה שוב מעיקרא אין זה דיוק לדייק הא אחת מקודשת ודוק. ומ"מ עדיין צ"ע:

דף נב ע"א ש"מ אשה נעשית שליח וכו'. עיין רש"י ורא"ש מה חידושו. והרמב"ם ריש פ"ד מהל' אישות סתם לההוא דינא ולא ביאר כלל לההיא חידוש. ולענ"ד הדין עמו דודאי חידוש גדול משמיענו בלא זה דהא מבואר בח"מ סי' רמ"ג ובהלכות עירובין דאין אדם יכול ליתן מתנה לאחר שיזכה בקבלתה ע"י אשתו אם לא במקום דזכי' לנפשה וע"י מגו. וא"כ לענ"ד ברור אף דהכל כשרים לשליחות קידושין. אבל אשת איש אינה יכולה להיות שליח קבלה לאשה אחרת מבעלה וה"ה גבי גירושין. והן אמת עד כה לא מצאתי מבואר. וא"כ משמיענו דהכא אף שנעשית צרתה והיא עצמה נעשית אשתו והאיך תזכה האחרת על ידה מ"מ מגו דזכי' לנפשה זכי' נמי לחברתה. ואף דכבר שמעינן זה מדין שתופי מבואות. מ"מ דין קדושין מדין שתופי מבואות אין ללמוד דזה דרבנן וזה דאורייתא ודוק. ולהרא"ש ורש"י ז"ל אפשר דתיבת צרתה דוחקם לפרש החידוש בענין אחר. וגם מה דמשמע דקצת חידוש איכא נמי באשה שנעשית שליח לחברתה אפילו בשלא נעשית צרה ולדברי הרא"ש בזה נמי שייך קצת חידושם דלא נימא אשה מתקנאה בירך חברתה ומסתמא לא נתרצית להיות לה שליח קבלה:

שם אמר רב וכו' תוס' ד"ה והוא לא אמר. מה שמיאנו תוס' בפי' הריטב"א שתירץ דחידושי רב במה שאמר המקדש בגזל אינה מקודשת ר"ל בסתם גזילה דלא אמרינן דהוי ייאוש בעלים. בזה יש לתרץ בב' אופנים. חדא דלא משמע להו לפרש לישנא דר' יוחנן דאמר ולא נתייאשו נמי הכי פירושו ולא נתייאשו ודאי כ"א מסתמא אלא דמשמע להו ולא נתייאשו דידעינן דלא נתייאש וא"כ אלו דינא דרב על סתמא נאמר לא מקשה הגמ' ור' יוחנן לא אמר הכי. וגם אפשר לומר דמההוא טעמא לא ניחא להו לפרש ש"מ דרב הכי דסברו התוס' כפי' בעל המאור במס' ב"ק פ' הגוזל על מתני' דנטלו מוכסין חמורו דלפי האמת המתני' דהתם כרבי אתיא דא"ל בין גנב בין גזלן סתמא הוי ייאוש וכיון דרבי סתם התם כוותי' האיך אפשר לומר דסתם הכא להיפוך לכך דחקו עצמם לפרש מימרא דרב בשמענו דלא אייאש משא"כ לתירוץ ראשון שכתבתי בכוונת התוס' י"ל דסברו בב"ק כפי' היש"ש דמוקים להמתני' לפי האמת בידוע כדאיתא התם ע"ש ודוק. אבל אם כן קשיא על הגמ' מנא להו להקשות והוא לא אמר הכי דילמא רב אשמועי' דאפילו סתם גזילה נמי לא הוי יאוש ור' יוחנן לא אמר כי אם היכי דבודאי לא נתייאש ואין לומר דהגמ' מוכח לה בכוונת רב דלא אמר דבריו נמי כי אם היכי דודאי לא נתייאש דאלו על סתם אמר דבריו. קשה הכל מנא ליה ההוא חידושא למשמע ממתני' דדילמא הוצרך לומר טעמא דשביעית היתה משום דאל"כ לפעמים אף האחרו' אינן מקודשת והיינו היכי דודאי לא נתייאש אלא ש"מ דבאמת לא דיבר כ"א היכי דבודאי לא נתייאש ושפיר מקשה הגמרא דזה אינו דהא עיקר הוכחה דרב לדין גזל היינו מיתורא דמתני' דקתני שלהם היתה כמבואר בהמפרשים. וא"כ י"ל אדרבה רב הוכיח ע"כ מתני' אתיא לאשמועינן החידוש דסתם גזילה לא הוי יאוש בעלים דאלו בדשמענו לא הוי שום חידוש וכקושית התוס' עליו. וא"כ מה מקשה הגמ' מר' יוחנן ובשלמא לתו' האחרון של תוס' שכתבו דאף ר"י משמיענו חידוש אפילו בודאי לא נתייאש דלא נימא גזילה לחודא קונה לחומרא י"ל כדמעקרא דהגמ' הוכיח מדר' יוחנן דיש חידוש אפילו בגזילה ברורה בלא ייאוש. וא"כ ע"כ רב נמי לא קאמר כי אם בודאי דסתמא ליכא למשמע ממתני' כנ"ל. אבל לתירוץ של תוס' דכ"י באמת לא משמיענו שום חידוש גבי גזלן א"כ הדרה הקושיא לדוכתה משא"כ לשיטת בעל המאור הנ"ל הכל ניחא עוד יש לומר מה דלא ניחא להו לפרש כהריטב"א דרב ור' יוחנן איירי מסתם גזילה דא"כ הוי קשיא מנ"ל לרב להוכיח זה ממתני' דילמא לעולם סתמא הוי ייאוש ובקדשה בגזל דאחרים באמת אפילו בסתם מקודשת משום דהוי ייאוש ושנוי רשות. ומה דקתני שלהם היתה אך להורות דבגזל דידה אינה מקודשת או משום דאעפ"כ יכולה לומר אין שקלי. או לפי' הב"ח בדברי הרמ"ה משום דלא הוי שנוי רשות בידה. ובשלמא לפי' התוס' דאפילו בגזל דעלמא יש חידוש בדברי רב זה ל"ק מנ"ל ההוא חידושא שכבר עמד ע"ז הפ"י בספרו ודחק לתרץ דאלו מחמרינן בגזל דאחרים לפני ייאוש מכ"ש שיש להחמיר בגזל דידה לגזור לא שידך אטו שידך משא"כ לפי' הריטב"א ודאי קשיא. עוד אפשר לתרץ קושית הפ"י ע"פ פי' הב"ח בדברי הרמ"ה דסובר דאחר ייאוש אף דייאוש כדי לא קנה להרמ"ה. מ"מ ס"ל דלא שייך לומר אין שקלי ודידי שקלי ה"ה י"ל אלו קאמר דאף קודם ייאוש מקודשת לחומרא אף דשינוי רשות לחוד ליכא למ"ד דקונה וגם מגזירה דרבנן כדמשמע מדברי פ"י לא משמע הכי לשון התוס'. אלא דלענ"ד יש במשמע דברי' דהייתי אומר דלחומרא הגזילה לחודה קני לה כמו שקונה אותה מיד לאונסין ואם כן הוכיח רב ש"מ ממתני' דזה אינו דאלו כן דיש להגזלן בהגזילה קנין במקצת לקידושי אשה תו אף בגזל דידה אף דליכ' שינוי רשות הי' מקודשת וגם לא יוכלה לומר אין שקלי כיון דכבר לאו דידה אלא של הגזלן במקצת כמו להרמ"ה דלא יוכלה לומר הכי לאחר ייאוש אף דייאוש לחוד לא קני הואיל ובמקצת קני ליה ודוק וכל זה אינו עולה לשיטת הריטב"א ופי' הריטב"א לענ"ד צ"ע ליישב קושיא זו והן אמת לשיטת הרא"ש פרק מרובה דאית ליה דשנוי רשות של האשה לא נחשב שנוי רשות כדביאר היש"ש שם כוונתו משום דעכ"פ הבעל נתן לה מה שאינו שלו. יש לתרץ קושיא זו אף לפי' הריטב"א ושפיר הוכיח רב דסתם גזילה לא הוי ייאוש דאלו נאמר דהוי ייאוש ובקידשה בגזל דעלמא מקודשת מיהא מדרבנן מטעם ייאוש כדי א"כ אף בגזל דידה תהא מקודשת דהא אחר ייאוש לדרך הרמ"ה הנ"ל אינה יכולה לומר דידי שקלי אבל הריטב"א פה נמי חולק אהרא"ש וא"כ ודאי צ"ע ודוק:

שם ע"ב תוס' ד"ה אם נמצאו יפות. וא"כ צ"ל גבי פרוזמא דשוי' שליח דאל"כ מאי מייתי עכ"ל. לפום רהיטא תמוה לי דברים אלו דהא שם בב"מ איתא דרבא הוא דתרגם הכי אליבא דאביי דס"ל ייאוש שלא מדעת לא הוי ייאוש מוכח מזה אבל לדידיה דא"ל הוי ייאוש היכי דלא שייך סברת כסיפא מועיל אפילו למפרע ואף דהגמ' התם קאמר ה"נ מסתברא היינו גבי תרומה דבעינן שליחות בפירוש וזה ודאי דשליחות למפרע לא אמרינן אבל הכא מה ענין שליחות הא לא בעינן אלא שיהי' שלו בשעת קדושין ושפיר מייתי מהתם כיון דחזינן דכלך אצל יפות הוי גילוי דעת דניחא ליה. ורבא כיון שסובר ייאוש שלא מדעת הוי ייאוש ה"נ דאמרינן כיון דהשתא ניחא ליה מעיקרא נמי ניחא ליה והי' שלו בשעת קדושין. ולכך הוצרך רבא לומר דדוקא גבי תרומה כו' אבל הקושיא על התוס' צ"ע ודלא כב"ש סי' כ"ח ס"ק מ"ד שכתב הסוגיא ע"כ איירי להבא דאלו למפרע ת"ל ייאוש שלא מדעת לא הוי ייאוש וזה אינו דהא בעל המעשה בהסוגיא היא רבא דאית לי' הוי ייאוש:

דף נ"ג ע"ב תוס' ד"ה אין. עיין פי' דבריו ברורים מן הירושלמי דר"מ ודאי מודה דקרבן מעילה לא הוי אלא בשוגג. ואין להקשות לפ"ז מה כתבו תוס' נ"ד ע"ב ד"ה שילח ומהך דהכא שמעינן תרי כו' ולא בעל הבית אלמא משמע דבמזיד אינו מתחלל דהא שם לענין מעילה משתעי ופשיטא דבעל הבית כיון שנזכר לא מעל לענין קרבן די"ל הכי פירושם מדקאמר ולא בעל הבית ש"מ דמזיד קרי לי' ואלו במזיד נתחלל דהיינו שיוצא לחולין האיך החנוני מעל הא חולין הוציא ש"מ דבמזיד אינו מתחלל להיות יוצא לחולין ודוק ובזה דברי פ"י שכתב בפי' רש"י סתור ודוק:

דף נ"ד תוס' ד"ה מועלין בחדתין. תוך הדיבור ולא משמע מתוך פי' רש"י אם מועלין בהן או לא. ר"ל לאחר כל ג' תרומות ועל זה הביאו פי' הריב"א דנמי מועלין