בית מאיר ש"ס נח

שירה בפה נקט ישראלים דאפילו ממזרים כשרים בו. ור"ל שהתוס' מבארים מה דנקיט רב יהודא ישראלים לעכובא. לאו היינו כפי' רש"י למעמד אלא לשיר הואיל וישראלים אפילו ממזרים כשרים בו. וכל דבריו אינו אלא דברי תימא. וכי מפני שישראלים כשרים בו כהנים ולוים פסולים בו עד שיהא עכוב בישראלים דוקא:

דף כ"ח ע"א מה הפרש בין זה לזה וכו'. עיין פרש"י ותוס' שהם בסגנון אחד. ומשמע לפירושם מה דקתני בחזרת ר"ע כר' יהושע יום שיש בו מוסף אין במנחה (וכ"ש בנעילה דהוי מדברי סופרים) ושיש בו קרבן עצים אין בנעילה אבל יש במנחה. ואולם הר"ע מברטנורא פי' איפכא ע"פ הגירסא שדחו רש"י אלא מוסף כיון דהוי דאורייתא אין צריך חיזוק ולא דחי אלא מנחה. אבל קרבן עצים שהוא מד"ס וצריך חיזוק דוחה נעילה וכ"ש מנחה. ובסוף העמוד איתא אמר לי' מר קשישא ברי' דר"ח לרב אשי וכו'. הכי קאמינא לך לא לידחי אלא דידי' ופירש"י דמוסף. אמר לי' איכא ר' יוסי דקאי כוותך וכו'. אלא לאו דנעילה ש"מ דידי' דחי דלאו דידי' לא דחי ש"מ. ופרש"י דר' יוסי על הת"ק פליג דאמר יום שיש בו מוסף אין בו נעילה. ואיכא למידק כיון דפירש"י בהקושי' דלא לידחי אלא דידי' דמוסף. משמע הא מנחה נמי דלאו דידי' מקרי. איך אמר דר"י כוותך קאי. הא ר' יוסי מ"מ מודה דדחי מנחה אלא בנעילה הוא דפליג. ונלענ"ד דודאי ר' יוסי דקאי על הת"ק כדפרשי' דאמר שיש בו מוסף אין בו נעילה וכ"ש מנחה דהוא סמוך לו. וקרבן עצים אין בו מנחה מפני שהוא סמוך לו אבל יש בו נעילה. ולהכי מוכיח הגמ' בדברי ר' יוסי אלא דמנחה קרבן עצים דחי כלומר כיון דלא פליג אלא במוסף. ש"מ דבקרבן עצים מודה מפני שהוא סמוך לו ומקרי דידי' א"כ אף שיש בו מוסף למה לא תידחי מנחה. א"ו אך בנעילה פליג משום דזה לבד מקרי דלא דידי'. משא"כ מר קשישא דקאי לפי חזרת ר"ע דקרבן מוסף דוחה מנחה ולא קרבן עצים. ש"מ דמנחה נמי לא מקרי דידי'. דאילו הוו דידי' הוי קשה מ"ש הלל דדחי דידי' ומ"ש ק"ע דלא דחי דידי'. ולהכי פרש"י בהקושי' דלא לידחי אלא דידי' דמוסף. שפיר משני דר"י קאי כוותך כלומר בסברתך דלא דחי אלא דידי'. אלא דלר"י מנחה נמי מקרי דידי' ולמר קשישא לחזרת ר"ע אף מנחה לא מקרי דידי'. וכל זה ניחא לפרש"י הנ"ל. אבל לפי' ר"ע מברטנורא דאף לחזרת ר"ע בין קרבן מוסף בין קרבן עצים דוחה מנחה ומר קשישא מקשה דלא לידחי אלא דידי' דהיינו מוסף. א"י ליישב איך קאי ר"י כוותי'. דהא ר"י עכ"פ מודה דדחי מנחה ואיהו אף על מנחה מקשה. ונהי דר"י על הת"ק קאי מ"מ הא הושוו בזה דמנחה מקרי דידי' ולמר קשישא לא מקרי דידי'. וזה אף לחזרת ר"ע לא מוכח דסבר דמנחה לא מקרי דידי'. ואולי מההוא טעמא מיאן רש"י ז"ל בגירסא זו עם פירושה. ולהברטנורא צ"ע:

מסכת מגילה דף ה' ע"ב ומי מספקא לי' מילתא דטברי' והכתיב וכו' וקיימא לן רקת זו טבריא. ואיכא למידק הא דף י' לא פליגי אלא אי חמת זו טבריא או רקת זו טבריא. נמצא בין למר בין למר טבריא מוקפת. ולמה צורך מביא מה דקי"ל דרקת זו טבריא. אך עיין בהרשב"א מסיק לס"ד דמקשה ע"כ הי' הספק אם זו הטבריא דהאידנא היינו דמקדמת דנא. וא"כ ניחא דאלו חמת זו טבריא לא קשה דנהי דמוכח דטבריא היא מוקפת. מ"מ איכא לספוקי כנ"ל משא"כ ממה דקי"ל וכו'. והיינו כדלקמן ע"י מה שהי' מספידין בשם רקת זה נמי מורה על טברי' דהאידנא וק"ל:

דף ו ע"ב תוס' ד"ה מסתביר טעמי'. ליישב קושייתם אמינא אדרבא מהכא מוכח דמטעם אין מעבירין על המצות בחדא מצוה אין מחדשין שום דין. והראי' דאל"כ קשה מנ"ל לר' יוחנן דר"א בר' יוסי דורש בכל שנה ושנה. דלמא כל עיקר טעמי' רק משום דאין מעבירין. אלא ש"מ דמטעם זה אין מספיק כלל בחדא מצוה. רק מדחזינן ע"פ דרשה דבכל שנה ושנה דהקפידה שיהי' כל השנים שוות בשום צד ולא שיהא הרשות בידו לעשות פורים באיזה אדר שירצה מסתבר לראב"י נמי דהקפדה הי' מסתמא על אדר סמוך לשבט. משום דאיכא נמי טעמא דאין מעבירין. וצ"ע:

דף ט' ע"א תוס' ד"ה כאן במגילה. וקשה דאי כרבנן א"כ הוי לי' למיתני במתני' מגילה בהדי תפילין וכו'. ומסקי בשביל זה דלההוא תירוצא כר"ג אתי'. ועיין בעל מלחמות ור"ן תמצא מבואר דכולם סברו דלההוא תירוצא כרבנן אתיא. ואפילו מאן דמיקל כר"ג לא משום קושיית תוס' זו. כ"א ממקום אחר אתיא עלה. ע"ש ודוק. ונלענ"ד שהדין עמהם. ואי משום קושיית תוס' לק"מ. כיון דמגילה ותפילין אינם שוים שמגילה כשירה עכ"פ ללועזים בלעז משא"כ תפילין לכך אינו שונה אותם ביחד. וק"ל:

דף ט' ע"ב תוס' ד"ה אין בין כהן המשמש עיין בקושייתם ותירוצם. נראה מלשונם מבואר מדכתבו בתירוצם לאשמועינן דאף בדידי' ליכא אלא חילוק זה. דה"ה דבאותו יום. דהיינו בין הכהן שיעבוד נמי יש הנהו חלוקים המוזכרים במתני' פר יום הכפורים וחביתי כה"ג דהיינו עשירית האיפה. וזה דלא כהרמב"ם פ"ג מהלכות תמידין הלכה כ'. זה לשונו שם כהן שהקריב מחצה בשחרית ומת או נטמא ומוכן אחר תחתיו לא יביא חצי עשרון של ראשון אלא מביא עשרון שלם וכו'. ובלי ספק מה שכתב או נטמא ר"ל ביום כפור שא"א בלתי אחר. דאי בשאר ימות השנה מה"ת למנות אחר הא אפשר להמתין עד שיטהר. הרי מבואר לדעתו אי אפשר לומר אין בין כהן משמש לכהן שיעבור אלא עשירית האיפה.. דהא גם זה אין ביניהם והכ"מ שם לא הראה מקום לדברי הרמב"ם אלו מאין למד להשוות למת. אבל הנראה דפשוט הוא. ובל"ז נמי צ"ע. דהא הכהן שיעבור קודם שעובר דהיינו קודם שיתוקן הראשון ודאי דמקריב עשירית האיפה כל יום מחציתה בבוקר ומחציתה בערב. וא"כ האיך אפשר לומר אין בין כי אם זה. וזה נמי אינו. וצ"ע:

דף כ אמרו לו אין מביאין ראי' מן הקטן. ק"ק לי הא קי"ל בפ' ב' דכתובות ואלו נאמנין להעיד בגודלן מה שראו בקוטנן ומוקי לה בדרבנן דהימנוהו רבנן בדרבנן. וא"א ה"נ יהא ראוי להעיד בגודלו מה שעשה בקוטנו. ועיין בח"מ סי' ל"ה סעי' ו' כי צ"ע:

דף כ"א פסקא זה הכלל. דבר שמצותו ביום כשר כל היום. לאתויי סידור בזיכין וסילוק בזיכין וכר' יוסי. בעניותי איני מבין דברי הגמ' מה שיטי' דר' יוסי להכא. אטו לרבנן לא אתיא. דנהי דסברי טפחו של (צד) [זה[ בצד טפחו של זה מ"מ אשמעינן דשניהם יחד הסילוק והסידור כשרים כל היום. וצריכנא לדחוק אותו דלרבנן לא שייך למינקט כלל דבר שמצותו ביום כשר כל היום. דהא איכא סידור בזיכין דהוא נמי דבר שמצותו ביום. ואעפ"כ פעמים שאינו כשר כל היום כגון היכי שסילק הישינה שחרית שמחויב למהר ולסדר החדשה בכל מה דאפשר. משא"כ לר' יוסי. ותו אפשר לדחוק. דזה הכלל נהי דמשמעותו בא להורות דכשר כל היום. מ"מ עיקרו בא נמי לאתויי (וכן מוכח מקושית הגמ' על מתני' מנ"ל ע"ש ודוק) דדבר זה כגון הסידור והסילוק הוא דבר שמצותו ביום דוקא. וכיון דכבר תנא הקטרה ובכלל זה נמי הקטרת הבזיכין דהא נמי עבודה הוא ונפקא מביום צוותו. ממילא לרבנן נשמע דאף הסידור ביום דוקא דהא טרם ההקטר בזיכין מחויב להיות סידור החדשה טפחו של זה בצד טפחו של זה. משא"כ לר' יוסי שפיר אשמעינן נמי דסידור