בית מאיר ש"ס נד

כאלו עשאה בתוך הבית להורות דוקא בצילתה מרובה קאי קמאי למימרא על התנא דמתני' שהרי בסוכה תחת סוכה נמי דוקא בדתרווייהו צילתה מרובה כמבואר בגמ' ולמה לא ביאר התנא דמתני' רמז להורות שאם עליונה חמתה מרובה כשר. א"ו דלתנא דמתני' זה סברה חיצונה דחמתה מרובה לא מקרי כלל סכך וא"כ אף באילן פשיטא וק"ל. אבל עיין בהריטב"א לדבריו משמיענו טובא דלא ליפסל () ולא סיכה שתחת אילן משמיענו דאילן שחמתו מרובה לא מקרי אילן וצ"ע:

מה שמביא בסוגי' הנ"ל המהרש"א קושיא לשיטת הריב"א שברא"ש ור"ן מה צריך הברייתא לדרוש מבסוכת למעט סוכה שתחת האילן ת"ל דהסכך פסול מבטל הכשר שתחתיו וביישוב המהרש"א לא הונח לי. יראה לענ"ד לומר דלשיטת הריב"א כל עיקר קושית הגמ' והא קמצטריף דהיינו אפילו לגבי סוכה שצלתה מרובה מן ברייתא זו נפיק והיינו מדדריש התנא בסכת ולא וכו'. ואיכא למידק בשלמא סוכה תחת סוכה נפק מדרשא דבסכת חדא משמע אלא ולא תחת הבית והאילן מהיכי נפיק דהא אף שתחת הבית ואילן אינו יושב אלא בסוכה אחת דהא תקרת הבית ואילן אינם נכללים בשם סוכה. א"ו הכי הדרשה בסכת תשבו שדוקא ישיבתו יהא בצל סוכה ולא שתחת הבית שאז אינו יושב בצל סוכה אלא בצל בית ואילן וע"כ היינו משום דצל הבית ואילן מבטלים צל הסוכה שתחתיהם ודוק:

דף יד ע"ב הבמ"ע כגון דאנחא אפומא. עיין רש"י. ועיין קושית המהרש"א. ולענ"ד הברור אף דלשון הריטב"א נמי הוא על דרך הכשר ע"י דופן עקומה. ברש"י ודאי לענ"ד תיבת עקומה הוא ט"ס. ובזה אין ריח קושיא עליו אחרי דכבר מבואר בריטב"א דלהכי מיבעיא למימר דהוי ליה פסל היוצא מן הסוכה משים דכיון דלא הכניס תוך הסוכה כל הנסר אלא שלשה ממנו אינו אלא כהפך על צדן דלס"ד זה מיבעיא לאכשורי ואך הכא מפני שפסל וכו' נידן כסוכה. נמצא דמשתרשי ליה כל הנסר ולכן פסולה ופשיטא דלא אפשר למידן על פסל היוצא מאחרי הדופן במקום שאין לו שום מחיצה שיהא נידן כסוכה שהרי הדופן מפסיקו ועיין דף י"ט ולהכי פי' רש"י ז"ל אצל רוח רביעי שאין שם דופן דליפקה מיניה ע"י דופן כלומר שהרי אין שם דופן דליפקה הפסל היוצא מיניה ע"י דופן ותיבת עקומה הוא ט"ס כן נלע"ד כי לא מצאתי טעם בדברי המ"א ריש סי' תרל"ב במה שרוצה ליישבו גם עם מילת עקומה ע"ש ודוק. ובזה נמי מה שכתב שם המ"א כנ"ל דאם הניח נסר רחב ד' מהצד הסוכה שלשה תוך הסוכה וטפח אחד חוץ לסוכה למעלה מדופן המחיצה שכשר לישב תחתיו לענ"ד ליתא לדידן דקי"ל הפך על צדיהן פסול והרי יש על נסר זה שם סכך פסול ומה בכך שדופן הסוכה מפסיקו עד שאין נראה תוך הסוכה ממנו אלא שלשה וכי משום הא יהא נחשב כאלו טפח זה שמן החוץ נחתך ממנו הא מרש"י הנ"ל ודאי אין ראיה לפירושי הנ"ל דפשיטא שהדופן פועל שלא יהא נידון כפסל היוצא. ושוב כשר מטעם הפך על צידיהן כשר אבל לדידן להכשיר הנסר לעשותו סכך כשר מה"ת ואין לנו שום ראיה ממנו וממילא בדאורייתא בלי ראיה מהראוי להחמיר ואינו נתכשר אלא ע"י דופן עקומה ואין ישינים תחתיו. ודע שמה שמעתיק שם המ"ש הב"ח בשם בעהמ"א אף על בעהמ"א גופי' יש לתמוה כי מה נ"מ לדידן דפסקינן הפכן על צידיהן פסול פשיטא דבסוכה קטנה דפסול בלא הדין דפסל היוצא. () העתיקוהו זולת אם נאמר כדמסופק הריטב"א דאף בהכניס שני טפחים נמי שייך לידון ע"י פסל היוצא אם יש נ"מ לדינא בסוכה קטנה שהכניס שנים ושנים חוץ לסוכה. ודוק:

דף י"ז ע"א במתני' הרחיק את הסיכוך כו'. רש"י ז"ל הוכיח פה דפי' דופן עקומה היינו שאנו רואין את הסכך פסול כאלו הוא מן הדופן וכו' ע"ש. ולפי' זה הסכים הר"ן ריש סוכה גבי בנה איצטבא והוכיח מן הטעם הזה דלא אמרינן דופן עקומה כ"א בשהדפנות מגיעות לסכך ומכח זה התמי' הב"ח על הטור בסי' תרל"ב דפסק להדיא דלא כהר"ן ע"ש ומה שמביא הב"י שם משמעות סייעתא להטור מפי' רש"י דהכא יפה הקשה הב"ח והט"ז עליו ע"ש. והאמת יודע אני מיעוט ערכי שאיני כדאי לחלוק על פי' רש"י ז"ל או הר"ן ז"ל. ואף על מה שמסכימים יחד פשיטא בטילה דעתי. אבל מה אעשה שהרבה קשיא לי על פירושם דהרי מצינן דף י"ד ולקמן בדף זה דמוקים הגמ' דברי ר"מ דאמר ב' נסרים מצטרפין דהיינו בד' אמית מן הצד ובנסרים שיש בהן ד' וקשיא לי מאוד בשלמא גבי צירוף דבאמצע דבד' טפחים שפיר צרכינן הצירוף דליהוי כחדא משום דמתורת חציצה אתינן עלי' או משום שעורא כדאיתא לקמן ע"ב. אי לא מצטרף אין בזה שעור לפסול או לחצוץ ואין בזה שעור דמקום חשוב אינו בפחות מד' טפחים משא"כ גבי דופן עקומה דהלכתא גמירי לה עד ד' אמות ולא עד בכלל י"ל ד"ע ולא יותר א"כ מה לי אם הסכך פסול מצטרף או הוי חדא חדא בין כך ובין כך הוי ד' אמות רחוק הסכך מן הכותל ובשעור זה לא גמירי הלכתא לומר דופן עקומה דהא ודאי אין לומר דאלו לא מצטרף נחשוב כאויר דהא אדרבא לגבי אייר לא נאמר כלל דופן עקומה וגם אין לומר דאלו לא נצטרפו הנסרים והיו כנפרדים אז היה שייך לומר דופן עקומה למשל על ה' נסרים דהיינו כ' טפחים דמה בכך כיון שיותר מזה עכ"פ אין לומר עוד ד"ע ממילא הנסר הששי שהוא ד' טפחים והוא סכך פסול די בו לחוץ בין הכותל עקומה זו לבין הסכך כמו באמצע שפוסל בד' טפחים כיון דלא שייך בו ד"ע וה"ה נסר הששי הזה וא"כ מה נפקותא בצירוף זה משא"כ אם הפי' של ד"ע היינו דהכי גמירי הלכתא שאנו רואין כאלו הדופן נתעקם ועומד תחת הכשר ומוצא הפסול חוץ לדופן אז י"ל שפיר דהכי גמירי הלכתא דוקא בשאין בין הסכך לכותל כ"א פחות מד' אמות אבל בשחוצץ ד' אמות תו לא אפשר להכותל להתקרב אל הסכך מפני חציצת הד' אמות אזי לק"מ די"ל אלולי הצירוף והיו נחשבים כנפרדים אזי לא היה מקום חשוב של ד' אמות מפסיק בין הכשר לכותל והי' אמרינן דופן עקומה כאלו הכותל סמוך לכשר וא"כ אפשר לומר אף שאני בודאי לא מלאתי לבי לפרש דלא כרש"י ור"ן מ"מ רבינו הטור מלאו לבו מכח קושיא הנ"ל לחלוק ולפרש כנ"ל. וממילא מוכח מדברי הר"ן דזה בזה תליא דלההוא פירושא אפילו בשאין הדפנות מגיעים י"ל דופן עקומה ע"ש ודוק ושפיר פסק ואי משום קושית רש"י ור"ן ז"ל על פי' זה דא"כ גבי אויר נמי נימא הכי אפשר דלא חש לה רבינו הטור חדא משום די"ל דהכי גמירי הלכתא דאויר בג' טפחים סגי לחוץ ושלא לומר בו ד"ע וסכך פסול דוקא בד' אמות והוי כמו גזירת הכתוב וגם סברא י"ל דאויר למעלה מדשלטא בו עינו ורואין השמים מפסיק לא שייך לומר דופן עקומה משא"כ סכך פסול ודוק וכן מורה לענ"ד לשון הטור ברור במה שכתיב בסי' זה ומ"מ לא נפסל הפנימי שנאמר וכו' אצל הכשר עיין ודוק תמצא כדברי:

שם בתוס' ד"ה אלו איכא בסופו ומיהו וכו' דלא אמרינן לבוד להחמיר. הא ודאי אי אפשר לומר דלא נאמרה הלכות להחמיר כלל כ"א להקל שהרי יפה הקשה המ"א בסי' תק"ב מן הסוגיא שבדף י"ח דמוכרח לומר שאני הלכות טומאה דהלכתא גמירי לה מבואר הא בכל התורה אף להחמיר אמרינן לבוד שהרי שם הלבוד הוא להחמיר אלא ר"ל דנהי דלבוד אמרינן אף להחמיר היינו דחשוב כאלו שניהן סמוכים זה לזה מ"מ לא אמרינן שהוא כמופרד וסתום בסכך פסול וכן פירש המ"א ס"ס תרל"ב אלא שקיצר כדרכו. ואולם בודאי מצינן לבוד דוקא ע"י שהוא כמופרד וסתום דהיינו בדף ט"ז ע"ב מחצלת ד' ומשהו מותרת