בית מאיר ש"ס נג

לד"ה ד"ה אלא דב' כתובים הוי כמו מיעוט נמי אין מקום לקושייתם וק"ל. אבל עיין קדושין מ"ג ע"א ברש"י ד"ה הוא ובמהרש"א שם וק"ל:

דף ס' ע"ב למעוטי שירים דאין סדרן מעכב. כבר מבואר הקושיא בת"י דא"כ לא אזלא קושי' הגמ' ומי אמר ר"י. לכן פי' למעוטי שירים דלא מעכבי כל עיקר וצ"ע:

דף ס"ה מ"ט דר' יהודא קסבר חובא וכו' מכלל דת"ק סבר דחובות של שנה זו קרבים לשנה הבאה. ובדף ס"ו איתא ותקלה גופא תנאי הוא וכו' דלמא בפלוגתא דרבי ורבנן קמפלגי. נשמע מזה דמ"ש דהכא לא יקרב היינו אך לשנה הבאה. אבל בשני מודה דיקרב וא"כ קשיא לי דא"כ ממה הוכיח מדתני וכן למעות דש"מ דבתקלה פליגו דלמא פליגו בפלוגתא דת"ק ור"י אם חובות דשנה זו קרבים לשנה אחרת דאינו נימא דפסח לא מקרי חובה וצ"ע:

דף ס"ו ע"א אלא לאו ש"מ בתקלה פליגו קשה דילמא בפלוגתא דדף ס"ה ע"א בפלוגתא דר"י ורבנן דחובת שנה זו אם קריבין לשנה הבאה ועל כרחך לידחוק דדוקא שקלים הבאתם לגזבר זה הוא קריבה דידהו ושייך בהו לומר חובת של שנה זו אין קרבין לשנה הבאה משא"כ מעות שהופרש לקרבן פסח מעות אלו הרי אין קרבים מעצמם אז לא שייך בהו לומר אין קרבין לשנה הבאה:

דף ע' ריש לקיש אומר משום ברכה שאינה צריכה וכן איתא מס' סוטה דף מ"א ופרש"י כאן שיהא צריך לחזור ולברך. ותימא לי לפום ריהטא למה יהא צריך לחזור ולברך הא כיון דדעתו עלי' כשבירך הא קי"ל בא"ח סי' ר' בברכת פירות כל שהי' דעתו מתחילה אפילו הביאו לו מין אחר שברכתו כברכת מין הראשון א"צ לברך שנית וא"כ אפילו נימא דספר תורה אחרת חשוב מין אחר מה שבאמת לא מסתביר מ"מ יוצא ומכ"ש דאף אפשר מיד להוציא אף הס"ת אחרת שתהיה לפניו בשעת הברכה. ולמה יהא צריך לחזור ולברך וע"ש סי' ק"מ סעי' ג' מדמו הפוסקים ברכת התורה לברכת הפירות וצ"ע. שוב ראיתי שכבר הרגיש הט"ז בי"ד סי' () אבל ישובו לא נראה לי כלל ומה שמדמה לאם אין לו וכו' ע"ש לא דמי כלל ששם מפני הטעם המבואר בתוס' פ' הנזיקין כדי שיהא נראה המספר שבעה קרואים. מעיקרא אינו מנין לפטור אלא פרשה אחת ומברך ברכה אחרונה והרי הוא כמו שחולק סעודתו ומברך בהמ"ז שחוזר ומברך ברכת המוציא אבל הכא מה"ת הא אדרבה יהי' דעתו לפטור הכל בחד ברכה ובאמת נלע"ד מזה ברור כדעת המרדכי שמביא שם. והוא שכמו שנתן הרא"ש הטעם שאין ברכת התורה שחרית פוטר ברכה זו אפילו מיד משום שהיא נתקנה לכבוד צבור כן צ"ל שנתקנה נמי לכבוד הספר תורה גופא שכ"מ שקורין מתוך הספר תורה בצבור אסור לקרות ממנה בלא ברכה ולפיכך יהא צריך לחזור ולברך עליה ומ"מ חשיב אותה ברכה שא"צ מפני שאפשר לגלול הראשונה ולקרות ממנה והמניעה אינו אלא מפני טורח הצבור לפיכך חשבה ברכה שא"צ. וצ"ע על החולקים שם על המרדכי. וע"ש ב"ח וש"ך וק"ל:

דף עד ע"א תוס' ד"ה כיון דחזי תימא לי וכו'. ולענ"ד יש לתרץ תמיהתם דאיתא מס' שבועות דף כ"ג ע"ב תוס' ד"ה דמוקי לה כד"ה. וא"ת לימא דהיינו טעמא דלא אמר כר"ל משום וכו'. ועוד דמצי לאוקמי שלא כדרך הנאתן דאין אסור אלא מדרבנן ועיין מהרש"א שהכריחו מזה דלר"ש דס"ל כ"ש למכות אף שלא כדרך הנאתן נמי לקי והוא ברור אלא שהמרש"א הקשה דמנ"ל לתלמודא הכי לדמות שלא כד"ה לכ"ש. וכתב תדע הרי לר"י תני שיעור אסור דאורייתא ואעפ"כ שלא כדרך הנאתן שרי. ולענ"ד לק"מ דדוקא לר"ש דמחייב בכ"ש מלקות ש"מ דסבר אכילה הנאמר בקרא לאו באכילה ממש מישתעי כדרך בני אדם א"כ ה"ה שלא כדרך הנאתן שהרי שלא כדרך הנאתן נמי אך מדאפקי' רחמנא בלשון אכילה נפקא כמבואר פ' כל שעה. משא"כ לר' יוחנן הא ודאי אכילה דקרא משמע ליה אכילה ממש וחצי שיעור אך מיתורא דכל קדריש ליה ליכא לאקשוי' דלירבי נמי שלא כדרך הנאתן מיתורא דכל דטעמא רבה איכא לחלק דדוקא חצי שיעור מרבינן משום דחזי לאצטרופי. וא"כ ממילא תמיהת התוס' מיושב דלהכי צריך לומר טעם זה דאלו מדרשה דכל לחוד הוי קשה דילמא אתי לרבוי שלא כדרך הנאתן ולא חצי שיעור ולכל הפחות תרווייהו נרבי להכי הוצרך לטעם זה. וק"ל:

מסכת סוכה דף ט' ע"ב ברש"י ד"ה מאי למימרא. ש"מ מהכא שמסככין על קני הגג שקורין לט"ש. ע"כ איירי בשאותן הלט"ש לא היה עליהם מעולם רעפים. דאל"ה אלא שהיה עליהם והסירן כדי לסכך על גביהן קשה מה צורך ללמוד מהכא ת"ל דאף הקנים נתכשרו ע"י ניטל אחד מבינתים כמבואר במתני' ט"ו ולכ"ע אפילו להרמב"ם בקנים פחותים מד' אלא ש"מ כנ"ל ואז על הקנים אף שהם פחותים מג' דלכ"ע לא פסולים משום גזירת תקרה מ"מ שם סכך פסול עליהם משום תעשה ולא מן העשוי. והא דהוצרך ללמוד מהכא ביטול סכך פסול אף דמשנה שלימה היא גבי שפודין היינו משום דאינו דומה שהם דברים המטלטלים והכא הקנים מחוברים והא דלא ליבטלו בסכך כשר התלוש לכך הוצרך ללמוד מאילן שאעפ"כ בטל. ועיין בספר פ"י וכן מבואר במ"א סי' תרכ"ו סק"ו [ר"ל לבאר דהיכי דהיה עליהם רעפים לדין תקרה דומה והיכי דלא היה עליהם מדין אילן מוכרח ללמדו]. ואולם בנדון הש"ע שם דאיירי שמסככין תחת הקנים ולא על הקנים באופן המבואר שם בש"ע שהסירו הרעפים כדי לסכך כבר החליט המ"א שם דדומה נמי לדין תקרה שאין עליה מעזיבה שאף הקנים נתכשרו ודלא כט"ז שם שרצונו לחלק בהכי בין אם מניח ביניהם להניח תחתי' והדין לענ"ד עמו דמנין לנו לחלוק בסברא מלבינו בלי הוכחה ובאופן דאיירי רש"י ז"ל דהיינו בלא היה רעפים מעיקרא כבר נמי החליט המ"א ששוה ודלא כט"ז שר"ל דבלא הניח ע"ג הקנים כ"א למטה מהן יהא שייך משום ב' סככים אף שהעליון חמתו מרובה, וכבר עמד עליהם בעל תשובת פ"מ לבטלן בדברים נכונים. לכן בסכות דידן שמסככין כולה בסכך כשר בין שמניח על הקנים ובין שמסכך תחת הקנים מהראוי ליפסוק לקולא ואפילו הקנים סמוכים בפחות מג' ודין לבוד לא שייך כדביאר המ"א שם אף שלענ"ד דבריו שבס"ק הנ"ל ע"ש וכן הוא בגמ' דף י"ד ב' נסרים אין מצטרפין עכ"ל הם תמוהים דמה ענין זה לזה דשם הפי' משום דר"י ס"ל מסככין כולה בנסרים וגם מה שמביא ראיה מסי' תרל"א גבי שפודין נמי אינו ראיה משום דשאני גבי שפודין שמניח בשר ביניהם לכך א"א לומר לבוד משא"כ במסכך תחת הקנים והקנים למעלה רצופים בפחות מג' אפשר די"ל לבוד. אבל מ"ש ועיין ס"ס תרל"ב דברים אלו לענ"ד ראיה נכונה דשם מבואר בהרא"ש דלא אמרינן לבוד להחמיר וביאור הדברים עיין במ"א שם ובסי' תק"ב וה"נ דכותי' ודוק. והיכי שמחבר קנים ביתידות בסוכה כדי לסכך עליהם בזה כבר מבואר בפשוט להיתר בש"ע סי' ע"ש וק"ל:

שם בתוס' ד"ה הא קא מצטרף והא דלא משני וכו' דא"כ מאי למימרא ואף די"ל דמשמיענו דבאילן חמתה מרובה אין בו פיסול משום שני סככים ע"כ לומר דהכי קאמרו דמדחזינן דגבי אילן משמיענו התנא דמתני' דייק