בית מאיר ש"ס נב

גזירין דערבית לא בעי כהונה. ומה דנלמד מן והקריב הכהן למעט הולכה דכוותי' היינו הולכת ב' גזירין דשחרית דכתיב בהו כהן בהדיא ובער עלי' הכהן ממעט דוקא הסידור בעי כהונה הא הולכה לא בעי. תו הקשה הכל קשיא למה לי הכהן גבי גזירין דבבקר למה לא נלמדו נמי במדאצטרך והקריב הכהן למעט הולכת גזירין מכלל דהסידור בעי כהונה דמ"ש דשחרית מדערבית ולמה נימא דוקא המדאצטריך על של שחרית ולק"מ דהא ודאי הפסוק ובעת אינו סובל כ"א הסידור אבל ההולכה מה"ת דהא הסידור הוא תמיד לפני קבלת הדם ומה"ת להמציא לההולכה כהונה ואין צורך כלל והקריב למעט ההולכה א"ו דקאי למעט של ערבית דהיינו פסוק וערכו עצים על האש הנאמר בתר הפסוק ונתנו בני אהרן הכהן אש על גבי המזבח ופרש"י והך נתינת אש בתר קבלת כתיבה והלשין וערכו סובל בין ההולכה ובין הסידור ושפיר נשמע במדאצטריך שהרי והקריב הכהן ע"כ לא בא למעט אלא הולכה דכותי' דערבית דאלו לשל שחרית מה"ת הא אינו מקבלה ואילך והפסוק וביער אינו פירש אלא הסידור משא"כ וערכו דסובל אף ההולכה. וגם נאמר בתר ונתנו דהיינו מקבלה ואילך. שפיר ה"א דאפילו ההולכה תיבעי כהונה ואיצטריך והקריב למעט הולכה דכותי' ונשמע במדאצטריך דהסידור בעי כהונה כדאיתא בתוס' אבל אי לא הי' כתיב כהן בדשחרית לא הוי ידעינן אף להסידור דליבעי כהן כיון דוהקריב נמי לא אתא כלל למעט ההולכה דמה"ת הכל כיון שהוא לפני קבלה ודוק:

ע"ב אמר ר' יוחנן זה שסידר את המערכה חייב כיצד עושה פורקה זר וסודרה כהן. לפום רהיטא קשה לי למה מפרק זר וכי זר קרב לגבי מזבח ולמה לא מפרק נמי כהן:

דף כט ע"ב זה הכלל וכו' עיין בזה בחידושי ספר זה למס' תמורה דף י"ד:

דף לב ע"ב תוס' ד"ה אם וא"ת ומאי קשיא לי' וכו' אבל תמיד דלא שייך לחיבת יום הכפורים לא קאי עלי' אהרן וחקה. מלבד דקשה לי ממ"נ אם לא קאי אהרן וחוקה אלא על עבודת יה"כ למה כל עבודת התמיד דוקא בכ"ג יותר משחיטה אלא דנמי קשה לי דלמשמעות התוס' דמ"מ דוקא על שחיטת התמיד הוא דלא קאי אהרן וחוקה הא על כל עבודת התמיד קאי שפיר א"כ הרמת הדשן דמסיק ר' יוחנן דהי' עבודה דף כ"ג ע"ב וכבר אמר נמי ר"י דף כ"ז ע"ב דתחילת עבודה דיממא הוא א"כ למה היתה אפילו בתחלת הרמה שלא בכה"ג נימא כיון דעבודה דיממא הוא אף עלייהו קאי אהרן וחקה דהא עבודה היא. ועיין בתוס' זבחים דף פ"ו ע"ב דיה משום. ובתוס' יומא דף כ' ע"ב ד"ה משום. ואולי אף דתחילת עבודה דיממא הוא מ"מ הואיל שכשירה בלילה ומתעבדו בלילה לא קאי עלה אהרן וחוקה וצ"ע:

דף לה ע"ב לובשה ועובד בה עבודת יחיד וכו' כמבואר שם וקשה בההוא דעשתה לו אמו של מאה מנה הא דרשינן לעיל מדרשה דד' פעמים בד דצ"ל של שחר משובח. ואף אי נימא דאינו אלא למצוה אכתי קשה ומה כולי האי הי' לו לעבוד בשחר בשל אמו שהי' משובח. אמנם בת"י דייק דדוקא הוצאת כף ומחתה דעבודת יחיד נקראת הוא דשרי בשל אמו הא עבודת צבור אף במסירה לצבור לא שרי אלא דוקא בשל צבור ממש. אך מ"מ קשה איך לא חשו להמצוה דיהא של שחר משובח:

דף מ"ב תוס' ד"ה שחיטה לאו עבודה הוא בסופו כתבו ואמר לי מורי וכו' דהתם לאו משום דעבודה הוא דהא פסולה אפילו בשאר כהנים אלא בכ"ג לחודה אלא גלי רחמנא דבעינן בעלים וכו' וקשה תינח בפרו דהוי הכ"ג בעליו אבל הא למ"ד זה ג"כ לאו דוקא דפרו פסולה בזר מדכתיב אהרן וחוקה אלא אף שחיטת השעיר דכתיב נמי ושחט את שעיר החטאת אשר לעם נמי פסולה בזר שהרי נמי כתיב בשחיטתו אהרן וחוקה וא"כ מה טעם לבעלים איכא בזה:

דף מו בתוס' ד"ה אבל לא משלה בסופו כתבו ונ"ל דהא דאמר וכו' ע"ש לפ"ר קשיא לי למסקנתם זו הסוגי' דפ' תמיד נשחט דרמי לי' רב כתיב לא ילין זבח חג הפסח הא כל הלילה ילין הא כתיב עולת שבת בשבתו ולא עולת חול בשבת וי"ט. ומה הקושי' דילמא הדיוק הא כל הלילה ילין קאי על סמוך לבקר במערכת התמיד דהא ודאי לא יהא י"ט חמור משבת. אמנם כמדומה לי המ"ל כבר מאריך בפרט זה יוכל להיות שהרגיש אף בזה:

דף נא א"ל אין כמ"ד דחי לפום רהיטא צריך לי עיון הא מ"ד זה היינו ר"י ומתי' אליבי' ר"מ דהוא בר פלוגתי' והוא ניהו בדף נ' שקורא פסח קרבן יחיד ודחי שבת וטומאה. שיב ראיתי דנכון הוא דעיקר קושית הגמ' מן הת"ק דתרווייהו דקיבל הקושיא וחשיב לפסח ק"י וחגיגה קרבן צבור אבל על ר"מ ל"ק ושפיר משני דהוא ר"י ודוק:

דף גב ע"ב אימא כבין שני בדים צריך לי עיון לפום רהיטא למ"ד בסנהדרין בעינן קרא כדכתיב מנ"ל בבית שני לעשות הזאה לפני ולפנים. כיון דלא הוי כדכתיב על הכפרת דהא כיון דארון לא הוי אף כפרת לא הי' ואי תימא על פי דיבור של נביא שהי' באותו הדור בתחילתו עשאו א"כ נלמד מהכא דלא בעינן קרא כדכתיב דאל"כ הא אין נביא רשאי לחדש. שוב מצאתי מס' מנחות דף כ"ז ע"ב משני הגמ' אמר קרא וכו' () ועדיין ק"ק למה לא מקשה הסוגי' מטעם בעינן קרא כדכתיב:

דף נז ע"ב תוס' ד"ה אלא אמר רבא ע"ש כי תירוץ קושייתם לענ"ד דחוק מאוד. ולולי דברי קדשם הי' מראה לי דכל עיקר טעם החכמים שאמרו בזבחים ישפך לאמה אף שפירש רש"י שם שהוא משום שאסור לשנות בתחתונים צ"ע מהיכי איסור השינוי נפיק ולהכי הי' מסתביר שעיקר איסור השינוי היינו משום בל תוסיף דהא כשיחזיר ויתן למטה להכשיר התחתונים הרי כבר נתן מהם במקוה אחר דהיינו למעלה וכיון דלרבנן ל"ל רואין כאלו הם מים אף דלא מתכוין אז לתחתונים מ"מ הא לעבור בזמנו לא בעי וכבר מסיק הסוגי' בר"ה דף כ"ח דמכיון דאי מיתרמי לי' וכו' כולי זמנו מקרי. וז"ל א"ל דא"כ אמאי ישפכו כולן עכ"פ יכשיר העליונים בנתינת מעלה לבד ולא יחזיר ויתן למטה כלל ונמצא דאין בנתינת התחתונים למעלה משום לתא דבל יוסיף דזה אינו דא"כ הרי יהי' התחתונים דמים פסולים והוי תערובות עליונים בפסולים וממילא אף העליונים פסולים כמבואר שם בהמשנה משא"כ הכא דאין ענין לבל תוסיף בלי כוונה אף כי לית להו רואין כאלו הם מים שהרי לא שייך כלל דאי מיתרמי לי' ביה"כ. וגם בשעת נתינת ז' דפר למטה עדיין לא הגיע זמנו דשעיר והוי שפיר שלא בזמנו דבעי כוונה לבל תוסיף ודוק. שיב עיינתי בספר ת"י ורואה אני כאלו כוונתי לדבריו. אלא שלשונו קצת מגומגם. וגם אינו מעמיד דבריו על קושית תוס' דף נט ע"ב תוס' ד"ה עד כאן דאי מדאורייתא כו'. לא ידענא להבין דבריהם דהא הפלוגתא הוא אי מועלין בדמים קודם כפרה כמבואר בגמ'. וכן פסק הרמב"ם דתמיד אין מועלין בדמים. וא"כ קשיא מנ"ל דילמא מאן דאמר מועלין היינו מדאורייתא ופליג על כל הדרשות. ומה שמוכרין לגננין היינו משום דכבר נעשה מצוותו בזה כ"ע מודים דמדאורייתא אין מועלין וצריך לי עיון הגמ' עם פי' התוס' ודוק. שוב העירני למדן אחד התורני מו"ה משה ש"ג דע"כ להגיה בדברי התוס' וכוונתם על דרך דאי מדאורייתא מועלין בהם לפני כפרה אף אחר שיצאו מידי מעילה דהיינו לאחר כפרה לא הי' מזלזלין בו כולי האי למוכרה לגננין לזבל:

שם תוס' ד"ה אין לך דבר לפי המתבאר סוף הסוגי' דתרי מיעוטי כתיבי להורות שלאחר שנעשה מצותו אין מועלין בו אין מקום לקושייתם ואפילו למה שנאמר דמכח שני כתובים הבאים כאחד אתינן עלי' למה שמבואר בקדושין דף