בית מאיר ש"ס ה

מי' לא קנסו הא אי משדי לי' על הארץ רה"ר כמו כן יש חיוב חטאת בזריקה דמלמעלה מי' כמו מתוך י' כדמבואר דף ו' בתוס' ד"ה התם ע"ש. ולפיכך יראה לי דאפשר דהתוס' באמת סוברים דלטעם קנס בלא כרמלית לא שייך לפלוגי כלל בין למעלה מי' בין למטה מי' כיון שהוא נובע מן החשש דילמא שדי לי' ואתי לידי חיוב. ומה דמשני הגמ' כאן למעלה וכו'. היינו אך לאוקומתא דכ"ע ככרמלית דמי' ועל פי דבריהם הראשונים ד"ה מי דלא גרסינן מי קנסוהו וע"כ לההוא גירסא צריך פי' דא"כ מה ההבדל בין למעלה מי' בין למטה. וע"כ לומר לא מבעי' לשיטת הירושלמי שבתוס' עירובין דף פ"ט ע"ב שסובר דאפילו זיז היוצא מן הכותל רחב ד' למעלה מי' אינו נעשה כרמלית כיון שהוא באויר מקום פטור דודאי שפיר משני דכ"ע ככרמלית דמי' וכאן למעלה מי' דכיון שהוא באויר מקום פטור א"א להיות כרמלית משא"כ למטה מי' וק"ל. אלא לפי מסקנת הפוסקים שהוציאו מתלמודן דלא כהירושלמי אלא כל מקום שיש בו ד' בלא מחיצה אפילו באויר מקום פטור כגון גזוזטראות הוי כרמלית. מ"מ י"ל כיון דבאמת ידו של אדם אינו רחב ד' אלא שחשובה כד' מ"מ לענין שתהא נעשה כרמלית תוך אויר מקום פטור אינה חשובה כד' ולא נעשה כרמלית אלא דוקא למטה מי' שהוא אויר ר"ה. וע"כ מוכרח פי' זה כדכתבתי לפי הנחת הר"י דלא גרסינן מי קנסוהו. ובזה עולה דברי' כהוגן. דחדא נפשט ממ"נ. ודוק:

ד"ה בשוגג לא קנסוהו. עיין מהרש"ל כתב פי' התוס' הכי כאן בשוגג מה דתני מותר מיירי אך מבע"י. ומשום דלא ניחא להו בסברת רש"י שמחלק בין שבות לדברים אחרים אבל משחשיכה תלי' בדרב ביבי וליכא למיפשט די"ל מותר להחזיר וכדרב ביבי וי"ל אסור ודלא כרב ביבי. כאן במזיד אפילו מבע"י אסור ומשחשכה ג"כ אסור. ומ"מ ליכא למפשט דרב ביבי דמבע"י פשיטא דלא אתי לידי חיוב חטאת. ומשחשיכה משום דמזהר זהיר וכדפרש"י. והוכיח פירושו משום דאל"כ אמאי לא הקשו התוס' ור"ל דיותר ממה שהקשו וא"ת משנוי' קמא הי' להם להקשות על תי' זה וק"ל. והמהרש"א מדהוציא מהר"ן שהתוס' לא ס"ל סברת פי' רש"י דבמזיד י"ל משום דמזהר זהיר פי' התוס' כפשיטא דתרי הברייתות איירי מבע"י. וכאן בשוגג ומבע"י שרי ומשחשיכה תליא בדרב ביבי וכנ"ל. וכאן במזיד וכיון דמבע"י אסור להחזיר ממילא אף משחשיכה אסור וכדתירצו התוס' משום מבע"י ואמת כי פירושו בתוס' אפשר. אבל המעיין בהר"ן והה"מ כולם כאחד הוציאו מהבנתם בתוס' דלא ס"ל סברת רש"י דמזהיר זהיר במזיד פסק דין דבמזיד באמת מבע"י אסור להחזיר ומשחשיכה מותר. ולא חשו כלל להחוכא דעלמא שיהא מבע"י חמור משחשיכה. א"ו דלא הי' לפניהם קושי' ותירוץ זה דתוס' כל עיקר וכן נראה מן הח"ר שפירש על פי הבנת סברת תוס' דלא כרש"י במזיד. פי' מחודש מהברייתא לפי האוקמתא דכאן בשוגג כאן במזיד ע"ש כי כמעט אין לסובלו מפני דוחק הלשון כאן וכאן. עכ"פ פי' מהרש"ל בתוס' שלפנינו מיושר נמי. וצ"ע:

דף ד' ע"ב וכ"ת מתני' דלית בהו ד' על ד'. הרבה יש לתמוה דהא מה בכך דהא מ"מ מוכרח לומר בדבילה שמינה ולא דנת בחור שאין בו ד' על ד'. דאלו כן למה למטה מי' כזורק בארץ וחייב הא לא נח על גבי מקום ד' וראיתי בספר פ"י שהרגיש ותירץ בדוחק. אבל הנראה לענ"ד בפי' רש"י אף דלא נראה הכי מתוס'. ומעקרא לק"מ כי זה לשון הרשב"א ואביי דמשני חורי ר"ה כר"ה וכו' חור שאני לפי שבני ר"ה מצניעין שם כליהם והוי לי' כתל גבוה תשעה דמשוינין לי' ר"ה משום שרבים מכתפין עליו. וא"כ לאביי דינו כעמוד ט' שאפילו אינו רחב ד' הזורק ונח על גביו חייב כדאיתא דף ח'. וזה ברור לענ"ד בפרש"י. ופי' תוס' באמת תמוה. דאין התחלה לומר היכי תימא. וכבר הרגיש נמי בפ"י. ובאמת מזה ראי, לפירש"י והרמב"ם פי"ב מהל' שבת דלעמוד שרבים מכתפים עליו אין צריך רוחב ד' כדי להחשיבו ר"ה. ודלא כפסק הראב"ד שמביא שם הה"מ שמצריכים רוחב ד' דוקא. אך צ"ע שרש"י ז"ל בעצמו סותר פירושו שבדף צ"א ע"ב וכתב אילימא אסקופת ר"ה כגון גבוה ט' ורחב ד' ורבים מכתפין עליו:

תוס' ד"ה והלכה. ע"ש במהרש"א היטב כי שגג מאוד בכוונת התוס' כ' לכאורה קשה וכו'. [ובאמת לק"מ] ונראה לפרש וכו' מ"מ כיון דמסתמא אין בגובה אותן חורין י' גם אין בהם רוחב ג' ברוחב ד' ואכתי תקשה הכא אמאי אמרינן חוקקים להשלים בגובה. וזה אינו דלמעלה מעשרה אין צריך שיעשה רה"י להיות גובה החור י' כדמבואר הכא ברש"י שכתב ד"ה אמאי כזורק באויר והא הוי לי' מר"ה לרה"י דהוי לי' גבוה י' ורשות לעצמו. והטעם דלא גרע מעמוד גבוה י' ורחב ד' דהו"ל רה"י כדאיתא בח"ר. דף ז' ד"ה ורבא בלשון זה ואע"ג דהוי מקום מסוים בעמוד גבוה שלשה ורחב ד' וה"ה בגבוה י' ורחב ד' הוי מקום מסוים דהוי רה"י אפילו אין בגובה החור י'. וה"נ מבואר בהריטב"א עירובין דף י"א ע"ב סוף ד"ה שם כי פליגי מסיים ואין משלימים לר"מ לחלוק במחשבה להשלימו לד' על ד' דבהא סגי כיון שיש כבר בהכותל גבוה י' עד החור שעור גובה רה"י. והוצרך שם לדברים הללו לשיטתו בדבור הקודם דלענין שעור גובה לא' אף לר"מ חוקקין. כמו שהוכיח דמלמטה לא אמרינן חוקקין. וה"ה והוא הטעם מלמעלה ע"ש ודו"ק. עכ"פ זה ברור דבכותל גבוה י' א"צ כלל לשיהיה החור גבוה י' כדי שיהיה רה"י וזה לכ"ע באין חולק. ומה שהוזכר בהרי"ף הכא ובטור סי' שס"ג דבעי גובה החור י'. היינו בחורי רה"ר שהם למטה מעשרה שאז נידוני' בפ"ע. וצריך שיהי' בגובה החור י' עיין ודוק כי כל זה ברור כשמש. וקושייתו הוא פשיטא ל"ק כי משמעות התוס' אינו אלא מן הלשון בירושלמי דאמר בין יש שם ד' בין אין שם ד' ולא קאמר בין יש בו ד' ובין אין בו ד'. וזה משמע להו דדוקא שם במקום שהחפץ נח הוא דאין בו ד' הא החור גופא לצד פנים יש בו ד' וק"ל:

בא"ד ודוקא אותן שלמעלה מי' אבל שלמטה מי' אין בני רה"י משתמשים שם. הוכרחו לזה משום דקשי' להו דאלו למטה מי' נמי הוי כמפולשים חורי רה"י למה נאמר דוקא זרק למעלה מי' ונחה בחור כו' באנו למחלוקת. הא אף למטה מי' נמי שייך מחלוקת זו לכן אומרים דלמטה מי' במפולשים אינם נקראים לא רה"י ולא רה"ר אף לאביי דחורי ר"ה כר"ה דמי היינו דוקא בפונים רק כלפי חוץ אבל במפולשים אינם חורי רה"י מפני שרבים נמי משתמשים שם וחורי ר"ה נמי אינם אלא נידוני' כפי מדותיהם כמו לרבא בחורי ר"ה ממש. וא"כ דצריכים שעור גובה החור י' כדי שיעשה רה"י. אין לו שייכות לפלוגתת ר"מ וחכמים. דבזה אף לר"מ לא אמרינן חוקקים. מפני שאין כאן שעור גובה ג' ברחב ד'. כדאיתא ביומא דף י"א ע"ב בתוס' ד"ה ר' מאיר ומכ"ש לשיטת ריטב"א הנ"ל בשעור גובה תמיד אף לר"מ לא אמרינן חוקקים:

בא"ד ויש ליישב פרש"י וכו' דאל"ה הוי לי' למיפרך בהדי' וכו'. וצ"ע דהכל קשיא על אביי גופי' למה לא אמר בפשוט וכ"ת דלית בי' ד' למטה מי' אמאי כזורק בארץ. ונלענ"ד משום דדקדקתי בלשון הרי"ף שכתב והלכה כרבא. וכיון דלאו כר"ה דמי אי אית בהו ד' טפחים על ד'. משמע הא לאביי דס"ל דחורי ר"ה כר"ה דמי אף כי לא היו ד' על ד' נמי חייב הזורק ד' אמות בר"ה ונח בתוכם כאלו נח בר"ה על מקום ד' אף דבר"ה דבעינן הנחה במקום ד' י"ל ע"פ המבואר במ"ר הכא ד"ה ורב"א דטעמי' דאביי דאמר חורי ר"ה כר"ה. אף דהם כמו עמוד פחות ט' ורחב ד' דאינו