בית מאיר ש"ס מד

ישראל לגוי הוא דכתב הכי דאי משום מוקצה מחמת איסור פשיטא דהגוי לא אקצי דעתי' מיני' והכל הולך אחר הבעלים כמבואר במ"א סי' תקט"ו ס"ק כ"ז משא"כ מחובר סובר רש"י ז"ל דאפילו גוי מדלא לקטן קודם כניסת היום ובעודו מחובר לא חזי לי' הוי כמו גרוגרות דדחינהו אף הגוי מדעתי' והוי מוקצה אף לישראל ולא מצד האיסור לקיטה דזה לא שייך בגוי כ"א מצד דדחינהו בידים [ובב"י סי' ש"י נראה שפי' () כותי כ"א משום לא פלוג אבל לענ"ד פירושי נכון ע"פ דעת הב"מ שהבאתי ע"ש ודוק. וכבר כתבתי בא"ח סי' ש"י מה שיש לתמוה על הכל בו שבהגה"ה שם. ואולם כבר מבואר ממש כדבריי בבעל המלחמות אלא שלשונו קצת מגומגם באופן שאין המכוון ממנו מבואר היטב. אבל לענ"ד הברור לזה כיון רש"י ז"ל ודוק:

תו הקשה שם הר"ן ז"ל מל רש"י וכן הבעל מלחמות דמי הצריכו לרש"י ז"ל לזה. תיפוק לי' משום שלא יהנה וביאר התם דאלו סבר רש"י ז"ל דנר שהדליקו בשביל ישראל זה מותר לישראל אחר לא הוי קשיא עליו. אבל משחולק ע"ז קשיא. והברור שר"ן ז"ל לא הקשה ע"ז כ"א למה שנסתפק בדעת רש"י ז"ל ריש הפרק שסובר איסור קצירה בי"ט ד"ת הוא אבל אם הי' סובר דמדרבנן הרי רש"י ז"ל בעצמו ע"כ הוי סבר דבתחומין דרבנן מותר לישראל אחר. וא"כ שפיר הוצרך לטעם מוקצה אף במריבר דהא נמי לא הוי בי"ט כ"א מלאכה דרבנן או כנ"ל והאמת י משמע ברש"י ז"ל דה ג' שכתב ויתלוש והוי איסורא דאורייתא דהיינו קוצר. אך שם איכא לאדחויי דקאי על עיקר הגזירה בשבת וכולה חדא גזירה הוא וק"ל. ואולם עם כ"ז נראה לענ"ד ליישב הקושיא בטוב טעם. ועיין בב"י סי' תקט"ו איתא התם שהגאונים הסכימו מלשון ר"פ שאמר אם יש דאפילו בספק אם נלקט היום נמי אסור בכדי שיעשה. אך שהוקשה להם מ"ש מספק תחומין שפוסק רש"י כשמואל לקולא ודחקו עצמם לומר שהטעם שהרוב המביא דורן ממה שנלקט היום הוא מביא. ואיתא נמי שם בב"י בשם המרדכי דמחלק באופן אחר דבספק תחומין מההוא טעמא מקילינין משום שהוא ספק דרבנן. ולא אמרינן דבר שיש לו מתירין הוא דלא שייך דבר שיל"מ כ"א בספק ביצה דאיכא למימר העמד על חזקתו. וכן בספק צידה דאיכא למימר העמד על חזקתו ולא ניצוד עד י"ט עד כאן וממילא ה"ה בספק לקיטה דשייכים דבריו. וידיע דמה שאיסורו משום דשי"מ אינו אסור בדברים הנפסדים כמבואר בר"ן במקומו ריש המס'. והכי פסקינן בי"ד סי' ק"ב וכבר מבואר נמי בר"ן ובעל מלחמות ריש פ' א"צ דהרבה פירות יש שנפסדים בלקיטתו מיום לחבירו כמו רימונים ודכוותיי' וכבר הוכחתי מזה בא"ח סי' תצ"ז דלא כפר"ח דנתן טעם לספק מוקצה ומוכן אך משום דשיל"מ. וז"א אלא כדמשמע מריש. דברי מרדכי אלו דספק מוקצה ראי חכמים להחמיר בפשוט. וה"נ ביאר הרשב"א ובפרט במוקצה הנוגע לאיסור דאורייתא ע"ש בספרי לא"ח סי' תצ"ז. ולשון המרדכי אבאר בעז"ה לקמן ואדקדק בו וא"כ אין אנו צריכים לדוחק הגאונים במה שהוקשה להם בין ספק נלקט שאסור בכדי שיעשה לבין ספק תחומין דבספק תחומין לא שייך דשיל"מ משא"כ בספק נלקט מטעם דשיל"מ מחמרינן בספיקו. אך הא תינח מה שאסור לו בלילה שעה מועטת שפיר שייך דשיל"מ דאינה נפסד בשעה זו משא"כ מה שיהא אסור כל היום מחמת ספק ובכל הפירות יאפילו בנפסדים דהא ר"פ כללא כייל הוצרך רש"י ז"ל לבאר הטעם משום מוקצה דבזה מחמרינן בספיקי ואף דהוא דרבנן בלא הטעם דשיל"מ כריש דברי מרדכי הנ"ל והרשב"א הנ"ל ע"ש ודוק כי לענ"ד נכון וברור בכוונת רש"י ז"ל כי על תירוץ הר"ן שכתב רש"י ז"ל משמיענו טעם זה לנ"מ לדינא בגוי שלקט לעצמו ז"א מלשון רש"י ז"ל כ"א שדחק עצמו לטעם זה בדברי ר"פ והרי ר"פ איירי בשהביא בשביל ישראל והראי' שאוסר בכרי שיעשה ועכ"פ בספק בי' איירי. וגם תי' היש"ש מכ"ש לא הונח לי שכתב לנ"מ איסור טלטול וזה לא נזכר כלל בדברי ר"פ. וגם עיקר דינו אינו מוכרח והעיקר כדעת הרי"ף כמסקנת המ"א סי' תקט"ו ע"ש ודוק. ובלשון המרדכי יש לדקדק תחלה כתב דבספק מוקצה ומוכן החמירו. משמע דעתו כדעת הרשב"א שדחה הפר"ח הנ"ל שטעם איסור ספק מוכן מצד עצמותו אסור בלא דשיל"מ. וא"כ מה שמסיים וכן בספק צידה הוא שפת יתר דמשמע דמטעם דשיל"מ הוא דאסרינן בספיקו ואפשר כיון למה שכתבתי כדי לאסור מפני ספק זה אפילו בכדי שיעשה שהטעם אינו כ"א מדרבנן שלא יהנה ממלאכת שבת או משום גזירה ולא משום מוקצה. וע"כ משום דשיל"מ וזה לא שייך לשיטתו כ"א בצירוף החזקה. אמנם חילוק זה שמחלק בדבר שיל"מ לענ"ד דחוי הוא מפומייהו דכל הפוסקים בי"ד שסתמו ולא חילקו בזה וגם מוכרח הוא ע"פ דברי הה"מ הל' י"ט שביאר הרמב"ם מה שלא הביא וספיקו אסור שהוא נלמד מכ"ש דנתערבה והדין עמו שכבר הוכחתי דספק בעצמות הדבר אפילו בלי שום חזקה הוא חמור מספק של תערובות שנתבטל ברוב והראי' באיסור דאורייתא שספק בעצמותו בלי שום חזקה ספיקו להחמיר עכ"פ לשיטת כל הפוסקים מדרבנן. ואלו באיסור שנתבטל ברוב אפילו מדרבנן שרי. ואם בזה אנו מחמרינן אפילו באיסור דרבנן מטעם דשיל"מ מכ"ש דבספק עצמו דיש להחמיר בדשיל"מ אפילו בדרבנן ואפילו בלי שום חזקה. ותו דאם לדבריו דביצה לא איירי כ"א בצירוף החזקה. קשה לשיטת הש"ך הפוסק בי"ד סי' ק"י כר' יוסי דבספק דרבנן באיתחזק איסורא לא אמרינו ס"ד לקולא. א"כ מה מקשה הגמ' גבי ביצה ס"ד ולקולא. ובלא טעם רב אשי ניחא. או ביצה כיון דמגופא קא אתי' ועלולה הוא לכך להטיל ביצה כל יום לא שייך החזקה דהכי איתא מס' נדה בתחילתה ע"ש ודוק. (ותו דלישנא וספיקא אסורה איירי בכל ענין ואפילו בתרנגולת שידוע שהטיל ביצה אמש וביצה היום ואנו מסופקים על ביצה זו אם זו היא מה שהטילה אמש או היום) אך עיין ב"ח סי' תצ"ז ובפר"ת שם מה שמשיג עליו מספר עבודת הקודש. ובדברי המרדכי הנ"ל מיושב [אך א"כ אינו פועל מאומה לדברי הרשב"א עיין פר"ח ודוק]:

דממ"נ אי איירי באיזה אופן שאיירי אתחזיק לאיסור מקרי. אך לענ"ד בדברים נכונים סתראי והעיקר כדברי התוס' עירוביו. והפר"ח שם הביאם דבתחומים הקילו שלא לומר בהו דשיל"מ אי כמו שביארתי ע"פ דרך הרשב"א עכ"פ אפילו בזה מיושב קושית הגאונים דמ"ש ספק לקיטה לענין בכדי שיעשה שאיסורי לא משים מוקצה ומוכן מאיסור תחומין דשני ושני מצד דשיל"מ שבכל איסור דרבנן מחמרינן זולת בתתומין. וצדקו לפ"ז נמי דבריי בכיוון רש"י מה שהצריכו לטעם מוקצה ודוק:

שם פירות בני יומן מי שרי. מדקדוק הלשון שמקשה הגמ' מפירות ולא מדגים. נראה לענ"ד דהיינו מגזירת פירות הנושרין דשייך בפירות יותר מבדגים. כמבואר בתוס' ריש המס' היא דקפריך ולא משום מוקצה דאפשר לדחות דל"ל. דף כ"ח ע"א רש"י ד"ה ומצא לפני הקן שאסורות כדמתרצינן וכו'. דברים אלו צ"ע גדול דלשיטת כל הפוסקים לפי הלכה דרוב וקרוב הולכין אחר הרוב. אין אנו צריכים לאוקמתא זו כמבואר סי' תצ"ז. וגם קושי' הגמ' לעיל על המתני' ואם אין שה קי אלא הוא. לפום רהיטא לא אזלא כ"א דלא לתי' רבא ע"ש היטב ודוק. ועיין נמי בב"י סי' הנ"ל מה שמביא בשם רבינו ירוחם ובפר"ח סי' הנ"ל ודוק היטב:

במתני' בהמה מסוכנת לא ישחוט:

פירש"י אלא מחמת הפסידו. הקשו התלמידים א"כ המפרשים דה כ"ב האיבעי' מה לכבות את הדליקה משום איבוד ממון דלא כפרש"י כ"א דיש לו בית לאכול בו כמבואר בר"ן ע"ש. מדוע לא פשיט ממתני' הנ"ל לאיסור ויש לדחות בב' אופנים. או, דע"כ לא מבעי' לי' כ"א בכבוי שהיא מלאכה שא"צ לגופה ואינה דומה לשחיטה במסוכנת דמתחי' גמור הוא וחייב עליה או דשאני גבי שחיטה שאם שוחט אותה בזמן שאין לו שהות לאכוןל. שוב ודאי סמוך למוצאי י"ט הוא ואין לחוש עוד לצערו